ביום שבת, ה-28 באוגוסט, נערכה ועידה במקום ובהרכב יוצאי דופן. המארחת הייתה בגדד ומשתתפותיה כללו, חוץ מהמארח ראש הממשלה מוצטפא אל-כאזימי, גם את מנהיגי צרפת, מצרים, ירדן, קטר, שרי החוץ של סעודיה, אירן, כווית וטורקיה. לוועידה הוגדרו שתי מטרות: האחת, מצומצמת, לחזק את היציבות של עירק; והשנייה, רחבה יותר, לחזק את היציבות האזורית. סוריה, לבנון ותימן, שהפכו לשדות מערכה בין חלק מהשחקנים הללו, לא הוזמנו לוועידה. עיתוי עריכתה, בסמוך לנסיגת ארצות הברית מאפגניסטן, בוודאי אינו מקרי; הוא מהווה עדות להכרה ההולכת ומתחזקת כי מדינות האזור אינן יכולות להסתמך עוד על מעורבות אמריקנית, כבעבר, אלא עליהן להסתדר בכוחות עצמן.
כינוסה של הוועידה מצביע על כמה התפתחויות חשובות במזרח התיכון. ההתפתחות הראשונה קשורה למארחת, עירק, אשר הפכה, לפתע, למתווך אזורי. עירק, יש לזכור, אינה ממלאת תפקיד מרכזי באזור מאז ראשית שנות ה-90, בעקבות ניסיון הנפל של סדאם חוסיין לכבוש את כוויית – אירוע שהוביל להחרמת עיראק.
זאת ועוד, כיבושה של עירק ב-2003 על ידי ארצות הברית, "המלכת" הרוב השיעי ופריצת מלחמת האזרחים בה הפכו את עירק למדינה מנודה בעולם הערבי, שהוא ברובו סוני. אמנם בגדד אירחה את ועידת הפסגה הערבית ב-2012, אולם מעבר לכך היא הייתה טרודה בבעיות פנים ומאבק נגד "המדינה האסלאמית". כמדינה ערבית הנשלטת על ידי רוב השיעי, עירק נמצאת בפוזיציה נוחה לתווך בין סעודיה, שהיא מדינה ערבית-סונית, ובין אירן, שהיא מדינה לא ערבית ושיעית. כך, אם בעבר עירק חתרה להגמוניה בעולם הערבי, עתה היא מחפשת לחזק את מעמדה והשפעתה באמצעות תיווך בין יריבים באזור.
ההתפתחות השנייה קשורה להקמת ולחיזוק ברית משולשת בין עירק, ירדן ומצרים בעולם הערבי. מ-2019 ועד היום נפגשו מנהיגי ושרי החוץ של שלוש המדינות הללו לפחות חמש פעמים, כאשר השיחות התמקדו בחיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני והכלכלי, כולל פרויקטים משותפים בתחום האנרגיה והחשמל (למשל קשירת עירק לרשת החשמל הירדנית, דבר שיאפשר הורדת התלות באירן, יצוא נפט עירקי דרך עקבה והקמת אזורי סחר חופשי). אף שמצרים ועירק היו יריבות להנהגה ערבית בעבר, הם ידעו תקופות של שיתוף פעולה משולש כמו בזמן מלחמת אירן-עירק (1988-1980), ובעת הקמת מועצת שיתוף הפעולה הערבית, שכללה גם את תימן והתפרקה עם פלישת עירק לכווית ב-1990. הנסיבות החדשות מאפשרות חידושה של ברית היסטורית זו.
ההתפתחות השלישית קשורה לעובדה שלמרות קיומו של סכסוך עמוק בין אירן לסעודיה והאמירויות, הן הצליחו לסלול את הדרך להידברות ולדיאלוג ביניהן. הידברות זו מלמדת כי החלוקה הבינארית בתקשורת בין מדינות ערביות "מתונות" ובין הציר הרדיקלי של אירן, סוריה, חיזבאללה וחמאס הינה פשטנית. במציאות, אנחנו רואים כי סעודיה, האמירויות, קטר וטורקיה מנהלות ריאל-פוליטיק מתוחכם שמשאיר את הדלת פתוחה להידברות גם עם אלה המוגדרים אויבים. במהלך הכינוס נפגשו שרי החוץ של האמירויות וכווית עם שר החוץ האירני, אולם לא ידוע אם גם התקיימה פגישה אירנית-סעודית. עם זאת, בגדד מארחת על אדמתה מאז אפריל שיחות בין נציגים מאירן וסעודיה שמטרתן להפחית או להקהות את הקונפליקט ביניהן.
נשיא צרפת, מצדו, מנסה לקדם את האינטרסים הכלכליים של ארצו במסגרת תהליך שיקומה של עירק, "ועל הדרך" למצוא גם דרכים לשיקומה של לבנון. מאידך, ארצות הברית אינה משתתפת פורמלית בוועידה. אולם, יש לזכור כי 2,500 חיילים אמריקנים עדיין מוצבים בעירק, וכי נציגות דיפלומטית גדולה מצויה בסמוך למקום הכינוס, באזור "הירוק" המאובטח, של בגדד.
ההודעה המסכמת של הוועידה הביעה תמיכה בחיזוק מוסדותיה ויציבותה של עירק, אך ללא ציון צעדים קונקרטיים ליישום. גם בהקשר האזורי, ההודעה הסתפקה בציון העובדה שמשתתפי הוועידה הכירו בכך שהאזור ניצב בפני אתגרים משותפים שדורשים שיתוף פעולה על בסיס של שכנות טובה, אי-מעורבות בענייני הפנים של מדינות וכיבוד הריבונות הלאומית. הזמן יאמר אם אמירות כלליות אלה יתממשו או שיישארו על הנייר בלבד. הזמן גם יאמר אם בשולי הוועידה התקיימו פגישות בעלות משמעות.
ומה בנוגע לישראל? יציאתה של ארצות הברית מאפגניסטן בישרה לכאורה התחזקות במעמדה ובחשיבותה האזורית. בהיעדר פטרון מעצמתי-מערבי, ישראל נתפסת בקרב מדינות רבות כמעצמה אזורית בעלת תפקיד חשוב במערכת של איזונים ובלמים מול אירן, שתוכל אף במקרה הצורך להכות בה, כפי שעשתה ב-1981 בעירק, וב-2007 בסוריה. אולם, הוועידה הזו מלמדת כי למרות הברית שנרקמה באופן פומבי בין ישראל, האמירויות ובחריין, ובאופן חשאי עם סעודיה, מדינות אלה מנסות להגיע להבנות עם אירן מתוך הנחה שאם יתממש התרחיש הגרוע ביותר – אירן גרעינית – האופציה הישראלית עדיין תהיה כנראה על השולחן.
**המאמר התפרסם באתר N12,
1 בספטמבר 2021.
