כל הפרסומים
ישראל הודיעה לפני כחודש שהיא מסכימה לפיתוח מאגר הגז הנמצא כ-30 ק"מ מחופי עזה לטובת הפלסטינים. עד כה, הפרויקט היה תקוע בעקבות מצב הפוליטי והתנעתו צפויה להניב כמות גז שתספיק לא רק לתושבי הרצועה, אלא גם תאפשר יצוא עתידי. במקביל, עלתה הצעה לבנות קו חשמל של 161 קילו-וולט להגדלת כושר הולכת החשמל מישראל לעזה. ההצעה, שעלתה לראשונה עוד ב-1999, ממתינה כעת לקבלת היתר בנייה. שני המהלכים יוצרים אופק חדש לשיפור אנרגטי בעזה, אך צפוי לחלוף עוד זמן רב עד שיניבו פירות ממשיים עבור תושבי הרצועה.
בפרסום האחרון של "דאמור לפיתוח קהילות" ו"מכון ערבה ללימודי סביבה", מציג המהנדס ריבחי אל-שייח, לשעבר ראש רשות המים הפלסטינית, פתרונות מהירים יותר של אנרגיה מתחדשת, העשויים להקל בטווח זמן קרוב יותר גם על מצוקת המים החמורה בעזה. לדבריו, הרצועה מקבלת קצת יותר מ-200 מגה-ואט במקרה הטוב, בעוד שהביקוש הממוצע לחשמל הוא קצת יותר מ-500 מגה-ואט וצפוי לעלות על 700 מגה-ואט בקרוב מאוד, הודות לגידול באוכלוסייה. כתוצאה מכך, תושבי עזה מתמודדים עם פרקי זמן ארוכים במהלך היום (בין 8 ל-16 שעות), ללא חשמל.
המשבר האנרגטי משפיע ישירות גם על משבר המים בעזה ועל המחסור הן באספקה לצרכים בסיסיים – שתייה, בישול והיגיינה – והן בטיפול במי שפכים הממשיכים להיות מוזרמים לאקוויפר ולים התיכון, למרות שיפור שחל בשנים האחרונות. זיהום שנוצר משאיבת יתר וזיהום מי שפכים של אקוויפר החוף, מקור המים היחיד של עזה, שהינו משותף עם ישראל, הביא לכך ש-96.2% מהמים לצריכה הביתית של האקוויפר אינם ראויים לשתייה. כדי לסבר את האוזן אציין כי בעוד שדרישת המינימום של ארגון הבריאות העולמי (WHO) היא 100 ליטר מים ליום לאדם עבור כל צרכיו, ובישראל הממוצע הוא 200 ליטר ליום, צריכת המים היומית הממוצעת בעזה לאדם היא 88 ליטר.
הדו"ח מצביע גם על החשיבות של הגברת אספקת האנרגיה למתקני מים ותברואה, על מנת ליישם תוכנית אסטרטגית לשיפור הגישה למי שתייה ראויים, שיקום והרחבה של מתקני טיהור שפכים, מתקני התפלת מי-ים, תוכניות מיחזור ושימוש חוזר בשפכים מטופלים, תחנות שאיבה והגברה. לדברי אל-שייח, צריכת מתקני הטיפול השפכים צריכה לגדול לכ-130 מגה-וואט, כמעט 20% מהביקוש הצפוי לחשמל. יודגש כי גם כאשר קו ה-161 קילו-וולט ופרויקט הגז לעזה ייצא לפועל, הספקם לא יספיק כדי לתמוך בביקוש הגובר. זאת, כתוצאה מהגידול באספקת המים והטיפול בשפכים, ובמיוחד כאשר תוכניות בקנה מידה גדול טיפלו בשימוש חוזר בשפכים לצרכים חקלאיים.
פתרון מהשמש
אזור הגישה המוגבלת בתוך הרצועה, בגבול המזרחי בין ישראל לעזה והשטח בצד הישראלי, מציע הזדמנות לפיתוח מקורות לאנרגיה מתחדשת, אשר יוכלו לא רק לקדם את ישראל ואת מחויבותה של הרשות הפלסטינית לצמצום פליטת גזי החממה, אלא גם להקל על חלק מהמחסור באנרגיה בעזה, וליצור יותר יציבות באמצעות שיתוף פעולה לאורך הגבול. הפוטנציאל לאנרגיה סולארית לאורך כל השנה ברצועת עזה הוא חסכוני, עם קרינת שמש ממוצעת של 5.46 קוט"ש/מ"ר ליום. קרינת השמש הממוצעת משתנה בהתאם לעונה, ויכולה לרדת עד 2.63 קוט"ש/מ"ר ליום בדצמבר, ולהגיע לשיא של 8.4 קוט"ש/מ"ר ליום בחודש יוני. מספר שעות השמש השנתי הוא 2,861 בממוצע.
תושבי עזה כבר אימצו את השימוש בדוד שמש על גגות הבתים ואת השימוש במערכי פאנלים סולאריים, המאפשרים לחסוך מאות ג'יגה-ואט של חשמל. זאת לא הבעיה. האתגר המרכזי להרחבת ייצור האנרגיה הסולארית בעזה, הוא הקרקע המצומצמת הזמינה לבנייתם של שדות סולאריים. מאידך, העובדה שלא ניתן לנצל את השטח, 300 מטרים מהגדר בצד הפלסטיני בשל הגבלות ביטחוניות, מציעה הזדמנות ייחודית ליצירת יוזמה שיתופית כלכלית ירוקה.
בנייה של שדות סולאריים לאורך הגבול על מנת לספק חשמל לתושבים, עשויה להקל על המצוקה של תושבי הרצועה, תפחית את העומס על אספקת האנרגיה בישראל, ותפתור את משבר הטיפול במי השפכים המזהם את ישראל ופלסטין, את האקוויפר המשותף ואת החופים המזוהמים. יתרון פוטנציאלי נוסף הוא האפשרות לבניית יציבות בגבול עזה/ישראל. אם נתח מהותי של האנרגיה לעזה יבוא משדות סולאריים לעורך הגבול, אפשר להניח שחמאס יזהר מאוד מלפגוע בהם. לשדות סולאריים יש אלמנט מונע הסלמה מתוקף היותם נכס עבור שני הצדדים: לתושבי עזה – במישור ביטחון האנרגיה והמים, ולתושבי ישראל – במישור הביטחון הצבאי.
אל-שייח טוען כי מספר אתרים ממזרח לעזה ובסמוך לקו הירוק יספקו בקלות חיבורים נפרדים לאזורים השונים ברשת החשמל של עזה. לדוגמה, אזור הזקוק לשדה סולארי על מנת לייצר אספקת חשמל בשיא של 75 מגה-וואט (MWp), ידרוש כ-600 דונם. גם אם ייבנו שדות סולאריים רק בצד העזתי של הגבול, ורק 200 מטר מהשטח ינוצלו כאשר 100 המטרים הנותרים יישארו לאזור ביטחון, הדבר ידרוש 10,000 דונם של אתרים פוטנציאליים לשדות סולאריים. לו שני צדי הגבול יהפכו זמינים ביוזמה שיתופית של המגזר הפרטי, אספקה חדשה פוטנציאלית של אנרגיה לעזה תוכל להיות גם אספקה חדשה פוטנציאלית של משאב יקר יותר ממים או אנרגיה – תקווה לשני הצדדים.
המאמר פורסם בהארץ ב-3 לאוגוסט.
