ציפי לבני, לשעבר שרת החוץ והמשפטים, התראיינה בגלי צה"ל לקראת השתתפותה בכנס "תוכנית השלום של טראמפ: מקיפאון לפעולה", ביוזמת מכון הערבה ומכון מיתווים. בריאיון התייחסה לבני לצורך לשלב בין פעולה
ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט משיב לביקורת על התנהלותו לאחר מלחמת לבנון השנייה, דוחה את הטענות כי אפשר לחיזבאללה להתעצם, וטוען כי בתקופת כהונתו החלטה 1701 נאכפה במלואה.
הניסיון ההיסטורי והנסיבות הקיימות אינם מספקים עודף אופטימיות בנוגע להימשכותו של ההסכם שנחתם בוושינגטון בין ישראל ללבנון. מבחנו של ההסכם יהיה ביישומו והצלחתו לא תלויה רק בישראל או לבנון.
שיחה עם אמיר בר שלום בתוכנית ״רצועת הביטחון״ בגל״צ אודות הסכם המסגרת שנחתם בין ישראל ולבנון בוושינגטון.
הסכם המסגרת החדש בין ישראל ללבנון הוא מהלך דיפלומטי מבורך המנסה לתרגם הישגים צבאיים למציאות פוליטית חדשה, אך הוא ניצב בפני קשיים מבניים עמוקים, ניסוחים עמומים והתנגדות עזה מצד חיזבאללה. כך ישראל
המלחמה האזורית לא מפסיקה לספק פיתולים לא ייאמנו בעלילה. הפגיעה הקשה בצמרת חיזבאללה ובארגון בכלל, ונחישותה של ממשלת לבנון לנצל את הנסיבות האלה כדי להשיב לידיה את הריבונות במדינה, יצרו פוטנציאל
ישראל וארצות הברית – או יותר נכון, טראמפ ונתניהו – יצאו למלחמה נגד איראן ביחד, אולם יצאו ממנה רחוקים אחד מהשני. בניגוד לציפיות, ישראל כלל לא הייתה מעורבת בהתגבשות ההסכם עם איראן,
כשחיזבאללה, החות'ים ואיראן נחושים יותר למות מאשר להיכנע - שימוש בעוד כוח צבאי לא יעזור ובטח לא יוביל להכרעה. ישראל צריכה לגלות מחדש דרך שלישית: להחליש את אויבינו מבפנים, מבלי לירות פגז אחד.
קשה לנתק כעת את הזיקה בין איראן לחיזבאללה. ישראל חייבת לאמץ את התפיסה האמריקאית בעניין הפסקת האש, הן עם איראן והן בזירה הלבנונית.
יצאנו למלחמה עם הבטחות לנטרול הגרעין, השמדת מערך הטילים ואף הפלת המשטר בטהראן. התוצאות בפועל רחוקות מכך. לפני הבחירות הקרבות ולפני הסבב הבא, הציבור הישראלי זכאי לדעת כיצד התקבלו ההחלטות, ומדוע
ההסלמה הממושכת והצהרות הרהב של שרי הקואליציה על התנחלויות בלבנון ומחיקת כפרים מזינות את תיאוריות הקונספירציה הקשות ביותר במזרח התיכון - ומעניקות לחיזבאללה את גלגל ההצלה שהוא זקוק לו כדי להציג את
ארה"ב מרחיבה את הסנקציות נגד חיזבאללה, בעלי בריתו ואף גורמים במנגנוני המדינה הלבנוניים. האם מדובר בצעד סמלי בלבד, או בתחילתו של לחץ שעשוי לשנות את מאזן הכוחות בלבנון ולהחליש את אחיזת חיזבאללה במדינה?
חולשתן הפנימית של לבנון וסוריה, לצד ביקורת הולכת וגוברת על חיזבאללה גם בקרב הקהילה השיעית, מציבות לישראל הזדמנות מדינית שלא הייתה כמוה עשרות שנים. הזמן קצר: כוחות המתנגדים לכל הסדר עלולים לצבור
הפערים גדולים, הציפיות נמוכות, תנאי הפתיחה מורכבים - אבל המשא ומתן בין ישראל ללבנון הוא התפתחות חיובית שיש לה אופק אפשרי.
הדרך לפירוק חיזבאללה מנשקו בהכרח עוברת בביירות - וטוב עשתה ישראל שבחרה במשא ומתן ישיר עם מדינת לבנון, גם אם נדחקה לכך משיקולי תמרון פוליטי בלבד.
18 חודשים מאז קריסת משטר אסד, וחרף העובדה שבדמשק ובביירות נשמעו קולות בעד הסדרה ואף שלום על רקע היחלשות הציר האיראני, ישראל העמיקה את המהלך הצבאי בסוריה ובלבנון והתקדמה לביסוס אזורי חיץ. מאז הטון
כוחות צה"ל עושים בלבנון עבודה חשובה. את איום חזבאללה חובה לנטרל וסוף סוף להשיב את השקט לצפון. חשוב שמדינת ישראל תעשה כל שניתן כדי לסלק את האיום מתושבי הצפון, אחת ולתמיד. אבל בנוסף לפעילות הצבאית
מיכאל הררי מציג גישה שונה להתמודדות עם חיזבאללה: חיזוק ממשלת לבנון, כניסה למשא ומתן מדיני וניצול ההתפתחויות האזוריות – כולל המעורבות הסורית והלחץ על איראן. האם מהלך מדיני יכול לעבוד לצד פעולה
לפי כל הסימנים, נראה שישראל עומדת ערב מהלך קרקעי משמעותי בלבנון - אבל האם זה הדבר שיקדם את המטרה של פירוק חיזבאללה?
לחימה בין ישראל לחיזבאללה מציפה שוב את השאלה הישנה על מי שולט בדרום לבנון - המדינה הלבנונית או הארגון החזק בשטחה. ניסיונות לפרק את חיזבאללה מנשקו ולהרחיקו מהגבול עולים שוב על הפרק במסגרת יוזמות
יש לנצל את הבור שחיזבאללה כרה לעצמו בהצטרפותו למלחמה כדי להגיע, ככל שניתן, להסכמים מדיניים עם לבנון.
חיסולו של עלי ח'אמנאי מהווה נקודת שבר דרמטית עבור חזבאללה. לא מדובר רק בחיסול של מנהיג פוליטי, אלא בפגיעה בראש העדה השיעית ובדמות הנתפסת בעיני מאמיניה כנציג האל עלי אדמות.
המדיניות הישראלית הנוכחית, מתוך רצון למנוע הפתעה נוספת בנוסח 7 באוקטובר, מתעקשת להיאחז בשטח ולשמור על חופש הפעולה הצבאי הנוכחי. ישראל נמנעת באופן עיקש מחשיבה מדינית־אסטרטגית שמשקללת את ההתפתחויות
ב-8 בינואר 2026, מפקד צבא לבנון עדכן את הממשלה, כי השלב הראשון בתוכנית ליישום מונופול המדינה על הנשק הושלם, והושגה "שליטה יעילה וממשית" מדרום לנהר הליטני, למעט האזורים שבשליטת ישראל.
המכה שספג חיזבאללה, חילופי השלטון בדמשק והמעורבות האמריקאית יוצרים אפשרות נדירה להסדרה אזורית. אך מסרים צבאיים מירושלים מעוררים חשש כי ההזדמנות תוחמץ, ובמקומה תיגרר הזירה הצפונית להסלמה מיותרת.
בארה"ב מקווים להציב את נשיא לבנון בפני בחירה – מלחמה או מו"מ עם ישראל. במקביל, הצרפתים מבקשים מארה"ב לדחוק בישראל לבצע מחוות של רצון טוב, והמצרים מנסים לבלום את ישראל
ההתפתחויות הדרמטיות, בדגש על השנה האחרונה, יצרו מצב חדש ומרתק בשתי הזירות הצפוניות לישראל – סוריה ולבנון. החלשתו של חזבאללה, כמו גם פטרוניתו איראן וקריסת משטר אסד, טלטלו את הזירה הלבנונית, והביאו
ההתפתחויות הדרמטיות, בדגש על השנה האחרונה, יצרו מצב חדש ומרתק בשתי הזירות הצפוניות לישראל – סוריה ולבנון. החלשתו של חזבאללה, כמו גם פטרוניתו איראן וקריסת משטר אסד, טלטלו את הזירה הלבנונית, והביאו
להסכים להסכמים: ישראל חייבת לצעוד בנתיב המדיני המסתמן בסוריה ובלבנון. ארצות הברית מעודדת אותה לעשות זאת. יש לתרגם את ההישגים בשטח למטבע מדיני.
הסכם הפסקת האש בלבנון הושג, כזכור, ב-27 לנובמבר 2024. הלחימה בין חזבאללה וישראל נפסקה, אולם ההסכם נתקל עדיין במכשולים רבים למימושו המוחלט, בדגש על יישום מלא של החלטה 1701.
ההתפתחויות הדרמטיות בסוריה ובלבנון – וכינונם של ממשלים חדשים בשתי המדינות – פותחים בפני שתי המדינות פרק חדש במערכת היחסים ביניהן. שני הממשלים מתמודדים עם אתגרים לא מבוטלים.
"הסכם הפסקת האש בלבנון והשינויים הדרמטיים באזור, בעיקר בסוריה, יצרו פוטנציאל חיובי להעלאת היחסים בין ישראל ולבנון על מסלול יציב. מדובר בנסיבות שזמן רב נעדרו מהזירה הצפונית – בשלושה
הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה תלויה לא רק בהתנהלות צה"ל – אלא גם בשיתוף פעולה עם צרפת. ישראל יכולה לבחור בין תקיפות טקטיות קצרות טווח לבין השקעה במדינה לבנונית מתפקדת שתוכל לדחוק את חיזבאללה
ההתפתחויות בלבנון מסחררות ונושאות פוטנציאל חיובי, שהמדינה לא ידעה כמותו שנים ארוכות. התפתחויות אלה סללו את הדרך לבחירתו של נשיא חדש ולכינונה של ממשלה חדשה, שאינה תלויה בווטו מצד חיזבאללה, כפי
בחירתו של הרמטכ"ל הנוצרי של צבא לבנון ג'וזף עאון לנשיא המדינה היא אבן דרך חשובה עבור לבנון אבל גם התפתחות גאופוליטית חשובה וחיובית עבור ישראל. היא מגבירה את הצורך לפעול להפיכת הפסקת האש
עם סיומה של שנת 2024 ניתן לסכם ולציין כי ישראל שיפרה את מצבה האסטרטגי במזרח התיכון, אבל במחיר של הגברת השסע הפנימי בעם, הידרדרות ביחסיה עם מדינות בעולם ופגיעה חמורה בדימויה העצמי כמדינה דמוקרטית,
הפסקת האש בלבנון החלה לפני פחות מחודש, ולמעשה, אמורה להיות קבועה. אולם קיימת אי־בהירות בשאלה מה ואיך יקרה בתום 60 הימים של הפסקת האש הזמנית. כזכור, כוחות צה”ל אמורים לסגת משטח לבנון עד אז. בנקודת
"עשרה ימים בספטמבר" – זה עשוי להיות שמה של סדרת טלוויזיה עתידית שתגולל את מאורעות הימים שבין התפוצצות אלפי זימוניות בידיהם ובפניהם של פעילי חיזבאללה לבין חיסולו המהדהד של מזכ"ל
החשש של ישראל מארגון חיזבאללה נבע לא רק מגודלו ומכמות הרקטות שנאגרו וכוונו כלפיה, אלא גם מהרטוריקה שלו נגד ישראל ודימויו של נסראללה כמי שמכיר את החברה והמדינה טוב יותר מכל אויב אחר. הרטוריקה הזו
התקיפה הקטלנית במג'דל שמס היא אסון ידוע מראש; תוצאה של היעדר אסטרטגיה ישראלית מצד אחד, ומצד אחר – הערכת חיזבאללה שהעימות, במתכונתו הנוכחית, משרת את מטרות הארגון ותומכיו האיראנים בלי לפגוע
האמריקאים מקווים שהפסקת אש בעזה תיענה במהלך זהה בלבנון עם תחילת מהלך ליישום החלטה 1701. השאלה היא אם ישראל מסוגלת לחשוב רציונלית? השליח האמריקאי עמוס הוכשטיין הגיע לאזור פעם נוספת בניסיון למנוע
אם השר יואב גלנט רצה להוכיח לצרפתים שגם לישראל הקטנה יש מה להגיד על המדיניות שלהם באזור שלנו, הוא בהחלט הצליח. אבל באיזה מחיר? היציאה שלו ביום שישי נגד הכרזתו של הנשיא עמנואל מקרון על הקמת ועדה
בששת החודשים האחרונים, גבול ישראל-לבנון הוא זירת לחימה בין ישראל וחיזבאללה. בשבועות ואף בימים האחרונים ניתן להבחין בהסלמה משני הצדדים, עדיין בהתאם לקווים שלתפישתם לא חורגים מכללי המשחק המונעים
המשא ומתן בין ישראל ללבנון בעיצומו, אולם כמו תמיד, כל עוד מתנהלים קרבות, אף אם במסגרת “מחושבת" שתכליתה למנוע הסלמה, מיס־קלקולציה אפשרית בהחלט.
אין ספק בכך שבגבול הצפון מתנהלת הלכה למעשה חזית לחימה שנייה. השאלה הגדולה היא האם פעילותו של נסראללה בגבול הצפון היא מס שפתיים שעליו לשלם או שבכוונתו להרדים את ישראל כדי לנצל שעת כושר להרחבת העימות?
17 שנות הרתעה התפוגגו בתוך חודשים ספורים, וישראל שוב מוצאת את עצמה מול יריב העוקב אחריה בקפידה, מעוניין להחריף את הפגיעה בה, אך גם אינו רוצה לגרור אותה למלחמה.
ההסכם לתיחום הגבול הימי בין ישראל ולבנון המחיש כיצד פוטנציאל, שאומנם טרם הוכח במים הכלכליים הלבנוניים, יכול להוות זרז קונסטרוקטיבי לפתרונה של מחלוקת העומדת בין שתי מדינות.
ההסכם בין ישראל ולבנון מהווה התפתחות משמעותית ביותר עבור כל אחת משתי המדינות ומערכת היחסים ביניהן, ואף מבחינה אזורית ובינלאומית. המתווך האמריקאי, עמוס הוכשטיין, היטיב להגדיר את ההסכם עבור שני
בעת כתיבת שורות אלה טרם אושר סופית הסכם תיחום קו הגבול הימי בין ישראל ולבנון, אך נראה כי הוסרו כל המכשולים לחתימתו. פרטי ההסכם מעניקים לשני הצדדים הישגים נאים, אך גם מאלצים אותם לוויתורים
השגריר לשעבר מיכאל הררי התראיין ברצועת הביטחון בגלי צה״ל בנושא ״האסדה החדשה בגבול הימי ישראל ולבנון״. להאזנה לחצו כאן.
