רוח חמימה מנשבת לעבר ישראל גם בים האדום

מאמרי דעה ופרשנות / שיפור מדיניות החוץ הישראלית

מצבה של ישראל באגן הים האדום מעולם לא היה טוב יותר מבחינה מדינית. לראשונה בהיסטוריה שלה, ישראל מקיימת מגעים, קשרים חשאיים או יחסים דיפלומטיים עם כל מדינות האגן, מלבד תימן. מצב זה שונה בתכלית מהמצב שאפיין עשורים קודמים. אז, היתה ישראל מבודדת ונהנתה מיחסים דיפלומטיים רק עם אתיופיה (משנות החמישים) ועם אריתריאה (משנות התשעים).

השינוי התרחש בנסיבות המיוחדות של ניתוק היחסים בין מדינות האגן לאיראן, המאבק לבלימת השפעתה של האחרונה, המלחמה בתימן והאיום הממשי של החותים על חופש השיט והמאבק בטרור בחצי האי סיני. ההתפתחויות של השנתיים האחרונות מעניקות לישראל הזדמנויות לקדם את האינטרסים שלה באזור – בראשם הבטחת נתיבי השייט, לצד השתלבות ביטחונית, מדינית, סביבתית וכלכלית באזור.

בין ההתפתחויות העיקריות ניתן למנות את: (א) הפיכתה של אתיופיה למעצמה אזורית ימית בעלת צי מלחמה בעל נוכחות בנמלי המדינות השכנות לחופי הים האדום, מפרץ עדן והאוקיינוס ההודי; (ב) הקמת שתי בריתות ביטחוניות-כלכליות בים האדום: מועצת המדינות הערביות והאפריקאיות הגובלות בים האדום ובמפרץ עדן, בהנהגת סעודיה וללא השתתפות ישראל, אתיופיה וסומלילנד, ואיגאד – ברית אפריקאית בראשות הרשות הבין-ממשלתית לפיתוח, שמאגדת שמונה מדינות במזרח ובקרן אפריקה; (ג) הפיכת הים האדום למקור אנרגיה בפני עצמו בעקבות הודעת סעודיה במארס 2019 על גילוי "כמויות גדולות של גז"; (ד) הקמת פורום הגז של מזרח אגן הים התיכון, בו חברות מדינות צפון הים האדום – ירדן, ישראל ומצרים; (ה) הסכמי אברהם בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין; (ו) הסכם הנורמליזציה בין ישראל לסודאן; (ז) שיתוף פעולה יוצא דופן בין ישראל למדינות הגובלות בים האדום בתחום חקר והצלת שוניות האלמוגים מפני שינויי האקלים, במסגרת מרכז המחקר הבינלאומי של הים האדום בברן, שווייץ (מונהג על-ידי המכון הפדרלי השווייצי לטכנולוגיה בלוזאן).

בעקבות קידום הנורמליזציה עם סודאן, ישראל מקיימת כיום יחסים רשמיים עם כל המדינות בחופו המערבי של הים האדום, מלבד ג'יבוטי, שנשיאה איסמאעיל עומר גואלה נתן בחודש שעבר פומבי לראשונה ליחסים הבלתי רשמיים שמקיימת מדינתו עם ירושלים. בראיון למגזין הצרפתי The Africa Report אמר גואלה שג'יבוטי וישראל מקיימות יחסים בלתי רשמיים כבר 25 שנה. קידום הנורמליזציה עם סודאן גם מעניקה לישראל את היכולת לשתף פעולה איתה ועם מצרים בניטור אמצעי לחימה ופעילי טרור שעוברים מלוב ומאזור הסאהל לסיני. מצדו המזרחי של הים האדום, היחסים עם סעודיה ממשיכים להתחמם ועדות לכך מהווה פרסום פגישתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם יורש העצר מוחמד בן סלמאן בעיר ניום בחודש שעבר.

נחילי הארבה הפושים מאז ינואר 2020 בכל מדינות הים האדום מלבד ישראל ומצרים, מהווים הזדמנות עבור ישראל לחלוק עם מדינות האזור את הידע שלה בתחומי החקלאות, המאבק בארבה וביטחון המזון. ישראל עשתה זאת לאחרונה באתיופיה, לשם שלחה מומחים שיסייעו לשלטונות במאבק בארבה. חשיבותה של אתיופיה לישראל נובעת בין היתר מיכולתה לשמש בעלת ברית בשמירה על חופש השיט בדרום הים האדום. בנוסף, מינויו של איסמאעיל חאלדי לשגריר ישראל באריתריאה ביולי 2020 מייצר הזדמנות לשיפור יחסים עם מדינה שאין בה כמעט נוכחות ישראלית ושלא קיים שיתוף פעולה בינה לבין ישראל.

"הסכמי אברהם" מעלים את חשיבות הים האדום בעיני ישראל. מבחינה ביטחונית, הם מעניקים לה הזדמנות להשתתף באופן פעיל בשמירה על חופש השיט בדרום הים האדום ובמפרץ עדן, תוך שיתוף פעולה ביטחוני עם מדינות ואזורים בהן יש נוכחות אמירותית – אריתריאה, סומלילנד ודרום תימן. בהקשר זה, לאחרונה דיווח היומון הקטארי "אל-ערבי אל-ג'דיד" מפי מקורות מצריים כי איחוד האמירויות מקיימת מגעים עם מספר מדינות לחופי הים האדום לגבי הקמת כוח צבאי משותף, וכי השיגה התקדמות משמעותית במגעים על כך עם סודאן, סעודיה וישראל.

במישור המדיני, "הסכמי אברהם" מעניקים הזדמנות לישראל לקשור קשרים עם מועצת המעבר הדרומית בדרום תימן, הנתמכת על-ידי איחוד האמירויות, להדק את קשריה עם מצרים בסוגיות שקשורות לים האדום, לים התיכון ולמזרח התיכון, ואולי אף להתחבר לברית הכלכלית-ביטחונית שמובילה סעודיה באזור. במישור הסביבתי, קצא"א חתמה על מזכר הבנות עם חברה פרטית בבעלות ישראלית-אמירותית משותפת לייבוא נפט מאיחוד האמירויות למסוף שבאילת. משם יועברו הדלקים למסופי החברה באשקלון, ולאחר מכן ללקוחות החברה באגן הים התיכון. במידה שההסכם בין שתי החברות ייחתם, הדבר יגדיל את נפח השיט בים האדום. הים האדום גם צפוי להפוך נתיב לספינות שיט תענוגות ולהעברת סחורות בין ישראל ונמלי הים התיכון לאיחוד האמירויות.

לצד הזדמנויות אלו, ישראל ניצבת בפני מספר אתגרים שמקשים על השתלבותה באגן הים האדום. בראשם, היכולת לתמרן בזהירות בסבך האינטרסים של המעצמות (ארה"ב, סין, רוסיה, יפן והודו) והמדינות האזוריות (טורקיה, קטאר, סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות), המתחרות זו בזו בשלוש וחצי השנים האחרונות על השפעתן והתבססותן במרחב. כמו כן, על ישראל להקפיד שלא לקחת צד בסכסוכים אזוריים, למשל בין מצרים, סודאן ואתיופיה על בניית הסכר שעל הנילוס הכחול; בין סודאן למצרים על השליטה במשולש חלאיב; או בלחימה שפרצה בתחילת נובמבר במחוז תיגראי, שבינתיים התפתחה למלחמה אזורית בהשתתפות אריתריאה וסודאן. בנוסף, ישראל צריכה לעשות מאמץ להשתלב בבריתות הכלכליות-ביטחוניות שמכוננות המדינות שלחופי הים האדום.

דרושה: חקלאות ישראלית

השתלבות מלאה של ישראל במרחב אגן הים האדום תלויה בהתקדמות בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני, אם כי השפעתו הופכת להיות מוגבלת יותר. היעדר התקדמות מונע קשרים גלויים עם סעודיה ומעכב נורמליזציה עם ג'יבוטי, אך אינו מונע שיתופי פעולה לא-רשמיים או חשאיים עם מדינות אלו בנושאים ביטחוניים, מדיניים וסביבתיים. הוא גם לא מונע שיתופי פעולה עם ירדן ומצרים בתחום האנרגיה ואת המשך הנורמליזציה עם סודאן. הצורך של סודאן בסיוע בעקבות שיטפונות הענק שפקדו אותה והרסו שליש מהקרקעות המעובדות בה, הוא צורך קיומי.

המישור הסביבתי-אזרחי מהווה את השער להשתלבות ישראל במרחב, ולצד זאת יש להגביר את שיתוף הפעולה הכלכלי והסביבתי עם אריתריאה ואתיופיה ועל-ידי כך להשתלב בברית הביטחונית-הכלכלית האפריקאית של מדינות הים האדום. על ישראל להציע לשתף את כל מדינות האזור בידע שלה בתחומי החקלאות, ביטחון המזון, המאבק בארבה, ביטחון המים והאנרגיות המתחדשות. על מנת שהשתלבות זו באגן הים האדום תוכל לקרות, על ישראל בראש ובראשונה לקבוע את מדיניותה כלפי מרחב זה מתוך הכרה בעליית חשיבותו עבורה. עליה גם להבין שהאגן המזרחי של הים התיכון וצפון הים האדום עשויים בעתיד להפוך למרחב גיאו-פוליטי אחד, בשל הבריתות בין סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות וישראל, שפועלות בשני המרחבים, ובשל מרבצי הגז הטבעי. אם תהליך זה יתמשש, לישראל יהיה תפקיד מרכזי כגשר יבשתי המחבר בין שני המרחבים.

** המאמר פורסם ב"הארץ", 23 בדצמבר 2020

** המאמר מבוסס על מחקרו של ד"ר משה טרדימן

ניוזלטרצרו קשרתמיכה במכון