השלכות ניסיון ההפיכה בגבעת הקפיטול

כל הפרסומים / שיפור מדיניות החוץ הישראלית

אלימות פוליטית אינה זרה לארה"ב, ודי אם נזכיר את אירועי 1968 – המחאות נגד מלחמת וייטנאם והדחתו המשפילה של הנשיא ניקסון בעקבות פרשת ווטרגייט. אולם אירועי ה-6 בינואר 2021, שאינם אלא ניסיון הפיכה, יהדהדו עוד זמן רב, ולא רק משום שזכו לשידורים חיים בכל הרשתות. חשיבותם לדורות תהיה בעיקר משום שנשיא שהובס קרא תגר על עצם השיטה. ניקסון הלך הביתה בבושת פנים בקראו "אינני פושע" – אך הוא הלך. לעומתו, הפירומן הפוליטי דונלד טראמפ ניסה להישאר עד מעבר לרגע האחרון, בשגרו את בריוניו להחריב את המערכת וסמליה.

ומה עכשיו? המערכת המשפטית והחוקתית בארה"ב תצא מן המשבר, שכן ארה"ב איננה עוד מדינה אחת מני רבות שיש להן חוקה כתובה בלשון נמלצת, אלא היא בפועל חוקה שיש לה מדינה. והחוקה תתגבר. המערכת האנגלית התגברה על מלחמת אזרחים בה הוצא המלך להורג, והמערכת האמריקאית התגברה על מלחמת אזרחים בה נהרגו יותר מ-600,000 איש. אבל לפני הנשיא ביידן מלאכה קשה בדרך לשיקום.

בעיניה שלה, ארה"ב היא "העיר הבוהקת על הגבעה", שעיני העולם נשואות אליה. מנהיגים אמריקניים רבים, כולל רונלד רייגן וברק אובמה, השתמשו בדימוי זה, השואב עוד מימי ההגירה הפוריטנית ומעניק תוקף מוסרי לתביעת הבכורה האמריקנית. אמנם לאמריקה יש אינטרסים כמו לכל מעצמה, אך היא מנהיגה את העולם החופשי לא רק בתוקף עוצמתה הכלכלית והצבאית, אלא גם בתוקף מעמדה המוסרי. דימוי זה נפגע כעת והוא עלול לדרדר את מעמדה הבינלאומי של ארה"ב, שמוצאת את עצמה בשנים האחרונות בעימות תלת-מעצמתי מול רוסיה וסין, אבל תאלץ לעסוק כעת יותר בענייניה שלה.

עבור ישראל, אלו הן חדשות לא-טובות. על אף השיפור הכללי במעמדה, ישראל היא מדינה קטנה הקשורה בטבורה למעצמת-העל האמריקנית. ישראל משדרת לסביבתה הגיאו-אסטרטגית כי עוצמתה מבוססת על שני עמודי תווך: יכולותיה העצמיות במדע, בכלכלה ובכוח צבאי, אך גם היחסים המיוחדים שהשכילה לטוות עם מעצמת-העל של דורנו, וזאת גם על רקע מוסרי. אולם כשמעצמת-על זאת נחלשת מבפנים, האם לא ישליך הדבר גם על מעמדה של ישראל?

אנו זקוקים לארה"ב חזקה באזורנו. הנשיאים בוש, אובמה וטראמפ, אשר שאפו להתנתק מהמזרח התיכון, גילו כי אם הם אינם נמצאים במזרח התיכון, המזרח התיכון מגיע לבקר אצלם. ואכן, על אף מדיניותה המוצהרת, ארה"ב ממשיכה להיות מעורבת באירועים מזרח תיכוניים רבים המשפיעים על ישראל: סוריה, לבנון, עיראק, תורכיה, תימן, לוב, איראן ועוד.

המורשת שמשאיר ממשל טראמפ היא מעורבת-עד-בעייתית. וושינגטון אמנם סייעה רבות בקידום יחסי ישראל עם מדינות המפרץ, אך יחסים אלו זקוקים לתמיכה וגיבוי אמריקניים גם בהמשך, ואלו אינם מובטחים. תורכיה מחציפה פניה, סוריה הפכה לזירת עימות רוסי-אמריקני בה מתנהגת ארה"ב בהססנות, וכך גם לוב ובמידה מסוימת תימן.

מעל לכל מרחף הכישלון האמריקני מול איראן. מדיניות "הלחץ המרבי" של טראמפ, שהתקבלה בירושלים בצהלות רמות, לא צלחה והולידה הקצנה איראנית כשבעצם הימים האלה מאשרת טהראן כי היא מגבירה את העשרת האורניום שלה לרמה של 20 אחוזים, וזוהי קפיצת דרך אל יכולת גרעינית צבאית. זאת ועוד, ללא המטריה המדינית האמריקנית, ישראל עלולה להיות מוקעת באו"ם עד כדי סנקציות נגדה.

השיקום האמריקני יתחיל מבית ויתרכז בריפוי פצעי טראמפ. אך על ארה"ב יהיה לשקם גם את הנזק הרב שהממשל היוצא גרם למעמדה הבינלאומי של ארה"ב. בראש ובראשונה, יפעל ממשל ביידן לחזרה למסגרות הבינלאומיות שטראמפ בעט בהן ברגל גסה, בהפכו את מדיניות "אמריקה תחילה" של טראמפ (מבית מדרשו של הטייס הפרו-נאצי צ'ארלס לינדברג), שהפכה חיש מהר ל"אמריקה לבדה".

ביידן לא ייתפס בבורות כמו טראמפ, אשר לא ידע כלל כי לבריטניה, בעלת הברית הראשונה של ארה"ב, יש כוח גרעיני עצמאי. אפילו אמריקה לא יכולה להישאר לבדה, והיא צריכה להחזיר את האמון בנאט"ו ולקומם את הסכמי איכות הסביבה, הסחר ומערכות נוספות. לשם כך, יהיה עליה לשלם מחיר כלשהו לטובת בעלות הברית האירופיות, והמזרח התיכון נראה תשלום סביר.

בימים כתיקונם, בהם שמרה על מעמד על-מפלגתי, יכלה ישראל למנוע או לצמצם תשלום במטבע ישראלי עבור טובין מדיניים. אולם ממשלה שהעומד בראשה נטע את עצמו בחוזקה בערוגתו של טראמפ עלולה להתקשות להבטיח זאת בעתיד. ההפיכה הכושלת בגבעת הקפיטול, בה נישאו גם דגלים ישראליים, עלולה להיות למהפכה של ממש במעמדה של ישראל.

**המאמר פורסם באתר זמן ישראל, 11 בינואר 2021.