לאחרונה דווח שמפגש שנערך לפני כחודש בין נציגים של 16 מדינות באירופה, עם אנשי משרד החוץ בירושלים, התפתח לקרב של צעקות ולפיצוץ של הפגישה. המפגש עסק במדיניות ישראל בשטחים. הדיפלומטים האירופאים יזמו את השיחה על מנת למחות על שורה של נושאים, ובהם התגברות המקרים של אלימות מתנחלים וכן על בנייה ישראלית מעבר לקו הירוק. עליזה בן נון, ראש אגף אירופה במשרד החוץ, הגיבה לטענות בחריפות ותהתה איך האירופאים מתלוננים "אחרי כל מה שהממשלה החדשה בישראל עשתה למען הפלסטינים".
אירוע לא-דיפלומטי זה משקף היטב את הבדלי התפישה שהתפתחו בין ישראל לבין שחקנים מובילים בקהילה הבינלאומית, ובהם גם בני בריתה, ביחס למדיניות ממשלת בנט-לפיד בנושא הפלסטיני. ניתן להבין זאת במסגרת ניתוח רחב יותר של תמונת המצב באשר לשיח הבינלאומי על ההתפתחויות בזירה הישראלית-פלסטינית בכלל, ובמיוחד לגבי התנהלות ממשלת בנט-לפיד בהקשר זה. מאמר זה מסתמך על סדרת מפגשי דיאלוג מדיני שקיימו לאחרונה מומחים ב"מכון מיתווים" עם שורה של דיפלומטים ומומחים אירופאים, אמריקאיים, פלסטיניים ועם גורמי או"ם [1].
עם הקמתה, ביוני 2021, זכתה הממשלה החדשה בישראל לברכות חמות מצד גורמים רבים בעולם. נציגים בינלאומיים שהשתתפו במפגשי הדיאלוג המדיני שערכנו, בירכו על השינוי ברטוריקה של גורמים מרכזיים בממשלה בנושא הפלסטיני, וגם על השינוי בגישה הישראלית כלפי האיחוד האירופי והמפלגה הדמוקרטית בארה"ב, וכן על התחממות היחסים עם מצרים וירדן. על רקע זה נראה שהקהילה הבינלאומית נתנה קרדיט לממשלה החדשה, והעניקה לה ימי חסד. גם ממשל ביידן ראה באופן חיובי את השינוי הפוליטי בישראל, במיוחד על רקע ההתנגשות בין נתניהו לבין המפלגה הדמוקרטית, ופעל לבנות מערכת יחסים קרובה וחמה עם הממשלה החדשה ולא לפגוע ביציבותה.
השינוי המשמעותי שחל בזירה הישראלית-פלסטינית נגע לחידוש ערוצי התקשורת בין בכירים משני הצדדים, לאחר שנים ארוכות של נתק כמעט מוחלט ברמה הפוליטית. יש לציין בהקשר זה את המפגשים בין שר החוץ גנץ לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו-מאזן), בין שר החוץ לפיד לבין השר הפלסטיני לעניינים אזרחיים חוסיין א-שייח', וכן את המפגשים של שר הבריאות הורוביץ והשרה להגנת הסביבה זנדברג עם מקביליהם/ן מהרשות. מהלכים אלו גררו הודעות תמיכה רבות. שליח האו"ם למזרח התיכון, תור ונסלנד, אמר בתדרוך שנתן במועצת הביטחון כי הוא מברך על צעדי הדיאלוג וקרא לעודד מעורבות של שרים נוספים. גם המחוות והצעדים בוני אמון עליהם הסכימו הצדדים זכו לברכות, ובכלל זה: הוספת 15 אלף היתרי עבודה בישראל לעובדים פלסטינים, אישור לבנייה של 1,300 יחידות דיור לפלסטינים בשטחי C, ורישום של 4,000 תושבים פלסטינים ללא מעמד במרשם הפלסטיני.
יחד עם זאת, הקהילה הבינלאומית מתקשה להבין מה העמדה המדויקת של ממשלת בנט-לפיד בנושא הפלסטיני, וזאת נוכח הסתירות בין ההצהרות והמעשים של גורמים שונים בממשלה המושכים לכיוונים סותרים. בעוד שלפיד מביע תמיכה בפתרון שתי המדינות, ראש הממשלה בנט הצהיר שלא יהיה תהליך מדיני עם הפלסטינים, ושרת הפנים שקד הצהירה שלא תקום מדינה פלסטינית.
הדאגה המרכזית שנשמעת מצד גורמים בינלאומיים נוגעת למצב בשטח, ונציגים שונים מצביעים על פער גדול בין השינוי בשיח של הממשלה, לבין המדיניות בשטח. גורמים אלו מציינים שתוכנית הסיפוח אומנם הוסרה מהשולחן, אבל בפועל תהליך הסיפוח הזוחל ממשיך ומאיים על היכולת העתידית לממש פתרון מדיני על בסיס פתרון שתי המדינות. ניתן לציין בהקשר זה את האישור שניתן לבנייה של 3,000 יחידות דיור בהתנחלויות, שגרר ביקורת ברחבי העולם ובכלל זה מממשל ביידן ומצד 13 מדינות באירופה. גורמים בינלאומיים מביעים התנגדות תקיפה במיוחד לקידום תוכניות הבנייה בשטח E1, סמוך למעלה אדומים, ובשכונת גבעת המטוס במזרח ירושלים. תוכניות אלו נתפשות כמהלכים אסטרטגיים שעלולים לטרפד פתרון עתידי שיתבסס על חזון שתי המדינות.
בנוסף לכך, הנושא של פינוי תושבים פלסטינים בשכונות שייח ג'ראח וסילואן, הפך לדגל אדום מבחינת הקהילה הבינלאומית ונקודת מבחן לממשלת בנט-לפיד. זאת, במיוחד לאחר שסוגייה זו תרמה להתלקחות האלימה במאי שעבר (מבצע "שומר החומות"). לאחרונה פרסמו שרי החוץ של גרמניה, צרפת, איטליה וספרד הודעת גינוי לפינוי משפחת סלאחיה בשייח ג'ראח.
גם התגברות המקרים של מעשי תוקפנות מצד מתנחלים נגד פלסטינים גוררת תגובה בינלאומית. שגרירת ארה"ב באו"ם, לינדה תומס גרינפילד, אמרה בדיון במועצת הביטחון כי הממשל "מודאג מאוד מהאלימות שנוקטים מתנחלים בגדה המערבית כלפי פלסטינים ורכושם" וקראה "לרשויות בישראל לחקור את האירועים האלה באופן מלא, כולל תגובת כוחות הביטחון הישראליים". לכך ניתן להוסיף את החלטת גנץ להכריז על שישה ארגונים פלסטינים כארגוני טרור. חרף ההסכמה בין ממשל ביידן והאיחוד האירופי בנושאים אלו, ניתן לראות שאירופה נוטה להשמיע ביקורת זו באופן פומבי יותר לעומת ארה"ב שמעדיפה לבטא אותה בעיקר בחדרים סגורים.
בקהילה הבינלאומית מבינים שממשלת בנט-לפיד לא מתכננת מהלכים מדיניים גדולים בנושא הפלסטיני, ואין גם כוונה להפעיל עליה לחצים לפעול בכיוון זה בטווח הזמן הקרוב. אך דווקא בשל כך, הקהילה הבינלאומית מדגישה מניעת צעדים מסלימים כדרישה מינימלית מישראל, ודורשת להימנע ממהלכים שיפגעו בהיתכנות של פתרון מדיני בעתיד. כמו כן, נטען שההתפתחויות המסוכנות בשטח הופכות את המחוות הכלכליות והאזרחיות כלפי הרשות הפלסטינית לחסרות ערך, וכי בסופו של דבר – כל עוד לא יהיה שינוי בשטח, כל המאמצים לבניית אמון ידונו לכשלון. ניתן גם לראות שצעדים שנתפשים בישראל כמחוות משמעותיות, ואף זכו לביקורות מימין, לא נתפסות כך בעולם. כך למשל, המספר המוגבל של אישורי בנייה לפלסטינים בשטחי C נתפש כטיפה בים אל מול צעדי הריסה נרחבים בשטח זה, והצורך באישור ישראלי לרישום תושבים פלסטינים במרשם האוכלוסין הפלסטיני רק ממחיש את השליטה הישראלית בחיי הפלסטינים. כמו כן, בעולם מצפים שצעדים בוני אמון ייעשו תוך קישור לאופק מדיני, וסלילת דרך לפתרון עתידי, ולא להסתפק רק בצעדים קוסמטים שמתעלמים מהבעיות המבניות.
לסיכום, חצי שנה לאחר כינון הממשלה, נראה שימי החסד שנתנו לה בעולם מסתיימים, ובני בריתה מצפים שהיא תגבש עמדה ומדיניות ברורה וקוהרנטית יותר בנושא הפלסטיני. לממשלת בנט-לפיד יש סדר יום עמוס ומגוון בזירת יחסי החוץ, ותוכניות רבות הנוגעות ליחסים עם מרחבים שונים. אולם, עליה להבין כי מדיניותה בנושא הפלסטיני צפויה להשפיע על הזירות הדיפלומטיות השונות וכי האינטרסים השונים שלה, כמו מניעת הסלמה בדמות אירועי מאי 2021, מצריכים התקדמות במסלול זה. לשם כך, ישראל יכולה וצריכה להסתייע בשחקנים בינלאומיים ואזוריים על מנת לקדם מהלכים מדיניים בנושא הפלסטיני.
[1] מפגשי הדיאלוג המדיני התקיימו תחת חוק צ'טהאם האוס, ולכן מאמר זה אינו כולל שמות ושיוך מרואיינים או ציטוטים ישירים שלהם. את המפגשים הובילו מטעם מיתווים: ד"ר ליאור להרס, ד"ר גיל מורסיאנו וד"ר נמרוד גורן. מאמר זה נכתב כחלק מיוזמה במימון ממשלת בריטניה, אך העמדות המבוטאות בו אינן מייצגות בהכרח את עמדותיה של ממשלת בריטניה.
**המאמר פורסם בהארץ, 26 בינואר 2022
