/ כל האירועים
משבר הרעב בעזה החריף בשבועות האחרונים ומציף שוב את השאלות הקשות סביב מדיניות הסיוע של ישראל בזמן המלחמה. אלפי טונות של מזון ותרופות מצטברים במחסנים מחוץ לרצועה, אך רבים מהנזקקים ביותר נותרים ללא מענה. מכון מיתווים ערך ב-31 ביולי וובינר מיוחד בהנחיית בר רפפורט, ראש תחום קיימות אקלימית מדינית במכון, שבו נבחנו המתח בין השיקולים הומניטריים לאסטרטגיים והתרחישים האפשריים ל"יום שאחרי".
הוובינר חשף תמונה מורכבת: הסיוע בעזה הוא סוגיה הומניטרית אך גם מדינית וביטחונית עמוקה. בהיעדר אסטרטגיה כוללת, ישראל מנהלת את המשבר באופן תגובתי, בלי להבטיח חלופות לשלטון חמאס או לוודא שהסיוע אכן יגיע לנזקקים.
ניטרליות כערך ליבה מאתגר ליישום
יוני באק, סגן ראש משלחת ברופאים ללא גבולות, אמר כי סיוע הומניטרי אינו צדקה, אלא מערכת מקצועית גלובלית הנשענת על עקרונות של אנושיות, אי-אפליה, עצמאות וניטרליות. לדבריו, "אם הארגונים יאבדו את הניטרליות שלהם בשטח, האמון יישבר והסיוע ייעצר. ניטרליות היא תנאי להצלת חיים, גם בלב סכסוך אלים – אך קשה לשמור עליה מול הלחצים הפוליטיים והצבאיים בעזה".
חסמים בירוקרטיים והיעדר אישורים לפעילות ארגונים
ליהי לויאן יפה, רכזת הפורום ההומניטרי לעזה, התריעה כי ציוד הומניטרי בהיקף עצום תקוע במעברים, וכיום מספר מצומצם בלבד של ארגונים מורשים לפעול בשטח. "יש מחסנים מלאים באשדוד, בירדן ובקפריסין, אבל מעט מאוד גופים מורשים להכניס סיוע. בלי פתיחת המערכת לעוד שחקנים – האוכלוסיות המוחלשות ביותר פשוט נשארות מאחור", אמרה.
חמאס שולט במזון – וישראל לא יצרה אלטרנטיבה
יותם הכהן, מנכ"ל דואלוג וממקימי פורום "מקווה ישראל", הדגיש כי במשך שנים בנה חמאס שליטה כמעט מוחלטת במנגנוני חלוקת הסיוע, הפך את המזון למשאב שלטוני והשתמש בו כבכלי כוח. במלחמה, קריסת חלק ממערכותיו לא הובילה לשיפור, אלא לכאוס ולביזה, מכיוון שישראל לא הקימה מנגנון אזרחי חלופי. "כל עוד אין מערכת הפצה בטוחה ויציבה, הסיוע נבזז ומגיע לידי החזקים, לא לנזקקים. ישראל פוגעת במשילות חמאס, אבל לא מציעה חלופה – והאזרחים הם שמשלמים את המחיר", הסביר.
מלחמת התשה שבה ישראל נשחקת
פרופ' דני אורבך, היסטוריון צבאי מהאוניברסיטה העברית, טען כי הניסיון להגביל סיוע כדי ללחוץ על חמאס נכשל: "חמאס לא רעב – רק האזרחים סובלים, והאשמות מופנות כלפי ישראל. במלחמת התשה, אם אתה מותש מהר יותר מהאויב – הפסדת. זה בדיוק מה שקורה לנו כעת".
הצורך באסטרטגיה ארוכת טווח
ד"ר עינב לוי, מייסד בית הספר הישראלי לסיוע הומניטרי, ציין כי יש לראות בסיוע מנוף ליצירת חלופה אזרחית ולהכשרת שותפים מקומיים שיכולים להבטיח סדר וביטחון בעתיד.
ליאל מגן, עמית מדיניות במכון מיתווים, הדגיש כי שיקום אמיתי מחייב הפסקת לחימה מוחלטת, הנהגה מקומית אמינה וליווי בינלאומי, אחרת מעגל ההרס והרעב יימשך.
