כל הפרסומים
שוב ושוב אנו חוזים ביכולות המדהימות של ישראל בדרג המקצועי – של עובדי המדינה, המגזר הפרטי והמגזר השלישי, לצד הכשל של הדרג הפוליטי. נושא החיסונים הוא דוגמה בולטת. ישראל מובילה את העולם בחיסונים, בזכות מערכת הבריאות הנפלאה שלנו, שחברות החיסונים רואות בה מודל לבחון את מוצריהן ובשל יכולות קופות החולים לחסן את האוכלוסיה במהירות שיא. טוב עשה נתניהו כשמינף את היכולות הללו לטובת חיסון לתושבי המדינה. ממשלת ישראל לעומת זאת נמנעת מלעשות את הדבר הנכון ולסייע באופן משמעותי לשכנינו הפלסטינים ובמקום זאת מציעה חיסונים לדיקטטורים המועדפים עליה.
ההחלטה האחרונה לחסן 100 אלף פלסטינים שעובדים בישראל היא צעד בכיוון הנכון, אבל הפלסטינים כולם צריכים להיות בראש סדר העדיפויות שלנו מכל הסיבות האפשריות – המוסריות, האפידמולוגיות והאסטרטגיות.
מבחינה מוסרית
מבחינה מוסרית אין ספק שיש לנו אחריות ואין טעם להתפלפל בויכוחים המשפטיים המיותרים. לפי ממשלת ישראל אין לנו אחריות על הפלסטינים בשל העברת האחריות לבריאות לרשות הפלסטינית בהסכמי אוסלו. יש אירוניה רבה בכך שהימין הישראלי מציג לפתע את הסכמי אוסלו בראש טיעוניו לאחר שנים בהם השמיצו את ההסכם, השמצות שאף הובילו לרצח ראש ממשלה.
בנוסף אירונית העובדה, שטיעונינו על כך שאין לבית הדין הפלילי הבינלאומי סמכות לדון בשטחי הרשות הפלסטינית הפוכים ב-180 מעלות לטיעוננו בנושא הבריאות, שם אנחנו גורסים שלא מדובר בישות חוקית לפי המשפט הבינלאומי.
חשוב לזכור שהסכמי אוסלו היו אמורים להוביל לתהליך של 5 שנים, שבסיומו יסתיים מצב הכיבוש הזמני, המתאפשר על ידי הדין הבינלאומי. במציאות, לא רק שהכיבוש נמשך, מדיניותה של ממשלת ישראל בקידום התנחלויות ובלחץ על האוכלוסיה הפלסטינית אינה מובילה לסיום הכיבוש אלא להנצחתו. בנוסף, יש לנו שליטה מלאה על יכולת התנועה של הפלסטינים ואפילו על מרשם התושבים שלהם. בשורה התחתונה יש לנו בהחלט אחריות מוסרית לבריאותם כל עוד אין להם יכולות שליטה עצמאיות כפי שיש לנו.
מבחינה אפידמיולוגית
מבחינה אפידמיולוגית, הרי שאנחנו והם לא באמת נפרדים. נתניהו צדק כשאמר בראיון לאודי סגל, שבהקשר הזה אנחנו לא מדינת אי כמו קפריסין, ניו זילנד וטייוואן, אבל הטעה את הציבור כשטען שהפלסטינים הם אלו שמדביקים אותנו, בעוד שכל הנתונים מראים שהתחלואה הפלסטינית נבעה ממגע עם ישראלים, שחלו בשל החלטות פוליטיות לגבי טיסות עמוסות תחלואה מניו יורק, דובאי ועוד. כידוע לפלסטינים אין אפשרות לטוס לחו"ל או לעבור לירדן ללא אישור שלנו. כלומר יכולנו להיות מדינת אי, אם היינו מתייחסים לכל השטח בין הירדן לים כיחידה אפידמיולוגית אחת, שיש למנוע אליה כניסות לא מבוקרות ויש לחסן את כולם ישראלים ופלסטינים כאחד.
מבחינה אסטרטגית
שימוש בחיסונים ככלי דיפלומטי הוא נכון, אבל היינו יכולים לקדם בעזרת דיפלומטיית חיסונים את היחסים עם הפלסטינים, שחשובים לאין ערוך לבטחוננו ולעתידנו מתושבי הונדורס, גווטאמלה הונגריה או צ'כיה. היינו יכולים גם לתאם את הסיוע לפלסטינים עם ארגון הבריאות העולמי, עם ממשל ביידן החדש ועם מדינות אירופה החשובות, שמאד מודאגות ובצדק מהמצב ההומניטרי של הפלסטינים, כפי שעלה באופן מאד בולט במפגש המדינות התורמות (AHLC) האחרון.
יכולנו להפוך לדוגמה ומופת לשימוש אסטרטגי בדיפלומטיית חיסונים, ובמקום זאת ממשלתנו מנסה לעשות גימיקים פוליטיים, שאינם משפיעים על אף אחד בעולם מכיוון שהציניות שלהן שקופה וברורה.
מדינות בכל רחבי הגלובוס מתאימות את עצמן לשינוי בהנהגת העולם החופשי בעקבות הבחירות בארה"ב. גך גם באזורנו – הפלסטינים פועלים לקדם בחירות, הסעודים, המצרים, התורכים, משנים התנהגות מכיוון שהם מבינים שיש ממשל חדש שזכויות האזרח והדמוקרטיה חשובות לו. רק בממשלת ישראל מבכים את עזיבתו של טראמפ וממשיכים לנהוג כאילו העולם עדיין מונהג על ידי נרקיסיסט חסר ערכים הומניים שפרש בחוסר אחריות מארגון הבריאות העולמי באמצע מגיפה עולמית שזועקת לשיתוף פעולה גלובלי.
עדיין לא מאוחר מדי לתקן ולמנף את היתרון שיש לנו בתחום החיסונים בכדי לעשות את הדבר הנכון מוסרית, רפואית ודיפלומטית ולסייע לעצמנו באמצעות סיוע לפלסטינים.
**המאמר פורסם באתר זמן ישראל, 09 במרץ 2021.
