ניירות מדיניות והמלצות
/ ישראל ועזה
מסמך זה טוען כי שיקום עזה לא יכול להצליח ללא אוטונומיה פלסטינית, זכויות והשתתפות משמעותית. בהתבסס על ניסיון השוואתי ותובנות מן השטח, הוא מראה כיצד מודלים המונעים מבחוץ נוטים לשחזר תלות ושבריריות במקום לתמוך בהתאוששות ארוכת טווח. המסמך מדגיש את הצורך לעגן את השיקום ברמת השכונה, לפתח מנגנוני תכנון משתפים, ולהתמודד עם סוגיות של דיור, קרקע וממשל כבר בשלבים מוקדמים של התהליך. הוא גם מדגיש את החשיבות של חיבור בין פעולה הומניטרית למסגרות פוליטיות ותהליך מדיני, ושל חשיבה מחדש על מרחבים מעבריים כבסיס לחיים קהילתיים. בסופו של דבר, שיקום אינו רק בנייה מחדש של תשתיות, אלא השבת המרקם החברתי והמוסדי של החברה. הצלחתו תלויה בשאלה האם תושבי עזה יוכלו לעצב את התאוששותם ועתידם כבר מן ההתחלה.
