אלף ימים לאחר מתקפת 7 באוקטובר, האם מעמדה הבינלאומי של ישראל נמצא במשבר עמוק? מה באמת חושב הציבור הישראלי על בידוד מדיני, מדינה פלסטינית, נורמליזציה עם מדינות ערב, איראן, לבנון והיחסים עם אירופה?
מדוע אנחנו טועים פעם אחר פעם לחשוב שאם נפעיל יותר כוח צבאי נשיג יותר ביטחון? בישראל מתקשים להבין ששום מהלך צבאי אינו מספק ביטחון - אם אינו חלק מאסטרטגיה מדינית.
השימוש המוגזם והלא אחראי במושג "איום קיומי" מובן לנוכח ההיסטוריה היהודית אבל הוא פוגע ביכולת התמרון המדינית-אסטרטגית של ישראל.
המדיניות הישראלית הנוכחית, מתוך רצון למנוע הפתעה נוספת בנוסח 7 באוקטובר, מתעקשת להיאחז בשטח ולשמור על חופש הפעולה הצבאי הנוכחי. ישראל נמנעת באופן עיקש מחשיבה מדינית־אסטרטגית שמשקללת את ההתפתחויות
