השגריר הירדני הוחזר, אבל ישראל וירדן עדיין חולקות אינטרסים משותפים

כל הפרסומים / חרבות ברזל

הודעת שר החוץ הירדני איימן אל-ספדי על החזרת השגריר הירדני בגלל שישראל הורגת לטענתו "חפים מפשע וגורמת למשבר הומניטרי" בעזה אינה מפתיעה לנוכח דעת הקהל הסוערת בירדן בעקבות האירועים  בעזה. למעשה, ירדן נקטה בצעד הזה ארבע פעמים בעבר, למשל עם פריצתה של אינתיפאדת אל-אקצא ב-2000, במבצע "עופרת יצוקה" ב-2009 ועוד בשני משברים אחרים. ברוב המקרים, למעט בזמן האינתיפאדה, השגריר חזר מיד עם סיום המשבר.

יחסי ירדן–חמאס מעולם לא היו חמים. בסוף 1999, זמן קצר לאחר שעלה עבדאללה לשלטון, חמאס הוצא מחוץ לחוק, הנהגתה גורשה מירדן ומשרדיה נסגרו בטענה שהארגון מתערב בענייני המדינה הפנימיים. אף שח'אלד משעל הגיע מאז לעמאן מספר פעמים בניסיון לחדש את פעילות הארגון במדינה,השלטון הירדני סירב. הוא חשש שפעילותו באופן רשמי תיתן רוח גבית לתנועת האחים המוסלמים,שהוצאה אף היא מחוץ לחוק. גם כאשר שופרו היחסים בין חמאס לשלטון הירדני ונערך "פיוס" בין הצדדים ב-2017 הבהירו השלטונות כי משרדי חמאס לא יפתחו שוב בממלכה. מצב זה לא השתנה וחמאס עדיין מנוע מלפעול בירדן באופן חוקי.

למרות זאת, דעת הקהל הירדנית תומכת מאוד בחמאס. לפני כארבע שנים פורסם סקר דעת קהל ב-Washington Institute for Near East Policy שהצביע כי 57% מהציבור הירדני תומך בארגון.התמיכה בחמאס היא חלק מההזדהות של הציבור הירדני עם הפלסטינים בכלל. יש לזכור כי לפחות מחצית מהאוכלוסייה בירדן היא פלסטינית. ביטוי לפופולאריות הגבוהה שהארגון זוכה לו ניתן לראות בהפגנות שפרצו ברבת עמון ובמספר מוקדים נוספים מאז תחילת המלחמה. בהפגנות נשמעו קריאות בגנות ישראל וארצות הברית שעומדת לצד ישראל, קריאות להחזרת השגריר, ביטול הסכם השלום בין המדינות ועוד. באחת ההפגנות הספונטניות שהתרחשו ליד שגרירות ישראל בעמאן אף ניסו המפגינים לפרוץ לתוך מתחם השגרירות הריק ולהעלות אותה באש.

על רקע זה ניתן להבין את המאמצים שעושה המלך עבדאללה ושר החוץ שלו ספדי להפסיק את המלחמה. זה החל עם מסע ביקורים שערך במדינות מערב אירופה והמשיך עם ניסיון לכנס וועידת פסגה בעמאן עם הנשיא ביידן, נשיא מצרים א-סיסי ואבו מאזן, ראש הרשות הפלסטינית – וועידה שבוטלה בשל חשש ממהומות בעקבות הפרסום השקרי על מאות הרוגים בתקיפה ישראלית של בית חולים בעזה. נפגשו בעמאן שרי החוץ של ירדן, מצרים, איחוד האמירויות הערביות, סעודיה, קטר וכן בכיר אש"ף והרשות, חוסיין א-שייח', וזאת במטרה לשכנע את מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן בדחיפות השגת אש למלחמה בעזה.

עבדאללה עקבי במדיניות שלו שהפתרון לסכסוך הוא הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל. כך הבהיר בהצהרות שלו שנישאו מאז פרוץ המלחמה ובשיחותיו עם מנהיגים ערביים ומערביים, לרבות הנשיא ביידן . פתרון שתי המדינות מבחינת ירדן הוא הערובה ליציבות פוליטית במזרח התיכון שתבטיח גם את עתידה ותסיר מסדר היום את הרעיון שירדן היא היא "המולדת החלופית" למדינה פלסטינית – תפיסה שישראל, לטענת גורמים ירדנים, מנסה לקדם.

אין זה אומר שירדן איננה מעוניינת שישראל תכריע את חמאס. נהפוך הוא, בדומה למצרים, האינטרס הירדני חופף לאינטרס הישראלי במלחמה והוא חיסול חמאס וחיזוק הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ואולי גם ברצועת עזה במקום חמאס. אולם, התמשכות המלחמה והחשש מפתיחת חזית נוספת עלולה להשפיע גם על ירדן. הצטרפות כוחות נוספים למלחמה כמו החות'ים בתימן או חזבאללה מלבנון או שלוחותיו מדרום סוריה, לא רק תעודד גם צעירים ירדנים להתנדב "למלחמה למען פלסטין" – קולות שמתחילות להישמע בירדן (כפי שהיה בעבר), אלא אף עלולה לגרור את ירדן לתוך שדה הקרב בלי שיש לה עניין בו.

לפי פרסומים שונים, תגבר הצבא האמריקאי לאחרונה את נוכחותו בממלכה ונערך לפריסת מערכות הגנה נגד טילים ("פטריוט"), שעלולים לפגוע בירדן, כדי להגביר את תחושת הביטחון בממלכה. יתר על כן, ירדן חוששת מגל פליטים פלסטינים כתוצאה מהמלחמה. אמנם, אם אכן תיווצר בעיה כזאת, הפליטים יגיעו לתוך סיני ולא לירדן, אך החשש שהדבר יהווה תקדים מסוכן, שכן במקרה של מלחמה נוספת בגדה המערבית, אם תתעורר בעיית פליטים הם יגיעו אז לתוך ירדן.

לכן, הצעד של ירדן בהחזרת השגריר מישראל אינו צריך להתפרש כתמיכה בחמאס, אלא כצעד מתבקש כהיענות לדעת הקהל הירדני. ירדן מצדה תמשיך לקיים קשרים צבאיים ומודיעיניים עם מדינת ישראל בחשאי, כאילו אין כלל מלחמה. ירדן זקוקה לישראל כמדינה יציבה וחזקה באזור, שכן  ישראל, כפי שהוכח כבר בעבר, היא הערובה היחידה, לצד ארצות הברית, לביטחונה של הממלכה.