הימין מסית נגד האיחוד האירופי עם חטוטרת עצומה על גבו

כל הפרסומים / ישראל ואירופה

לאחרונה נחשף ב"חדשות 13" מסמך מטעם נציגות האיחוד האירופי לרשות הפלסטינית, המציע תוכנית אירופית משותפת לפיתוח אזורי C, הנמצאים בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית. לדברי העיתונאית מוריה אסרף וולברג, התוכנית נועדה לסייע ב"הרחבת השליטה הפלסטינית בשטחי C".

הפרסום גרר גל של תגובות מתלהמות, הנראות כחלק מקמפיין מתוזמר ומתמשך בהובלת הימין והמתנחלים, כחלק מ"המערכה על שטחי C". השרה אורית סטרוק טענה שזוהי "תוכנית חתרנית להקמת מדינה פלסטינית בניגוד להסכמים ובניגוד לחוק". השר בצלאל סמוטריץ' גרס שהאיחוד האירופי מסייע להקים "מדינת טרור ערבית בלב ארץ ישראל, באופן חד-צדדי". יו"ר מועצת יש"ע, שלמה נאמן, אמר ש"ההשתלטות על שטחי C היא האיום האסטרטגי הכי גדול באזורנו". ח"כים ושרים מהימין התאגדו וניסחו מכתב, בו תבעו מהאיחוד "לחדול לאלתר מבנייה בלתי חוקית בשטח ריבוני ישראלי", ומ"מימון ארגוני דה-לגיטימציה, המקדמים תעמולה אנטישמית נגד מדינת ישראל".

שטחי C מהווים 60% מכלל שטחי הגדה המערבית. בניגוד לטענות הימין, שטחים אלה אינם בריבונות ישראל מכיוון שישראל מעולם לא סיפחה אותם. על-פי הסכם הביניים מ-1995, שטחים אלה, שנכבשו עם כל הגדה המערבית ב-1967, מצויים בשליטה ישראלית "זמנית". למעט האזורים שנותרו למו"מ על הסדר הקבע, עיקר שטחי C אמורים היו לעבור לידי הפלסטינים. אלא שהצדדים, כידוע, לא הגיעו להסכמות והמשך המאבק גרר קיפאון מדיני מתמשך המשליך לרעה על הנעשה בשטחי C. הרשות הפלסטינית, למשל, אינה יכולה לממש את הסמכויות הפונקציונליות שניתנו לה במסגרת הסכם הביניים, כיוון שהשליטה בתנועה, בתכנון ובתשתיות נותרה בידי ישראל.

בהיעדר דיאלוג בונה בין הצדדים, שטחי C הפכו ל'אזורי מריבה". בצד אלימות, טרור ופשיעה, מתרחשת בהם פגיעה אנושה בטבע ובסביבה, ישראל מטרפדת פרויקטי בנייה הכרחיים למחייה פלסטינית, אוכלוסיות פלסטיניות מגורשות לעתים מבתיהן ונזקקות לסיוע הומניטרי בינלאומי. היעדר תיאום ונקיטה בגישה של "משחק סכום אפס" מונעים בנייה ופיתוח בראייה מרחבית ארוכת טווח, כפי שמציעה בריסל.

בחינת ההצעה של נציגות האיחוד האירופי ממחישה עד כמה הטענות הישראליות מופרכות ומונעות מאג'נדה פוליטית. "חזון" האיחוד לא השתנה במאומה. האירופים תומכים זה מכבר בהקמת מדינה פלסטינית בת-קיימא, ומנסים שנים רבות לסייע הומניטרית לאוכלוסייה הפלסטינית המבודדת בשטחי C. החזון הזה תואם למעשה את האינטרס ארוך הטווח שלנו – לקדם את "פתרון שתי המדינות" כדי להבטיח את ישראל כמדינה בטוחה, יהודית ודמוקרטית. הפער העמוק הוא ביחס לאג'נדת הימין הקיצוני, המעוניין לתחם ולבודד ערים פלסטיניות, לספח את מרבית שטחי C לישראל, ולהנציח סכסוך דמים בין העמים. זאת, מבלי לנהל דיון ציבורי על ההשלכות והמחירים הכבדים.

בניגוד לטענות הימין, המסמך האירופי דבק בהסכמי אוסלו ובדין הבינלאומי, ואף ממליץ להימנע מצעדים חד-צדדיים ולנקוט בגישה לא מתעמתת מול ישראל ("Do No Harm"). גישה קונסטרוקטיבית זו נופלת על אוזניים ערלות של פוליטיקאים בממשלת הימין הנוכחית, הרואים כיום ברשות הפלסטינית ובקהילה הבינלאומית "אויבי ישראל", הפועלים יחדיו נגדה "ממניעים אנטישמיים". המסמך גם מתבסס על גישה מקצועית של תכנון מרחבי ושל קיימות סביבתית (Green Energy & Green Economy). במקום שישראל תאמץ את הגישה לקידום משותף של פיתוח ובנייה במימון אירופי, היא נוקטת מהלכים חד-צדדיים מפצלים, מרחיבה ללא סייג את ההתנחלות בעומק השטח, ומתחמת "אזורים צבאיים" נרחבים על חשבון שטחי מחייה פלסטינים. כך הופך השטח לנחלתם של גורמים המשתלטים על קרקעות לא להם ופוגעים בשטח ובאוכלוסייה.

ניכוס טיעוני הפלסטינים בידי הימין הקיצוני, בדבר השתלטותם "הבלתי חוקית" של שטחים "שלנו"; האשמתם בניסיון להתוות את גבולות מדינתם כמעשה גניבה ומרמה מידי מדינת ישראל מעורר השתאות. האשמת הפלסטינים באקטיביזם "התנחלותי" היא כגיבן שאינו רואה את החטוטרת העצומה שעל גבו. רוב האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית (כשלושה מיליון תושבים) מתגוררת בצפיפות באזורי A ו-B. באין אישור מצד ישראל, הרשות אינה יכולה להרחיב את שטחי המגורים. בקשות הרשות להיתרי בנייה בשטחי C מסורבות ברוב המקרים. רק חצי אחוז מהן זוכות לאישור מצד המינהל האזרחי. כך, הפלסטינים אינם מסוגלים להתמודד עם הריבוי הטבעי ללא בניה "בלתי חוקית". מאז 1967 עברו לגור בשטחים (לא כולל מרחב ירושלים) יותר מ-460 אלף יהודים. התרחבות ההתנחלויות בקצב מסחרר גוררת סבל לכ-260 אלף הפלסטינים המתגוררים בשטחי C, להרס מבנים ומתקנים, ולגירוש והחרמת רכוש, תוך שישראל היא זו שמפרה את הדין הבינלאומי.

הקהילה הבינלאומית, ובכלל זה האיחוד האירופי, מספקים, על חשבונם, באישור ישראל, ובהתאם להסכמים, סיוע הומניטרי וכלכלי לפיתוח שטחים המצויים עדיין תחת כיבוש. הימין נרתע מלהסית נגד גורמים אחרים (UN-Habitat, USAID) הפועלים אף הם בשטח, תחת עקרונות דומים. הוא נטפל לאיחוד האירופי כשעיר לעזאזל. בניגוד לרוח זעקת "הקוזאק הנגזל", מועצת שרי החוץ של האיחוד האירופי טרם קיבלה החלטה המאמצת את המסמך בדבר פיתוח אזורי C כהחלטה רשמית. כדי שהיא תעבור, היא חייבת להתקבל פה אחד במועצה, בה יושבים נציגי 27 המדינות החברות, לצד שירות החוץ האירופי. עד שתתקבל, מדובר בהצעה ולא ב"תוכנית פעולה".

הדלפת המסמך שחררה מחדש את שד ההסתה נגד האיחוד האירופי מהבקבוק הימני הקיצוני. הסתה מתלהמת נגד האיחוד אינה דבר חדש בקרב פוליטיקאים מהימין, ועל אחת כמה וכמה מהימין הקיצוני. אולם עוצמתה והתלקחותה המהירה מצביעים על שפל מדרגה חדש אליו עלולים להידרדר היחסים בין ישראל לאיחוד תחת ממשלת נתניהו השישית. זאת, לאחר שיקום היחסים בעמל ניכר בתקופת "ממשלת השינוי". שני ההסכמים שקידמה ממשלת בנט-לפיד – Creative Europe וההסכם המשטרתי-מבצעי עם Europol – כבר נתקעו, וסביר שלא יקודמו. אתמול (רביעי) נודע כי האיחוד מחדש את תביעתו לפיצוי כספי מישראל על הרס מבנים ואובדן כספי משלם המסים האירופי.

מתן סמכויות יתר לשרים סמוטריץ' ובן-גביר בניהול פעילות ביטחונית ובניהול כלל הפעילות האזרחית בגדה המערבית, מבהירים את שצפוי לנו – פרובוקציות אלימות, היתר להחמרת פגיעה בפלסטינים, בפרט בשטחי C, ופעולות לקידום סיפוח השטח לישראל. קשה אם כן לצפות לשינוי חיובי בגישת ממשלת ה"ימין על מלא". מנגד, "פתיחת חזית" מול האיחוד האירופי דווקא בעת הנוכחית עלולה לפגוע באינטרס הישראלי ולבסס "קואליציית נגד" רחבה מול ישראל. זאת, דווקא בזמן בו האיחוד מעוניין בהגברת השותפות עם ישראל על רקע מלחמת רוסיה-אוקראינה, ולנוכח הנכסיות הישראלית בתחומי האנרגיה והביטחון.

לפיכך, על ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ, אלי כהן, מוטלת אחריות למנוע את הפיכת שטחי C למוקד חדש של הסלמה ופגיעה נוספת ביכולת ההישרדות של הרשות הפלסטינית, ובה בעת לשמר את היחסים עם האירופים על כנם. לנוכח הרכב הקואליציה הנוכחית, בעמידה על יעדים בסיסיים אלו צפוי להם קרב בלימה קשה.

המאמר פורסם ב"הארץ", ב-12 בינואר 2023