ערב הקמת ממשלת ישראל ה-35 ,שעה שכולם עסקו בחלוקת 36 תיקי השרים ו-16 תיקי סגני השרים, עברה ה"בשורה" על מינויו הדיפלומטי הכפול של גלעד ארדן ללא סימני שאלה וללא התרגשות יתר. ארדן והמדינה יקבלו שניים במחיר אחד: שגריר בארה"ב ושגריר באו" ם. איש לא טרח לשאול מדוע, ואם הדבר בכלל אפשרי. ארדן, שלדבריו חלם מזמן על התפקיד הזה, הזכיר לנו שגם אבא אבן כיהן בו-זמנית בשתי המשרות הבכירות, וטען שהוא בטוח ביכולותיו למלא את המשימה הרמה המוטלת עליו. על כך אומרים בצרפתית: "אני צנוע ועל כך גאוותי" . גם אם נתניהו ביקש להרחיק את ארדן ממוקדי קבלת ההחלטות בארץ, הוא הרי מודע היטב, כמי שכיהן בעצמו בשני תפקידים בכירים בארה"ב – ציר בוושינגטון ושגריר באו" ם – ל גודל ולהיקף שני התפקידים הבכירים ביותר בשירות החוץ הישראלי.
לשגריר ישראל בארה"ב סדר יום עמוס ביותר. הוא ממונה לא רק על מערך היחסים עם הממשל והפוליטיקאים בוושינגטון, אלא גם על מארג קשרים עם 50 המדינות הפרוסות ברחבי יבשת צפון אמריקה, על היחסים עם הקהילה היהודית המפולגת, על מערך ההסברה ודעת הקהל, על הקשרים הביטחוניים , האסטרטגיים והכלכליים, ועל עבודתן של שמונה הקונסוליות הפזורות בשטח.
גם משרת השגריר באו" ם מתאפיינת בשעות בלתי נגמרות של עבודה ומאמצים, לרוב בנסיבות של משברים, ואת אלה הרי אנחנו מספקים חדשות לבקרים. בתפקידו, צריך השגריר לאו" ם ליזום ולקיים, לאורך השנה, קשרים עם נציגי חלק גדול של 192 המדינות החברות בארגון זה ועם הועדות שלו. וגם על כך אפשר הי ה לומר " דיינו" . למען הגילוי הנאות, אני מכירה מזה שנים את ארדן, ועם כל הערכתי אליו אינני מאמינה שהוא יוכל למלא את כל המשימות המרכבות האלה גם יחד. זאת מהסיבה הפשוטה שאיש אינו יכלו לעשות זאת באופן מלא ומשביע רצון. רק יחידי סגולה כמו אבא אבן, שפעל בעידן אחר בו האו"מ היה בחיתוליו ומנה רק 33 מדינות, היו מסוגלים לכך.
אם כן, מה פשר החלטתו של בנימין נתניהו לגבי המינוי? שיקול של חיסכון לא היה כאן, כי הרי שיקול כזה אינו קיים אצל מי שמקים בשיא משבר כלכלי-חברתי את הממשלה הבזבזנית ביותר בתולדות המדינה. את הסיבה האמיתית להחלטה ניתן למצוא ביחסו ובהתנהלותו העקבית של נתניהו בעשור האחרון כלפי שרות החוץ, ובזלזול העמוק שהוא מפגין כלפ י משרד שדואג לאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל וכלפי עובדיו המקצוענים.
מפאת גישה זאת וכ"פרסי ניחומים" פיזר נתניהו בעשור האחרון בין שריו השונים את תחומי הפעילות המסורתיים של שירות החוץ – מאסטרטגיה מדינית, לוחמה בתנועת החרם (BDS), היחסים עם קהילות היהודיות ועד להסברה. פיזור זה של סמכויות ותחומי פעילות רוקן למעשה את משרד החוץ מתוכן, אחרי שבמהלך עשרות שנים עמדו עובדיו בחזית המאבק המדיני של ישראל, הובילו לא אחת לכינון או לחידוש יחסים עם מדינות העולם, קידמו הסכמי סחר והשקעות בינלאומיות, הגנו על אינטרסים חיוניים של ישראל בארגונים בינלאומיים וברשתות החברתיות, וחלקם גם נפלו בשל כך בפעולות טרור. מהלכי נתניהו הביאו לדה-מורליזציה בקרב העובדים, גזל מהדיפלומטים של ישראל את יכולותיהם המקצועיות, העביר נושאים חשובים לידיים בלתי-מיומנות, וגרם לא אחת לבלבול, לחוסר תיאום ואף למצבים מביכים.
מכת החסד על משרד החוץ הונחתה לפני כשנה כאשר הוחלט על קיצוץ דרמטי של תקציבי הפעילות של המטה והנציגויות: עבודת הנציגויות כמעט הושבתה בהעדר אמצעים מינימליים, המשכורות קוצצו, מפעל הסיוע הבינלאומי של ישראל הוקפא, המערכה המדינית נגד איראן נעצרה, מערכי ההסברה וקידום התרבות נפגעו, וקידום הפעילות הכלכלית בחו"ל צנח בצורה ניכרת. להדגמת האבסורד, מנציגי ישראל בחו" ל נמנעה האפשרות לייצג את המדינה באירועים חשובים מחוץ לעיר השרות, בהעדר היכולת לקנות אפילו כרטיס רכבת.
להטיל על אדם כמו אבא אבן, שכישוריו הפכו לאגדיים, את שני תפקידים, היה כורך המציאות למדינה קטנה וענייה שאך נולדה. החלטה דומה ב-2020 היא המשך מגמת ההרס השיטתית של שירות החוץ הישראלי, וזאת דווקא כאשר באופק מסתמנות התפתחויות משמעותיות כמו הבחירות בארה"ב, שעשויות להביא לחילופי שלטון שם, ותגובות הקהילה הבינלאומית לכוונות הסיפוח של ממשלת ישראל.
המאמר פורסם בהארץ ב-26 במאי 2020
