מחקר ישראלי חדש, שיפורסם בחודש הבא, טוען שניתן להפוך כ־50 מיליון טונות של פסולת הריסות למשאב כלכלי ואזורי, תוך יצירת תעסוקה מקומית, חיזוק היציבות האזורית ותועלת סביבתית משמעותית. המחקר של עדי מגר, עמיתת מדיניות במכון מיתווים ודוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב, מציג לראשונה מודל משולב לניהול פסולת בנייה, שיקום סביבתי ויצירת מנגנוני תיאום אזוריים, בהתבסס על שילוב בין מערכות GIS, ניתוח לווייני, מודלים וחישובי מסה מרחביים. "שיקום סביבתי איננו פעולה טכנית, אלא תנאי ליציבות ביטחונית ארוכת טווח", אומרת מגר. "פסולת הבנייה היא לא רק אתגר הנדסי, אלא גורם שמייצר סיכונים בריאותיים, סביבתיים ומבצעיים לכוחות בשטח. דחיית הטיפול בפסולת עשויה להוביל להחמרת המשבר ההומניטרי ולעלויות כלכליות גבוהות משמעותית מהשיקום עצמו".
