ישראל, ירדן והר הבית-רטוריקה חריפה אך אינטרסים משותפים עמוקים

מאמרי דעה ופרשנות / ישראל והמזרח התיכון

העלייה במתח במהלך הרמדאן וחג הפסח והעימותים בהר הבית חיממו את האווירה הציבורית בירדן, והביאו לחילופי הצהרות חריפות בין שני הצדדים.

אמירתו של רה"מ הירדני, בישאר אלחסוואנה, במהלך ישיבת הפרלמנט הירדני, לפיה "אצדיע לכל פלסטיני ולכל פקיד במשרדי הווקף הפלסטיני, שישליך אבנים לעבר הציונים" נענתה בגינוי מתבקש מצד ישראל, ובביקורת חריפה למדי מפי רה"מ בנט.

במקביל, שר החוץ הירדני זימן את הממונה בשגרירות הישראלית בעמאן לשיחה, בה העביר מסר חריף בדבר חוסר שביעות הרצון והדאגה הירדנית מן המתרחש בירושלים. המלך עבדאללה, שעבר ניתוח בגרמניה, קיים מרתון של שיחות טלפון עם שורה של מנהיגים באזור ומחוצה לו על מנת להביע את דאגתו מ"הפרובוקציות הישראליות", וכמובן להיראות כמי שפועל ללא לאות להרגעת המצב.

אולם מבחינות רבות מדובר במהלכים מתבקשים וצפויים, ששני הצדדים מבינים את נחיצותם והכורח בנקיטה בהם. מאליו ברור, שהדאגה בשני הצדדים מפני הסלמה בשטח אמיתית, וניכרת הבנה (דיסקרטית) ביחס לזהותם של הגורמים המסיתים, משני הצדדים, הפלסטיני והישראלי.

ירדן מגלה רגישות רבה ודאגה עמוקה לכל מה שקורה בירושלים ובמקומות הקדושים משלושה גורמים עיקריים:

1. תפקידה המיוחד ביחס למקומות הקדושים בירושלים

זה נקבע, כידוע, בהסכם השלום בין שתי המדינות מ–1994, בו נקבע:

"ישראל מכבדת את תפקידה המיוחד של הממלכה ההאשמית של ירדן במקומות קדושים מוסלמיים בירושלים. בשעה שייערך המשא-ומתן על הסכם הקבע, תעניק ישראל עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי במקומות קדושים אלו".

למרות זאת, יכולתה של ירדן להשפיע באופן ממשי על המתרחש בשטח מוגבלת ומורכבת, הן מול הרש"פ והן מול שחקנים נוספים כחמאס וגורמים רדיקליים ערבים-ישראלים.

ירדן, חיוני להבהיר, חוששת משחיקה במעמדה המיוחד מול שחקנים כסעודיה, ובמיוחד זו של יורש העצר מחמד בן-סלמאן, על רקע הסכמי אברהם וחימום היחסים בין ישראל ומדינות במפרץ. גם מרוקו, שמלכה מכהן כיו"ר ועדת ירושלים למקומות הקדושים, "נושפת בעורפה" מבחינות מסוימות.

2. מערכת היחסים הרגישה והמורכבת בין ירדן והפלסטינים

אין צורך להכביר מילים על המשקל העצום של הזירה הפלסטינית על ירדן, מבית ומחוץ. אין תמה, שבשנים האחרונות המדינה הערבית היחידה, ששבה ומביעה דאגה מהיעדר שיג ושיח מדיני בין ישראל והרש"פ, ומהתרחקותו של חזון שתי המדינות, הינה זו ששוכנת מעבר לנהר הירדן, בצידו המזרחי. יש לכך השלכות על מעמדה האזורי, אך חשוב מכך על היציבות הפנימית של הממלכה ההאשמית.

3. צוק העיתים הנוכחי

הנסיבות הנוכחיות רגישות ומורכבות עבור המלך עבדאללה, ומקורן בשורה של אירועים, שאמנם אין ביניהם קשר ישיר להר הבית וירושלים, אולם מוסיפים משקולת נוספת לשורה של לחצים עימם הוא מתמודד.

מדובר, בין השאר, בפרשת הנסיך חמזה, שניסה להתמודד על כס המלוכה לאחר שהמלך העביר את שרביט יורש העצר לבנו שלו, הנסיך חוסיין. חמזה הושם במעצר בית, ולפני ימים אחדים הודיע, כי הוא מוותר על תואר הנסיך שלו.

ברחוב הירדני יש שתומכים בו, גם לנוכח שחיתות רבה (תופעה קבועה למדי, ולא רק בירדן) בה מואשמים בית המלוכה והממשלה, הגם שקשה מאד לאמוד את שיעורי התמיכה ומשמעויותיהם המעשיות. גם המצב הכלכלי שאיננו שפיר, ובעיקר עקב מגפת הקורונה, לא מוסיף לתחושות (חוסר) הרוגע בארמון המלוכה.

מן הצד השני, ואולי החשוב מכל בשעה זו, מערכת היחסים בין ירושלים ועמאן משופרת לאין ערוך מזו ששררה בין המלך והממשלה הקודמת בישראל. האמון הוחזר בין שתי המדינות, ומבחינות רבות דומה שהן מבינות האחת את השנייה, כולל את מרחב התמרון של כל אחת מהן.

קונקרטית לשעה זו, הרטוריקה החריפה הנשמעת מירדן, אף אם איננה נעימה כמובן לאוזניים ישראליות, לא צריכה להדאיג מדי את ישראל. ירדן מנסה לאפשר שחרור קיטור ברחוב הירדני, ובזירה הפוליטית (הפרלמנט, למשל), באופן שימנע צעדים חריפים במישור המעשי. האינטרסים האסטרטגיים המשותפים בעינם עומדים, וכאמור כך גם רמת האמון.

ירדן איננה שבעת רצון אמנם מהיעדר תהליך מדיני כלשהו בין ישראל והפלסטינים (גם לא באופק), אולם היא מבינה היטב את הזירה הישראלית של השנים האחרונות, ואף היא שותפה (אמנם לא בנוסח הישראלי) לביקורת על ההנהגה הפלסטינית.

יש להניח, ברמה גבוהה של ודאות, שבשעה זו מועברים מסרים מתאימים בין שתי המדינות, שתכליתם להרגיע את השטח, וששתי המדינות "מבינות האחת את רעותה". הבה נקווה שהשטח יגיב בהתאם.

המאמר פורסם ב״זמן״, ב-22 באפריל 2022