ישראל ומצרים, 40 שנות קור שופע חום אסטרטגי

הארץ מאמרי דעה ופרשנות / שיפור מדיניות החוץ הישראלית

מאז עליית עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון ב-2014, מתאפיינים יחסי ישראל ומצרים בשיתוף פעולה ביטחוני-אסטרטגי. בבסיס שיתוף הפעולה הזה עומדים התפישה של איראן וארגוני הטרור האיסלאמיים כאיום משותף, והעניין משותף בניהול הסוגיה הפלסטינית בכלל וברצועת עזה בפרט. במתח הקבוע שבין אידאולוגיה לאינטרסים, ממשיכה מצרים לחתור להשגת הסדר בין ישראל לפלסטינים ומעוניינת להביא לפני כן לפיוס פנים-פלסטיני. מעמדה כמתווכת החשובה בין חמאס לישראל ב"הסדרות" השונות הוא חיוני, ובאמצעותו היא זוכה ליוקרה בינלאומית ודואגת שההסדרים ישרתו גם את האינטרסים שלה.

בתפישה הישראלית, השלום עם מצרים הוא נכס רב חשיבות וארבעת העשורים האחרונים הוכיחו שהוא עמיד בפני תמורות וזעזועים. השלום הזה הוא גם בעל פוטנציאל להתפתח לכדי שיתוף פעולה אסטרטגי. ליחסים בין ירושלים לקהיר נצרב דימוי של "שלום קר". דימוי זה נשען על מציאות בה כל עוד לא נפתר הסכסוך הישראלי-פלסטיני, קשה למצרים להתקדם לנורמליזציה מלאה עם ישראל, לא משנה כמה האינטרסים המשותפים יהיו חיוניים. על אף שעמדה זו התעמעמה מעט לאור שיתוף הפעולה הביטחוני-אסטרטגי הגובר בין ישראל למדינות הסוניות באזור, היא עדיין מכתיבה את אופי והיקף היחסים.

הקשר הישראלי-מצרי הוא נכס למדינות האזור, במיוחד אלה השייכות לציר הסוני, לארה"ב ולמעצמות האחרות. בעיניהן, מדובר בחיזוק ליציבות האזורית שחווה זעזועים רבים. במהלך 2019 היתה מצרים ציר מרכזי בקשר בין ישראל לפלסטינים וכל ניסיונות ההסדרה מול חמאס נעשו בתיאום הדוק עמה, בתיווך האו"ם ותוך סיוע כספי מקטאר. ישראל ומצרים פעלו שתיהן לצמצם את נוכחותה של איראן במזרח התיכון, לקדם באמצעים דיפלומטיים את הגברת הסנקציות הבינלאומיות עליה ולהיאבק בגרורותיה השונות. הן גם פעלו, כל אחת ממקומה, להגבלת פעילותה של טורקיה במזרח אגן הים התיכון דרך קידום בריתות אזוריות ופעלו יחד נגד הטרור מתוך תפישה משותפת של מהות האיום. גם הראייה שלהן לגבי תפקיד ארה"ב במזרח התיכון דומה והביאה לתיאום בתחומים רבים.

לנוכח התיאור לעיל נדמה היה כי בשנה שבה צוינו 40 שנה להסכם השלום, ישראל ומצרים תחגוגנה אותו בפרופיל גבוה. אולם, בעוד שבישראל התקיימו כנסים אקדמיים ואירועים שונים, במצרים לא התקיימו טקסים וכינוסים מקבילים. בנוסף, השגריר דוד גוברין סיים את תפקידו ביולי 2019 ומכיוון שמינוי השגרירה שנבחרה על ידי משרד החוץ עוד באוקטובר 2018 לא הובא לאישור הממשלה, אין לישראל כיום שגריר בקהיר.

לצד שיתוף הפעולה המדיני-אסטרטגי, בלט ב-2019 תחום האנרגיה בשיתוף הפעולה בין ישראל למצרים. צעדים משמעותיים ננקטו לקידום מהלך שיאפשר למצרים, ישראל, קפריסין ויוון (בעתיד אולי גם לבנון) להוות מוקד אזורי להפקת גז טבעי, כבסיס לייצוא לאירופה. בינואר 2019 הושק בקהיר פורום הגז של מזרח אגן הים התיכון (EMGF) בהשתתפות שבע מדינות מהמזרח התיכון ומאירופה, ובהן ישראל והרשות הפלסטינית (אך ללא טורקיה ולבנון). שר האנרגיה הישראלי שטייניץ נפגש עם עמיתו המצרי אל-מולא באופן פומבי. בכינוס של שרי EMGF שנערך בינואר 2020 בקהיר כבר הוחלט לשדרג את מעמד הפורום לארגון בינלאומי מוכר, אליו ביקשה גם צרפת להצטרף, ובו ישמשו ארה"ב, האיחוד האירופי והבנק העולמי כמשקיפים. שיתוף הפעולה הזה סייע גם לחיזוק הקשרים הדו-צדדיים בין ישראל למצרים.

בספטמבר 2019 חתמה קצא"א על חוזה עם בעלי הצינור EMG על הזרמת גז טבעי מהמאגרים לוויתן ותמר למצרים. העסקה צפויה להניב לקצא"א עמלה של 200 מיליון שקל לשנה. בנוסף, הושגה פשרה בין ממשלת מצרים לחברת החשמל ולפיה מצרים תשלם רק 500 מיליון דולר מתוך 1.76 מיליארד דולר שנפסקו לטובת חברת החשמל בפסק הבוררות הבינלאומי על אי-אספקת הגז ממצרים לישראל כפי שסוכם לפני שנים אחדות. בכך, הוסרו המכשולים האחרונים לאספקת גז מישראל למצרים וזו החלה בינואר השנה.

כל זה לא היה מתאפשר לולא המגעים האינטנסיביים בין ממשלות ישראל ומצרים וללא המטריה המדינית שניתנה לביצוע העסקות. יחד עם זאת, מלבד תחום האנרגיה, לא חלו ב-2019 שינויים נרחבים בשיתוף הפעולה הכלכלי בין ישראל למצרים. מיזם אזורי התעשייה המשותפים (QIZ) המשיך לפעול במתכונת הקיימת, וכך גם הקשרים בתחום החקלאי. למצער, לא היו מיזמים חדשים בתחום האנרגיה הסולארית, התפלת המים או הטכנולוגיות הירוקות שהיו עשויים לסייע מאוד למשק המצרי. גם בתחום האזרחי לא חלה התקדמות בשיתופי פעולה בתחומי המדע, הרפואה, הטכנולוגיה או האקדמיה. דווקא בתחום התיירות חלה עלייה במספר התיירים הישראלים המבקרים במצרים, כשבסיני ביקרו מאות אלפים ובמצרים עצמה כמה אלפים. גם בכיוון ההפוך חלה התפתחות חיובית עם גידול במספר הצליינים הקופטים העולים לרגל לישראל, בעיקר ל"שבת האור" ולחג הפסחא. אם ב-2015 הגיעו כ-5,000 צליינים, ב-2019 עמד מספרם על כ-7,000.

כחלק ממאמצה של מצרים להפגין עמדות ליברליות וסובלניות, בעיקר כלפי מיעוטים דתיים, חלה התקדמות במחויבות המשטר לטיפול באתרי מורשת יהודיים. מתחם בסאתין בקהיר שופץ במהלך 2019 על חשבון ממשלת מצרים, ושיפוץ נבי דניאל באלכסנדריה הסתיים בינואר 2020. יש לציין שלטקס המרשים שהתקיים בבית הכנסת נבי דניאל הוזמנו שגרירים ממדינות רבות, אך שגריר ישראל לא הוזמן. זאת, הואל והאירוע נתפש בעיני המצרים כאירוע יהודי ולא כישראלי.

למעלה מארבעה עשורים של יחסי ישראל-מצרים מצביעים על המשכיות ותמורה. שיתוף האינטרסים בין שתי המדינות הוא היסוד לשלום ביניהן, חרף כשלים, אי-הסכמות וחילוקי דעות. המציאות האזורית והבינלאומית (בעיקר מאז עליית א-סיסי לשלטון) הגבירה את שיתופי הפעולה, אך לא הצליחה להעלים את "הקור" המצרי כלפי יחסי השלום. מכשול בולט מוסיף להיות ההימנעות המצרית משיתוף פעולה תרבותי. ייתכן שהזהות הים תיכונית המתחילה לקנות לה אחיזה בחוגים מסוימים במצרים ובישראל, תוכל לעורר דיאלוג שיניב במרוצת הזמן יחסי תרבות פתוחים יותר. הרשתות החברתיות, שמאפשרות שיח ישיר ונרחב עם פלחים לא מבוטלים של האוכלוסייה המצרית, שהיא ברובה צעירה ומתעניינת בהוויות העולם, מהווה זירה נוספת בה ישראל פועלת ושיש בה פוטנציאל להתקרבות אזרחית. חשוב שישראל תמנה במהירות שגריר קבוע למצרים, שיוכל לתמוך ולהוביל את המאמצים לחיזוק הקשר ולניצול ההזדמנויות שהוא מייצר.

**המאמר פורסם באתר הארץ, 26 בפברואר 2020.

ניוזלטרצרו קשרתמיכה במכון