למה ישראל מפחדת מועידה בינלאומית?

כל הפרסומים / שיפור מדיניות החוץ הישראלית

ההתנגדות של ממשלת נתניהו לכינוסה של ועידה בינלאומית ביוזמתה של צרפת אינה חורגת ממדיניות- החוץ המסורתית של ישראל. ממשלות ישראל, בדרך כלל, התנגדו או לא גילו התלהבות לעריכת ועידות בינלאומיות, וכאשר השתתפו הייתה זו תולדה של לחץ מעצמתי, נסיבות היסטוריות, או תחושה של אין ברירה.

היוזמה הבריטית לעריכת ועידה ב-1939 פתחה את עידן הוועידות הבינלאומיות. בעקבות ביטול תכנית החלוקה לאחר המרד הערבי ובחשרת ענני המלחמה המתקרבת, התנועה הציונית השתתפה בוועידה יחד עם משלחת פלסטינית ועוד חמש משלחות ערביות (ממצרים, עיראק, ירדן, סעודיה, תימן). לאור הסירוב הערבי/פלסטיני לשבת יחד עם המשלחת הציונית, נאלצה בריטניה לנהל משא ומתן נפרד עם שני הצדדים. עם-זאת, יהודים וערבים נפגשו מאחורי הקלעים באופן בלתי רשמי. כישלונה של וועידה זו הביא לפרסומו של הספר הלבן של 1939.