תובנות מהמסע האמריקאי שלי – פרק ראשון

כל הפרסומים / ישראל וארה״ב

להלן שילוב של הסיפור האישי שלי ושל התובנות הרבות שאספתי במהלך המסע הארוך שלי כתייר, כסַבָּל, כסטודנט וכדיפלומט ישראלי בארצות הברית. המגמות שאציג לגבי יחסי ארה"ב-ישראל ולגבי יחסי ישראל והקהילה היהודית האמריקאית הן מדאיגות, אך אינן בלתי הפיכות.

אני מאמין כי באמצעות חתירה משותפת לשלום, צדק ודמוקרטיה, ניתן לשקם את מערכת היחסים בין ארה"ב לישראל ובין ישראל לקהילה היהודית האמריקאית ככוח חיובי רב עוצמה.

הגעתי לארצות הברית בפעם הראשונה בשנת 1986 לאחר 10 חודשים של טיול תרמילאים בדרום אמריקה. התאהבתי מיד בניו יורק והבנתי מדוע ארה"ב נחשבה בעיני היהודים ל"די גאלדענע מדינה" (מדינת הזהב ביידיש).

כקיבוצניק עם חינוך סוציאליסטי ו-5 שנים בצבא, ארה"ב הייתה ההיכרות הראשונה שלי עם המושגים של קפיטליזם ויוזמה חופשית. נחשפתי לליברטריאניזם על ידי הספרים של איין ראנד ותרבות האינדיבידואליזם שראיתי ברחובות ניו יורק. זה היה ניגוד מוחלט לכל מה שהכרתי בישראל (ספוילר – לא הפכתי לליברטריאני).

עבדתי קשה בחברת הובלה בניסיון לחסוך כסף, מתוך ידיעה שלא אחזור לקיבוץ ואצטרך לשלם בעצמי על השכלה גבוהה. בימים בהם לא עבדתי בהעברת רהיטים פקדתי את מרכזי התרבות של העיר כדי ללמוד עוד על אמריקה.

הפעם השנייה שלי בארה"ב הייתה בשנת 1990, כשאשתי רונית התקבלה לתואר שני בחינוך במחול באוניברסיטת קולומביה. כל כך שמחתי לקבל הזדמנות נוספת לגור בניו יורק.

ניצלנו כל דקה של זמן פנוי כדי לצרוך תרבות אמריקאית. שמענו תרבות אמריקאית במועדוני הג'אז של ניו יורק – בלו נוט, ווילג' ואנגארד, סוויט באזיל, פאט טיוזדייז ועוד רבים אחרים. קראנו תרבות ב-Village Voice, הקשבנו לקונצרטים ואופרות בקרנגי הול ובמטרופוליטן אופרה עם כרטיסים זולים בעמידה. צפינו בלהקות המחול המודרני הטובות בעולם כסדרנים מתנדבים בתיאטרון ג'ויס. נחשפנו לאומנות פלסטית במוזיאונים ובגלריות המדהימים של העיר. כשהבת שלנו מאיה נולדה כאזרחית אמריקאית, האטנו קצת אבל עדיין נהנינו מהעיר ככל שיכולנו.

התשוקה שלי לספורט הייתה תמיד אמצעי יעיל במיוחד לחיבור עם אנשים. עוד בישראל הייתי אוהד NBA מושבע, והתחברתי לכדורגל האמריקאי של ה-NFL והמכללות מיד כשהגעתי לארה"ב, אך לעומת זאת, לא התחברתי לבייסבול. לא הבנתי את קסמו של הספורט הפופולרי כל כך בארה"ב. מטאפורות הבייסבול התכופות ששמעתי מפוליטיקאים אמריקאים הפכו את הבנת המשחק לצורך הכרחי עבורי כדי להבין טוב יותר את התרבות האמריקאית.

בשנת 1997, הגעתי בפעם השלישית לארה"ב לתפקידי הראשון בחו"ל כדיפלומט המוצב בשגרירות ישראל בוושינגטון. שם, בבירת העולם החופשי, נחשפתי לרזי הפוליטיקה והדיפלומטיה האמריקאית וספגתי ידע רב מאוד מדי יום.

נדהמתי מהאפשרויות של ישראל לקדם את האינטרסים שלה כבעלת ברית של האומה המשפיעה ביותר בעולם. העוצמה שהפעילו ארגונים פרו-ישראליים והגישה שהייתה לנו הדיפלומטים הישראלים לקונגרס ולממשל הרשימו אותי. בכנס AIPAC הראשון שלי ראיתי איך דיפלומטים משגרירויות אחרות צפו בקנאה בנבחרי הציבור האמריקאי מתחרים ביניהם מי יפגין קירבה רבה יותר לישראל.

בניסיון שלי באותה עת להבין את המרכיבים הבסיסיים של מערכת היחסים הייחודית בין ישראל לארה"ב שהייתי עד לה ממקור ראשון, ארגנתי אותם בראשי סביב שלושה מרכיבים עיקריים שכיניתי בקיצור:

"VIP – (Values, Interests, Politics)"

הערכים העומדים בבסיס היחסים בין ישראל לארה"ב

הפוריטנים הפרוטסטנטים שהגיעו לראשונה לפלימות' רוק על גבי המייפלאוור בשנת 1620 דמיינו את עצמם בירושלים החדשה וכמגשימי חזון הנביאים המקראיים העבריים. אתוס זה אומץ על ידי האבות המייסדים של ארה"ב והונצח בהצהרת העצמאות ובחוקה.

למעלה ממאה שנה לאחר מכן, רוח המהפכה האמריקאית ועקרונות החוקה סיפקו השראה למנהיגי התנועה הציונית. אמריקאים רבים רואים בישראל מדינה "אחות" שבדומה לזו שלהם מאוכלסת במהגרים שהקימו חברה צודקת, דמוקרטית, וליברלית בעקבות ההתנגדותם המוצלחת לשליטה האנגלית.

האינטרסים המשותפים

מאז ההכרה של הנשיא טרומן בישראל, 11 דקות לאחר הכרזת בן-גוריון על עצמאותה, מנהיגי ישראל שאפו להדק קשרים עם מנהיגת העולם החופשי. מרבצי אנרגיה במפרץ הערבי/הפרסי היו קריטיים לכלכלה האמריקאית והעולמית והפכו את המזרח התיכון למוקד אסטרטגי של מדיניות החוץ של ארה"ב.

ישראל הייתה שותפה אמינה של ארה"ב במלחמה הקרה ובמלחמה בטרור. שותפות שאפשרה לארה"ב להימנע מ"מגפיים על הקרקע", להבדיל מהברית שלהם בהגנה על דרום קוריאה או מערב גרמניה.

העומק והרוחב של מערכת היחסים הנוכחית בין ארה"ב לישראל, הפורומים המשותפים בעיקר בתחומי הביטחון והמודיעין, ההתחייבות לשמור על היתרון הצבאי האיכותי (QME) של ישראל ושלושת הקרנות הבילטרליות (BARD, BIRD, BSF) הן תולדה של אינטרסים משותפים.

ההשפעה הפוליטית של ישראל

ישראל נהנתה מתמיכה דו-מפלגתית בארה"ב במשך שנים, כאשר הדמוקרטים והרפובליקנים התייחסו אל מערכת היחסים עימה ככזאת שחורגת מהוויכוח הפוליטי. דיפלומטים ישראלים וארגונים יהודיים ביקשו לשמור על מערכת היחסים בין ארה"ב לישראל כדו-מפלגתית, למרות שרוב היהודים היו דמוקרטים.

הכוחות הפרו-ישראליים היו ועודם מאורגנים היטב ומעורבים עמוקות בפוליטיקה ובתקשורת של ארה"ב. הקהילה היהודית האמריקאית מהווה רק כ-2 אחוזים מהאוכלוסייה (קצת יותר במדינות מתנדנדות קריטיות כמו פלורידה, פנסילבניה, אוהיו ומישיגן), אבל יש לה השפעה פוליטית חסרת פרופורציה לגודלה בתרומות ובמעורבות פוליטית: קרוב למחצית מהתרומות שניתנות למפלגה הדמוקרטית ורבע מאלה שמוקדשות למפלגה הרפובליקנית מקורן בתורמים יהודים.

מאז הקמתה ב-1963 הפכה איפאק לשדולה החזקה והיעילה ביותר בתחום מדיניות החוץ בארה"ב. בנוסף לכך, התפתחה שדולה למען ישראל של אוונגליסטים נוצרים שהם ברובם הגדול מצביעים לרפובליקנים. מספרם הגדול, כ-80 מיליון, והיכולות הארגוניות שלהם – מרשימים, בלשון המעטה. עבורם תמיכה בישראל היא ציווי דתי שיביא לפי אמונתם לתחיית ישוע (אחרי שאנחנו היהודים נמות בקרב בני אור בבני חושך בארמגדון, או שנתנצר).

גם בוושינגטון המשכתי לפתח את תשוקתי לספורט ככלי דיפלומטי, וההכרח להבין בייסבול הפך לחשוב יותר. באותה תקופה לא הייתה קבוצת בייסבול בוושינגטון, ולפיכך נאלצתי לנסוע לבולטימור כדי לראות את האוריולס משחקים בקמדן יארדס. למרות שלמדתי הרבה במהלך התקופה שלי בארה"ב, הבייסבול נשאר ספורט אניגמטי עבורי, אבל התובנה לגבי ערכו של להבנת התרבות האמריקאית גדלה.

המאמר פורסם בזמן מרץ 2022.