כל הפרסומים
/ ישראל
משרד החקלאות, בשיתוף מספר רב של משרדי ממשלה אחרים, הציג השבוע את התוכנית הלאומית לביטחון מזון. התוכנית חשובה. היא נועדה להבטיח שלכל תושבי ישראל תהיה גישה יציבה, בטוחה ובת קיימא למזון לו הם זקוקים ובמחיר שפוי. התוכנית שהוצגה מבוססת על הגדלת כמות המזון המיוצרת בישראל, אם כי היא לא מפרטת כיצד יטופלו החסמים המעכבים את התייעלות החקלאות הישראלית. בנוסף, התוכנית מכירה בכך שישראל לעולם לא תוכל לייצר בעצמה את כל המזון לו היא זקוקה ושואפת לבסס שרשראות אספקה יציבות שיאפשרו יבוא של מזון בכל כמות שתידרש, ובכל עת. לכאורה, תמהיל הגיוני. אולם, לאור האיומים הברורים על שרשראות האספקה העולמיות, ועלייה כמעט קבועה במחירי המזון, אין ספק כי האסטרטגיה הישראלית חסרה את מרכיב שיתוף הפעולה האזורי, במיוחד עם ירדן. שת"פ אזורי זה יכול לחזק מאוד את סיכויי ההצלחה של התוכנית, את אספקת המזון בשגרה ובחירום, להגביר את היציבות האזורית ולחזק את הקהילות החיות משני עברי הגבול.
אי לכך, יש הכרח בבנייה ויישום של מפת דרכים לשיתוף פעולה בין ירדן לישראל בתחום ביטחון המזון. קריאת כיוון כזו מוצגת בנייר מדיניות חדש ומקיף, פרי שיתוף פעולה בין מכון מתווים למדיניות חוץ אזורית ומכון הערבה ללימודי הסביבה. המסמך מנתח את האתגרים הייחודיים לאזור, את היוזמות הקיימות, ומציע עקרונות מנחים לבחינת פרוייקטים בעלי התכנות כלכלית שיסייעו להבטחת אספקת מזון יציבה, נגישה ומזינה לתושבי האזור. אחד הדגשים המרכזיים שעולים ממנו הוא ההכרח לשלב שחקנים שונים שנעדרו עד כה מהמאמץ הלאומי להשגת ביטחון מזון – המגזר הפרטי, הקהילות המקומיות, בנקים בינ"ל לפיתוח ומדינות האזור.
המגזר הפרטי הוא שחקן מפתח במארג הפתרונות האפשריים. גופים עסקיים יכולים להוביל חדשנות, להשקיע בתשתיות וליצור שווקים חדשים לתוצרת מקומית. במקביל, מוסדות פיננסים לפיתוח, להם מומחיות רבה במדינות מתפתחות בכלל ובאזורי קונפליקט בפרט, יכולים לתמרץ עוד יותר את מעורבות המגזר הפרטי באמצעות מתן סיוע טכני והפחתת סיכונים פיננסיים. רוב היוזמות שהתקיימו בין ישראל וירדן עד היום הובלו ע"י הממשלות או ע"י ארגוני החברה האזרחית, מבלי לקחת בחשבון את הסוגיה הזו.
סוגיה נוספת מהותית ובעלת חשיבות קריטית היא מעורבות קהילות מקומיות. אזורי הגבול, המצויים לעיתים קרובות בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית-כלכלית, יכולים להפוך לחוד החנית של החוסן האזורי. על ידי טיפוח שיתוף פעולה בין קהילות אלה, ניתן לרתום ידע מקומי עשיר, ליצור הזדמנויות כלכליות חדשות ולחזק את הלכידות החברתית.
לבסוף, לישראל רצון וצורך לקדם אינטרגרציה עם שכונתיה, ובראשן ערב הסעודית ואיחוד האמירויות. לכלכלות צומחות אלה יש אינטרס אסטרטגי ביציבות אזורית ולכן הן, יכולות להשקיע במיזמים פרטיים, לפתוח את שווקיהן לסחורה מהאזור ולשחק תפקיד חשוב בקידום שיתוף הפעולה הירדני-ישראלי .
אתגרי הביטחון התזונתי מורכבים ורב-ממדיים. הם מחייבים פתרונות חדשניים, גישות שיתופיות ומחויבות ארוכת טווח. אסטרטגיית בטחון מזון ישראלית שאינה לוקחת בחשבון את המימד האזורי – הן בצד הצרכים והן בצד הפתרונות האפשריים – היא אסטרטגיה חסרה שתתקשה לעמוד במבחן המציאות לאורך זמן. ירדן וישראל יכולות לא רק להזין את תושביהן, אלא גם לקדם מציאות של אזור בעל חוסן רב יותר להתמודדות עם פגעי האקלים. אסטרטגיית ביטחון המזון החדשה של ישראל צריכה להשתדרג ולייצר למגזר את הפרטי את התנאים שיאפשרו להפוך חזון ראוי למציאות בת-קיימא.
