כל הפרסומים
/ מלחמת ישראל-איראן
ערן עציון, ראש תוכנית איראן במיתווים, בעקבות התקיפה האיראנית:
1. זו החלטה שתוצאותיה, המתוכננות והבלתי מתוכננות, יעצבו את פני המזרח התיכון, הזירה הבינלאומית, ומשטר התפוצה הגרעינית (NPT) שנים רבות ואף עשורים קדימה.
2. תוצאות התקיפה עוד יתבררו, אבל מבחינת פרוייקט הגרעין האיראני במתכונתו הנוכחית, ברור שהוא ספג מכה אנושה. די ברור גם שכל הסדרי האימות והפיקוח עם סבא"א עלו בסערה השמיימה, ובכל הסדר עתידי אם יהיה, יקח זמן רב רק להציב Baseline לגבי מצב הגרעין במדינה (חומר מועשר, צנטריפוגות, אמצעי יצור ועוד).
אבל בסבירות גבוהה האיראנים נערכו מראש לתקיפה כזו, והחביאו נכסים גרעיניים באתרים לא מוצהרים. כלומר לא ניתן לומר כרגע כי "תוכנית הגרעין חוסלה", וזה היה ברור גם למתכננים האמריקנים (ולישראלים).
3. טראמפ פעל לא כראש מעצמת-על הגמונית במסגרת הסדר העולמי (Rules-based international order), ולא במסגרת המשפט הבינלאומי.
הוא גם לא פעל כנשיא של מדינה דמוקרטית ולא במסגרת החוקה האמריקנית, הקובעת שרק הקונגרס רשאי להכריז מלחמה.
טראמפ פעל באסטרטגיית מלך-משוגע ( Mad ming theory). ויהיו לכך השלכות עומק ורוחב.
4. סין ורוסיה נמצאות בדילמה. לא רק בנוגע לאפשרות של התלקחות אזורית במזרח התיכון, אלא גם מכיוון שההתלקחות הזו ממוקדת-גרעין, ומכניסה למשחק את כל משטר ה NPT, וטורפת את מה שהיו כללי היסוד והנורמות של שימוש בכוח ע"י מעצמות גרעיניות.
5. בהקשר האיראני הספציפי – האופציות של המשטר האיראני בתרחיש הזה נותחו לעייפה –
א. אופציות הסלמה ע"י פריצה לגרעין, חסימת הורמוז, תקיפת מפרציות, תקיפת מטרות אמריקניות.
ב. אופציית התשה מתמשכת מול ישראל, ויתכן גם מול ארה"ב.
ג. אופציית כניעה – קבלת תנאי ארה"ב וישראל.
ד. קריסה כוללת וכאוס – בין אם מתוך בחירה, או באופן בלתי רצוני, תחת הלחץ.
ה. שינוי משטר – קיים מגוון תתי-תרחישים של התרחיש הזה.
נתניהו, ואולי גם טראמפ, משוכנעים שתרחיש הכניעה, הקריסה או שינוי המשטר הם אלו שיתממשו.
מלכתחילה סברתי, כמו משקיפים ומומחים רבים, שהסיכוי לכך אמנם קיים, אבל נמוך. וכי מדובר בהימור מסוכן. בשבועות ובחודשים הקרובים נבין יותר מה כיווני ההתפתחויות.
6. האם מטרתו של טראמפ היא שינוי המשטר, או הסכם גרעין משופר? ספק אם הוא החליט, וממילא כל החלטה שלו עמידה כמו טיפת מים על שמשה קדמית של B2.
אבל הנכונות של איראן לחזור לשולחן המשא ומתן כרגע אפסית. אין לאיראנים אמון בטראמפ. הם הותקפו פעמיים תוך כדי המשא ומתן איתו, ואם הם יחזרו לשולחן הישיר מולו, זה יהיה כנראה רק כדי להיכנע.
יתכן שהאיראנים ינסו לבנות מהלך דיפלומטי אחר.
בכל מקרה, במחול הדיפלומטי הגדול ישתתפו הרוסים, הסינים, האירופים, וגם סעודיה, האמירויות, עומאן וקטאר, וטורקיה. והוא יעסוק לא בעצירת המלחמה ויצוב המצב, ולא רק בסוגיית הגרעין האיראני.
הרגע ההיסטורי הזה יכול להוות הזדמנות להסדרים אזוריים ולארכיטקטורת בטחון אזורית חדשה. אבל הוא גם פתח להסלמה מתמשכת, ולהישאבות של עוד שחקנים לעימות.
7. ומבחינת ישראל – שאיפתו בת שלושת העשורים של נתניהו, לגרור את ארה"ב למלחמה מול איראן, הצליחה. זה היה הימור פרוע, שתוצאותיו, בוודאי ארוכות הטווח, רחוקות מלהיות ברורות.
ההישגים הצבאיים מול איראן היו גדולים מאוד ערב הכניסה האמריקנית, והנזקים לפורדו ושני המתקנים האחרים מעמיקים את ההישג. אבל המלחמה לא הסתיימה, היא עוד עלולה להסלים, ולא ברור איך ומתי תסתיים. והתפיסה של ישראל כמי שגררה את ארה"ב למלחמה הזו – תהיה מעתה מרכיב שלילי מעצב ביחסים האסטרטגים בין כל ממשל עתידי וממשלה עתידית בישראל.
ראש ממשלה כשיר, וממשלה כשירה, לא היו מגיעים למצב של מלחמה ב-8 זירות במשך למעלה מ-600 ימים. המצב הזה גורם נזקים חמורים ורב-מימדיים לישראל. ולאסוננו הוא נתפס ע"י נתניהו כחיוני להישרדותו בשלטון, ולהשלמת ההפיכה המשטרית.
ישראל הוכיחה שהיא מעצמה אזורית חזקה, שהיא בעלת השפעה מכרעת על ארה"ב, ושהיא נחושה לממש את 'דוקטרינת בגין' ולמנוע יכולת גרעינית צבאית ממדינות האזור.
ישראל הוכיחה גם עמידות במלחמה ממושכת מאוד, שאליה לא נערכה מראש.
אבל המסקנה שיסיקו מדינות האזור עלולה בהחלט להיות שבעולם של טראמפ ונתניהו הדרך להגן על משטרים ומדינות היא… להשיג נשק גרעיני.
8. יש דרך רצויה לסיים את המלחמה באיראן, בעזה ובכל החזיתות. אבל ספק רב אם מנהיגי הצדדים יבחרו בה.
