כל הפרסומים
/ חרבות ברזל
אחת השאלות הפתוחות בנוגע למלחמה נוגעת לבחירת עיתוי המתקפה. יש היגיון בכך שבחירת המועד המדויק נגעה לכך שכוחותיה של ישראל על הגבול היו מדוללים בגלל חג שמחת תורה ובשל העברת כוחות לגדה המערבית, כמו גם המידע שהגיע לחמאס על מסיבת הטבע בהשתתפות אלפים שנערכה באותו סוף השבוע בקרבה לגדר.
אולם, בהקשר רחב יותר, העיתוי של המתקפה הרצחנית הוא תולדה של כמה סיבות, כמו למשל ניצול מה שנתפס כחולשה ישראלית הנובעת מפילוג פנימי, וכן קידום מעמדה של חמאס בזירה הפלסטינית על רקע החולשה של הרשות בראשות אבו מאזן. במאמר זה ברצוני להרחיב על סיבה נוספת, והיא כוונת חמאס – ומאחוריו איראן – לטרפד את הנורמליזציה בין ישראל וערב הסעודית שהתקרבה מהר יותר ממה שכל אחד שיער. נשיא ארצות ברית ביידן אמר בהקשר זה כי "ערב הסעודית רצתה להכיר בישראל. זו אחת הסיבות שחמאס תקף". עוד קודם להצהרת ביידן, הודה דובר חמאס בלבנון כי מטרות המלחמה היו להרוס את ישראל, לשחרר את פלסטין ולהטיל מהלומה על הנורמליזציה בין ישראל ומדינות ערב. חמאס לא הצליח, כמובן, במימוש שתי המטרות הראשונות, אולם נכון לזמן כתיבת דברים אלו, נראה כי מטרתו השלישית הושגה, משום שערב הסעודית הודיעה כי היא מקפיאה את המשא ומתן לנורמליזציה עם ישראל.
מדוע היה כה חשוב לאיראן ולחמאס לטרפד את הנורמליזציה? ציר "ההתנגדות" בהובלת איראן ראה בנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית בהובלת ארצות הברית מהלך אסטרטגי שנועד לשנות את מאזן הכוחות האזורי, משום שהוא היה משיג שלוש מטרות: ראשית, קשירת ערב הסעודית בברית הגנה עם ארצות הברית; שנית, חיזוק מעמדה של ישראל במזרח התיכון. בהקשר זה יש לזכור כי מקומה המיוחד של ערב הסעודית כשומרת המקומות הקדושים לאסלאם (מכה ומדינה) הופך אותה לשחקנית מרכזית בעולם הערבי והאסלאמי, דבר שיכול להשפיע על עמדתן של מדינות ערביות ואסלאמיות נוספות. במובנים אלה, נורמליזציה ישראלית-סעודית יכולה להוות מהלך "משנה משחק" במזרח התיכון. שלישית, הסכם הנורמליזציה היה אמור להביא הישג כלשהו לרשות הפלסטינית, דבר שעלול היה לפגוע בפופולריות ובלגיטימיות של המתחרה חמאס. כל ההישגים הללו איימו, כמובן, לפגוע בהשפעתה של איראן ובמטרותיה באזור.
לחמאס יש היסטוריה של מעשי טרור שנועדו, בין השאר, לפגוע במהלכים מדיניים. כך, למשל, הפיגועים בשנים 1995-1994 נועדו לפוצץ את תהליך אוסלו בין ישראל והפלסטינים. אף שתהליך זה השתבש מסיבות רבות, אין ספק כי פיגועי חמאס היו גורם מרכזי. הפעם השנייה שחמאס פעל לחבל בתהליך מדיני היה, כאשר ביצע את הפיגוע הקשה במלון "פארק" בנתניה בו נרצחו 29 ישראלים ונפצעו מאות. בדומה לעכשיו, גם אז בחר חמאס מועד חג – ערב פסח – אולם מועד זה נועד גם לטרפד את יוזמת השלום הערבית שאושרה בפסגה הערבית בביירות ביום למחרת (28 במרץ 2002). ארבעה ימים מאוחר יותר חמאס ביצע פיגוע תופת נוסף בחיפה, בו נרצחו 15 איש ונפצעו רבים. בעקבות פיגועים אלה ישראל פתחה במבצע צבאי "חומת מגן". מיותר לציין, כי ממשלת ישראל לא הייתה מוכנה לדון ביוזמת השלום הערבית בעקבות הפיגועים הללו.
בהנחה שאכן יש קו מקשר בין כל האירועים הללו, הדבר מלמד על חשיבה אסטרטגית של כל הגורמים המעורבים בתכנון הפיגועים הללו. מה שמשותף לכל המקרים הללו הוא שהם השיגו את מטרתם, גם אם היו סיבות אחרות לכישלון המדיני. צריך להבטיח כי בתום המלחמה ייעשה מאמץ עליון לחדש את המשא ומתן לחתימת הסכם נורמליזציה בין ישראל וערב הסעודית בתיווך אמריקני. מה שברור הוא, כעת, כי הסכם כזה יצטרך לכלול רכיב פלסטיני משמעותי, אשר יוכל לייצר אופק מדיני לפלסטינים. הסכם הנורמליזציה הוא חשוב כשלעצמו, אולם כעת הוא חשוב שבעתיים, וזאת כדי להוכיח כי איראן ובנות בריתה כשלו במאמציהן לטרפדו.
