כל הפרסומים
/ ישראל והמזרח התיכון
הקיץ הלוהט הביא בכנפיו סבב נוסף של מתיחות בין ישראל וחיזבאללה, דווקא בשעה שהעיניים נשואות לקידוח הצפוי בספטמבר, של חברת "טוטאל" במים הכלכליים הלבנוניים. מדובר בקידוח חשוב, לנוכח הציפיות בלבנון לישועה כלכלית מפוטנציאל האנרגיה במימיה. תוצאותיו עשויות להשפיע על מצב הרוח הלבנוני, כולל של חיזבאללה.
מה עומד בבסיס המתיחות? ככלות הכל, הפעילות הישראלית בכפר רג’ר איננה חדשה, וישראלים הורשו לבקר בחלק הצפוני שלו לפני כשנה, עוד במהלך המשא ומתן על הגבול הימי. דומה כי שני גורמים עיקריים עומדים בבסיס המהלכים כעת מצד חיזבאללה, כולל הקמת האוהלים בגזרת הר דב.
האחד, נוגע למצב הלא נוח שבו מצוי הארגון בזירה הלבנונית. המבוי הסתום סביב בחירת הנשיא, ומרחב התמרון המצומצם יותר שלו עקב תוצאות הבחירות לפרלמנט, אינם מאפשרים לו להכתיב את מינויו של נשיא כלבבו. אף התמיכה הצרפתית במועמד המועדף עליו, פרנג’יה, איננה מספקת.
הגורם השני נוגע להתפתחויות בזירה הישראלית. גילויי המחאה הנרחבים הנמשכים שבועות רבים, וההכרזות המתרבות מצד חיילי מילואים כי יפסיקו להתנדב לשירות צבאי, מספקים מצג חסר תקדים, שלפיו הזירה הישראלית – הפוליטית והחברתית – מפולגת ונחלשת.
זו יכולה להיות שעת כושר, בראייתו של חיזבאללה, להישגים, טקטיים בעיקרם, שבנסיבות הנוכחיות, נתפסים כאפשריים. אולם כתמיד, הסלמה מחושבת עלולה, לעתים קרובות מדי, לגלוש למדרון חלקלק ששני הצדדים, כך נראה, אינם מעוניינים בו כעת.
ההתנהלות הישראלית מעדיפה, כך נראה, לפעול בדרכים דיפלומטיות שקטות, וטוב שכך. המלינים על הפגיעה בהרתעה הישראלית והקוראים לתגובה תקיפה, ראוי שיתמקדו במה שקורה בזירה הפנימית, שם התנהלותה של הממשלה חסרת אחריות ומזיקה, בטווח הקצר והארוך כאחד.
ביקורו בישראל של עמוס הוכשטיין, שליחו של נשיא ארצות הברית, התקיים, יש להניח, על רקע אחר מזה הלבנוני (הנורמליזציה המתרחקת עם סעודיה אליבא דהנשיא ביידן?), אולם ברור שהוא האדם הנכון, ובזמן הנכון, לקפוץ לביירות על מנת להבטיח שהעקוב יהפוך למישור, קרי: המדרון החלקלק יישאר במצב מאוזן. קשה להניח שניתן כעת ליישב את חילוקי הדעות סביב הגבול היבשתי, ובמיוחד עת כלולות בהם גם סוגיות המחייבות את הזווית הסורית, כחוות שבעא ואף הכפר רג’ר.
סוריה עדיין מוקצית על אף חזרתה לליגה הערבית ולמרות תהליך הלגיטימציה של משטר אסד בחודשים האחרונים. ישראל העדיפה לא לכלול את סוגיית הגבול היבשתי במהלך המשא ומתן על הגבול הימי, ובצדק. ההסכמה שנשמעה כעת מירושלים להיכנס לכאורה למשא ומתן בנושא, מהווה מהלך טקטי, שנועד לאותת שהעדיפות הברורה נתונה למישור הדיפלומטי.
כאמור, הקידוח הצפוי בבלוק 9 הלבנוני הוא בעל חשיבות רבה. אומנם אין לתלות ציפיות גבוהות מדי בקידוח ראשון, אולם בנסיבות המשבריות בלבנון תוצאות לכאן או לכאן עשויות לקבל משמעות נרחבת יותר מפרשנות אנרגטית גרידא. חשוב להיערך לשתי תוצאות אפשריות: קידוח יבש יגרום לאכזבה בלבנון, ולקולות שימתחו ביקורת על ההסכם עם ישראל. הלחץ על החברה הצרפתית לבצע קידוח נוסף יגבר. מתבקשת היערכות למשבר הציפיות.
מהצד השני, קידוח מוצלח יחייב תיאום ציפיות, אומנם בהקשר חיובי. יתגבר הלחץ לבצע רפורמות הכרחיות במגזר האנרגיה הלבנוני. השאלה אם מדובר בשדה משותף עם ישראל תהפוך לאקטואלית, ואולי גם שאלות הנוגעות לייצוא אפשרי (אם מדובר בכמויות משמעותיות), או לזירה המקומית בלבד (אם הכמויות צנועות יותר). מדובר בחשיבה שצריכה להתקיים כבר עתה, הן בירושלים והן בביירות (ואולי גם בוושינגטון ובפריז).
ניתן ורצוי ליישב את המחלוקת הנוכחית במישור הדיפלומטי. לארצות הברית, למרות שנקעה נפשה מהממשלה הנוכחית, אחריות ויכולת לעשות כן.
המאמר פורסם ב"מעריב" ב-20 ליולי.
