כיצד מציעים במפלגות לשפר את מדיניות החוץ של ישראל

כל הפרסומים / שיפור מדיניות החוץ הישראלית

לקראת הבחירות לכנסת ה-24, קיים מכון מיתווים כנס על הדרכים לשפר את מדיניות החוץ הישראלית. בכנס לקחו חלק יו"ר מרצ ח"כ ניצן הורוביץ, אמילי מואטי (העבודה), ח"כ אורנה ברביבאי (יש עתיד), דני דיין (תקווה חדשה) וח"כ עאידה תומא-סלימאן (הרשימה המשותפת). הליכוד בחר שלא לשלוח נציג מטעמו. את הכנס הנחו ראש המכון ד"ר נמרוד גורן ומנהל המחקרים של המכון ד"ר רועי קיבריק, והוא התמקד בקידום שלום עם הפלסטינים, העמקת השייכות האזורית במזרח התיכון, אירופה ואגן הים התיכון, וחיזוק מערך החוץ והדיפלומטיה. להלן עיקרי הדברים.

אמילי מואטי:

"הנהגת השמאל הישראלי הפנימה מאז רצח רבין את הדה-לגיטימציה שעושה לה הימין, ונוטה לחפש אישור לעמדותיה מהמיינסטרים הימני. זה מנע מצמרת המחנה להתבטא בנושא הפלסטיני, למרות שרוב הציבור תומך בחידוש המשא ומתן ובפתרון שתי-המדינות. החתירה לפתרון הסכסוך היא קודם כל אינטרס ישראלי, אבל היא גם עושה צדק עם שכנינו הפלסטינים. אסור להתעלם מהנושא הפלסטיני, וגם אם מדינות ערב ירפו ממנו, אל לנו לעשות כן".

"העבודה תהפוך כל אבן כדי למצוא פתרון שמבוסס על היפרדות ועל גבולות 1967, במטרה לקדם חזון של מדינת ישראל בטוחה. העבודה לא זנחה מעולם את הדגל המדיני, והיא תוביל לחזרה למשא ומתן. נפעל גם לטפח את השלום עם ירדן ומצרים, בייחוד מבחינה כלכלית ותרבותית. גם שלום קר צריך יד מטפחת וכתף איכפתית, וכיום אין הרבה שיתופי פעולה בין המדינות".

"כדאי לחדול מהטענה שכל העולם נגדנו ושהקיום של ישראל מוטל בספק. זה אינטרס של נתניהו שנרגיש נרדפים. ישראל היא שחקן משמעותי בזירה הבינלאומית ומשתפת פעולה עם מדינות רבות. יש להרחיב זאת, אולם מבלי לחבור להנהגות לא-ליברליות. סמכויות משרד החוץ פוזרו בין משרדי ממשלה, ובשנים האחרונות יותר דיפלומטים מקצועיים עוזבים את המשרד. זה דורש שינוי. צריך להעדיף דיפלומטיים מקצועיים על פני מינויים פוליטיים. דיפלומט צריך לייצג את המדינה, בלי קשר לזהות שר החוץ, ולהרגיש חלק ממערך חוץ משפיע ומשמעותי".

ניצן הורוביץ:

"משרד החוץ הוא כיום חלש, כרסמו בו במהלך השנים. אבל, יש בו את הידע והניסיון וצריך לחזק אותו, בין היתר באמצעות חוק שירות החוץ. אל מול ההידרדרות הדמוקרטיה בעולם, ישראל צריכה להיות בצד הדמוקרטי. ואולם, נתניהו מעדיף דווקא מדינות ששוחקות את הדמוקרטיה".

"מרצ מתנגדת להעמדה לדין של חיילים ישראלים בהאג, אבל מי שגורר את ישראל להאג זו ממשלת הימין. אי-אפשר לשלוט לאורך זמן במיליוני פלסטינים, לשלול מהם זכויות בסיסיות ולהתנגד למעורבות בינלאומית, ואז לטעון שכל מי שמבקר זאת הוא אנטישמי ועוכר ישראל. שינוי מדיניות יפתור זאת. תהליך השלום קפוא, אבל המצב בשטח מדרדר. זהו אינטרס ישראלי עליון לחזור להידברות עם הפלסטינים. פתרון שתי המדינות יביא לפריצת דרך בזירות נוספות. כדי לממש את פוטנציאל הנורמליזציה עם מדינות ערב, צריך להתקדם בערוץ הפלסטיני. אחרת, היחסים יישארו מוגבלים".

"יש לנו אינטרס לאפשר פיתוח ברצועת עזה ואת חזרת הרשות הפלסטינית לשליטה בה. כל מי שאומר על אבו-מאזן שהוא טרוריסט לא מכיר את המציאות בשטח. הרשות הפלסטינית היא בעלת ברית של ישראל. זה יהיה טוב אם תהיינה בחירות דמוקרטיות ברשות. גם הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים צריכים להשתתף בבחירות הללו אם הם מעוניינים בכך, וההחלטה איזה מפלגות ישתתפו בבחירות היא עניין פלסטיני פנימי".

"האיחוד האירופי הוא ידיד של ישראל, גם בגלל המחויבות לדמוקרטיה, והקשר איתו הוא בעל משקל עצום. טענת הימין שהאיחוד עוין לנו ורודף אותנו, רק בגלל שהוא מעביר ביקורת על ההתנחלויות, פשוט לא נכונה. מדובר בידיד חזק".

אורנה ברביבאי:

"חוסן לאומי הוא לא רק ביטחון אלא גם יחסי חוץ, ומשרד החוץ משמעותי מאוד לביטחון הלאומי. שחיקת הדמוקרטיה בישראל משפיעה גם על התחום המדיני. הדיפלומטיה הפכה בישראל שם נרדף לפופוליזם, כי אדם אחד קובע עם אילו מדינות בונים יחסים ועם אילו הורסים. דרושה חקיקה שתסדיר את מעמד משרד החוץ".

"ישראל צריכה לשאוף לנורמליזציה וקידום שלום. יש להחזיר לסדר היום את השיח על השלום ועל פתרון שתי מדינות לשני עמים, ולמנף את הסכמי הנורמליזציה לקידום דיאלוג עם הפלסטינים. הסכמי הנורמליזציה הובאו לכנסת עוד לפני שחברי הכנסת ידעו מה הם כוללים. דרושה שקיפות במדיניות החוץ, ועדת החוץ והביטחון צריכה לעסוק בזה יותר. בהרבה מדינות יש הפרדה בין החוץ לביטחון, וגם בישראל אפשר".

"אין לגיטימציה לחקירת בית הדין בהאג. ישראל לא מבצעת פשעי מלחמה, ועושה מאמץ כביר להפריד בין אויבים לבלתי-מעורבים. צריך להדוף את החקירה, דרך התנהלות שקופה שתיתן לגיטימציה לעמדה הישראלית. האיחוד האירופי הוא ידיד של ישראל וצריך לשפר את היחסים עמו. למרות חילוקי הדעות, וכדי לייצר שינוי, אין מנוס מדיאלוג עם אירופה ומקידום שיתופי פעולה עמה. התנהלות אחרת מזיקה לישראל ומקבעת תפישות שליליות".

"ההרתעה הישראלית חשובה להתמודדות עם האיום האיראני. צריך להראות לאיראן שלא כדאי לה להתגרות. במקביל, ישראל צריכה להיות מעורבת בגיבוש הסכם הגרעין החדש, ולהבטיח שההסכם ייתן מענה לאינטרסים שלה. נצטרך גם לעבוד קשה כדי לתקן את הנזק שגרם נתניהו ליחסים עם המפלגה הדמוקרטית בארה"ב".

דני דיין:

"נתניהו קיצץ את כנפי משרד החוץ מתוך הנחה שגויה שמדובר במשרד פוליטי. המשרד מדולדל מבחינה כספית, אבל יש לו כוח אדם מקצועי מאוד וממלכתי. יש לבטל משרדים מיותרים, להחזיר למשרד החוץ סמכויות, ולא להסתיר ממנו מידע חיוני. אין בן אנוש שמסוגל לכהן במקביל גם כשגריר ישראל באו"ם וגם כשגריר בארה"ב. זה חוסר אחריות משווע וזלזול גם בארה"ב וגם באו"ם".

"כקונסול בניו-יורק, נתניהו לא גיבה אותי בנושאים שבעיניי הם החשובים ביותר: 1. שימור התמיכה הדו-מפלגתית בארה"ב. מלשכת נתניהו ומהשגרירות בוושינגטון נשבה רוח של הזדהות מוחלטת עם מפלגה אחת. נותקו הרבה קשרים ונוצרו הרבה יריבויות לא נחוצות. 2. הפנייה למיעוטים בארה"ב. אנחנו דורשים מהאמריקאים להבין אותנו, אבל לא מנסים להבין את המפלגה הדמוקרטית. כדי להתחבר למפלגה הדמוקרטית, חייבים להבין את הנראטיב האפרו-אמריקאי ואת סוגיית ההגירה. 3. הקשר עם הקהילה היהודית. אנחנו משדרים אדישות או גרוע מכך כלפי יהודי ארה"ב. כבר חמש שנים לא נפגש נתניהו עם נשיא התנועה הרפורמית. צריך לקבל את כל היהודים בזרועות פתוחות".

"אנחנו לא רואים עין בעין עם ממשל ביידן בנושא הישראלי-פלסטיני, אבל חשוב לשמור על דיאלוג עם הממשל. ממשל ביידן הוא הממשל הדמוקרטי הידידותי ביותר שיכולנו לצפות לו. גם בנושא האיראני אפשר להגיע איתו לדיאלוג פורה, שישפיע על הניסיונות האמריקאיים לחזור להסכם הגרעין".

"לאחרונה כוננו יחסים עם שלוש מדינות באמריקה הלטינית, וצריך לנסות לחדש יחסים גם עם קובה".

עאידה תומא-סלימאן:

"מדינת ישראל מתנהלת ביחסי החוץ שלה כמעצמה, בזכות הקשר שלה עם ארה"ב. ישראל לא יכולה להשתלב במזרח התיכון כל עוד הכיבוש נמשך, וזה משליך גם על קשרים עם אזורים אחרים. אם ישראל מעוניינת ביחסי חוץ תקינים, היא צריכה לסיים את הכיבוש ולהתייחס למיעוט שבתוכה בצורה יותר שוויונית".

"הניסיון של הרשימה המשותפת להסביר לעולם את מה שקורה בישראל מתוך החוויה שלנו ובתור מי שנאבקים בכיבוש, נחשב בארץ הרבה פעמים כחבלה ביחסי החוץ. ברגע שחושפים את האמת על מה שקורה בפנים, ומעלים נושאים שממשלת ישראל לא מעוניינת להציג כלפי חוץ, זה נחשב כחבלה ביחסי החוץ. אבל, אסור לישראל לבנות את היחסים הבינלאומיים שלה על בסיס שקרים וחוסר שקיפות. לרוב האזרחים הערבים יש בעיה לייצג את ישראל בחו"ל, כאשר ישראל ממשיכה לכבוש את העם שלנו. בוועדת החוץ והביטחון היו כבר חברי כנסת ערבים שהשתלבו, אבל אני לא רואה את מקומי היכן שדנים בעניינים שהם לגמרי ביטחוניים. אם ניכנס כחברים בוועדה, יעבירו את הנושאים החשובים לוועדות המשנה, כדי שלא נשמע".

"ההסכם עם המפרציות הוא חלק מהמערכה על מאזן הכוחות במזרח התיכון, ולא שייך לעניין הפלסטיני. ישראל רוצה לשמר את העליונות שלה במזרח התיכון, ומפחידה את כולם מאיראן. ההסכם מחזק את ההדרה והבידוד של הפלסטינים, ומסמל ניסיון לכפות עליהם תהליכים והחלטות שיתאימו לתוכניות של ישראל. לא רק שזה לא תורם לשלום, זה מרחיק את השלום".

לקריאת הסיכום המלא של הכנס, לחצו כאן. לצפייה בהקלטת הכנס, לחצו כאן

**פורסם בהארץ, 17 במרץ 2021