לפני הסיפוח, מוטב שאשכנזי יתקשר לאירופים

כל הפרסומים / תהליך השלום הישראלי פלסטיני

בתקופה האחרונה גוברת הביקורת בישראל על האיחוד האירופי, כולל זימון השגריר לשיחת נזיפה במשרד החוץ. זהו המשך לגישה הלעומתית והתוקפנית שנקטה הממשלה היוצאת כלפי האיחוד, ושמציגה אותו באור שלילי וכגוף כמעט עוין לישראל. זהו יחס מוטעה, וטוב תעשה הממשלה החדשה אם תשנה כיוון.

האיחוד האירופי הוא שותף אסטרטגי של ישראל – במסחר וכלכלה, בדיפלומטיה וביטחון, בטכנולוגיה ותיירות, במחקר ובתרבות. הביקורת שהוא משמיע כלפי ישראל מכוונת למדיניותה כלפי הפלסטינים, ואינה אנטי-ישראלית מיסודה כפי שיש שמציגים זאת. האיחוד מתנגד להתנחלויות ולכוונות הסיפוח, הוא מעודד הבחנה בין השטחים לבין ישראל, אך בשום אופן אינו קורא לחרם על ישראל.

בשנים האחרונות סובל האיחוד האירופי מפיצול גובר בין המדינות החברות בו, שמונע קונצנזוס במגוון סוגיות של מדיניות-חוץ, ובכללן הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תומכי בנימין נתניהו באירופה, ובראשם ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן – שמרחיק את מדינתו מהדמוקרטיה, פועלים לסכל ביקורת על מדיניות ישראל בשטחים. מאז מחצית 2016 לא קיבלה מועצת שרי החוץ של האיחוד החלטות משותפות ביחס לישראל. העובדה שאירופה מתמודדת עם אתגרים חשובים יותר מבחינתה – פליטים, ברקזיט, ועכשיו הקורונה – תרמה לכך גם היא.

ואולם, באירופה לא מוכנים להבליג על כוונות הסיפוח. ראשי האיחוד ומדינות מרכזיות בו מוצאים דרכים לעקוף את הפיצול על מנת להביע מחאה, התנגדות ואזהרות בפני ממשלת ישראל: אמירות תקיפות של שר החוץ האירופי החדש ג'וזף בורל, הצהרות משותפות של מדינות שחברות במועצת הביטחון של האו"ם, מחאות מתואמות בפני משרד החוץ הישראלי מצד שגרירים אירופים ושיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים אחרים – דוגמת הליגה הערבית – שמתנגדים גם הם לסיפוח.

בשבועות האחרונים עשו נציגי האיחוד שימוש בכל הכלים האלה. הם הביעו התנגדות חד-משמעית לסיפוח, הדגישו שמדובר בהפרה של החוק הבינלאומי, המליצו לישראל להימנע מכך, וחלקם הזהירו מפני פגיעה ביחסים והשלכות משפטיות. יחד עם זאת, ניכר שבאירופה מעדיפים קודם כל לראות איזה סוג והיקף של מהלך סיפוח יחליט נתניהו לקדם, בטרם יציגו צעדי תגובה קונקרטיים ותג מחיר ממשי.

הבדלי הגישות בין מדינות אירופה בולטים בניסוחי ההצהרות שלהן. צרפת, אירלנד ושבדיה, למשל, מתבטאות באופן החריף ביותר. גם שר החוץ האירופי בורל מגיב בבוטות, אך העובדה שאינו מייצג עמדה אחידה של כלל מדינות האיחוד מחלישה בשלב זה את משמעות דבריו. במקביל הוא מקפיד לחזק את הקשר בין האיחוד לבין ירדן.

בישראל התרגלו לראות באירופה גורם מוחלש בזירה הבינלאומית, שאין צורך לקחת ברצינות את מחאותיו. אולם הדבר עלול להתגלות כשגוי במידה שיוחלט על סיפוח, שמשנה בעיניים אירופיות את כללי המשחק. מנהיגים בולטים ביבשת עלולים להוביל מהלכים – בתוך מוסדות האיחוד ומחוצה להם – שיגבו מחיר מישראל.

ואולם, מעבר לאיום ב"מקלות", האיחוד גם מציע "גזרים" במידה שתבחר ישראל להתקדם לעבר פתרון שתי המדינות. בפני ישראל עומדת מאז 2013 הצעה אירופית לשדרוג משמעותי של היחסים למעמד של שותפות מועדפת מיוחדת. את ההצעה הזאת – שלה ישראל טרם ענתה – הגיע הזמן לבחון בחיוב.

"יום אירופה" שמצוין השבוע ביבשת, הוא הזדמנות טובה לשר החוץ המיועד גבי אשכנזי לשדר בימיו הראשונים בתפקיד מסר חדש של שותפות וידידות, מחויבות לערכים דמוקרטיים, מוכנות לדיאלוג ופתיחות לביקורת. זאת במקביל לפעילות מצדו למניעת סיפוח – לא רק בגלל ההתנגדות האירופית, אלא בראש ובראשונה מתוך דאגה לאינטרסים האזוריים של ישראל, לאופייה כמדינה ולסיכויי השלום.

**המאמר פורסם באתר וואיינט, 13 במאי 2020.

ניוזלטרצרו קשרתמיכה במכון