מזכר ההבנות למכירת גז לאירופה: משמעויות והשלכות

כל הפרסומים / ישראל והמזרח התיכון

ההסכם המשולש שנחתם בשבוע שעבר (16 ביוני) בקהיר בין ישראל, מצרים והאיחוד האירופי למכירת גז מישראל לאירופה, מהווה צעד נוסף, הממחיש את מידת החשיבות והרלוונטיות שהאיחוד האירופי מייחס לגז ממזרח הים התיכון.

חשיבותו, כמו תמיד, הינה כלכלית-אנרגטית ומדינית-אסטרטגית. האיחוד האירופי, והמערב בכלל, ממחישים בכך את כוונותיהם לגוון את מקורות האנרגיה שלהם, באופן שיקטין, אמנם בהדרגה ולאורך השנים, את התלות באנרגיה מרוסיה.

מרבית הפרשנויות הדגישו, ובצדק, את הכמות הקטנה יחסית שמזרח הים התיכון בכלל, וישראל בפרט, יכולים לייצא כעת לאירופה. הכמויות אכן מועטות. די אם נזכיר, שכלל יצוא הגז הישראלי השנתי, המופנה כעת למצרים (וממנה) ולירדן, שנע בין 8-11 bcm, בהנחה (תיאורטית, כמובן) שיופנה כולו לאירופה, יכסה פחות מעשרה אחוז מהכמות השנתית שאירופה רוכשת מרוסיה. אולם המשמעויות הכלכליות והמדיניות רחבות הרבה יותר בטווח השנים הקרובות.

מה משמעויותיו הכלכליות של מזכר ההבנה שנחתם?

מבחינה אנרגטית, האיחוד האירופי מבקש במהלך זה להבטיח את חלקו בכלל הגז המיוצא מישראל. יש להניח, שבתקופה הקרובה הצדדים יקיימו משא ומתן פרטני ביחס לכמויות שאירופה תבקש ותוכל לקבל.

הגדלתו של היקף היצוא תלויה כמובן בהגדלת ההיצע. הן מהמקורות הקיימים (הישראליים), והן ממקורות נוספים שיש לגלות. ההסכם יבקש לעודד האצה והשקעה בחלופות השינוע (עוד טרם ההסכם דובר על הגדלת הכמות המיוצאת למצרים באמצעות הרחבת הצינור הקיים/ בנייתו של צינור נוסף). חשוב מכך, מדובר בעידוד השקעות נוספות (חברות אירופיות) להשתתף במכרזים החדשים לחיפוש גז במזרח הימ"ת. כזכור, שרת האנרגיה הודיעה לפני כשבועיים על סבב רביעי לחיפושי גז במים הכלכליים של ישראל.

מה ביחס למישור המדיני-אסטרטגי?

מדובר במהלך מדיני, המתווסף לשלל מהלכים נוספים של המערב, שתכליתם להתנתק, כאמור בהדרגה, ממקורות האנרגיה הרוסיים. אין להפחית מחשיבותו של המסר המדיני, הטמון בכך, אף אם יישומו והשפעתו הן לטווח הזמן המתקדם.

האיחוד האירופי מביע בכך את עניינו הברור בגז ממזרח הימ"ת, אזור שבעשור האחרון קיבל חשיבות מדינית-אסטרטגית גוברת, כולל מסגרות מגוונות של שיתוף-פעולה אזורי (ופורום הגז האזורי, שבמסגרתו נחתם מזכר ההבנה, ממחיש זאת באופן מרתק).

מבחינת ישראל מדובר בהעשרתה של מערכת היחסים הענפה והמורכבת בינה ובין האיחוד האירופי. ביקורה של נשיאת הנציבות האירופית בישראל, והמסרים שהיא השמיעה במהלך הביקור, ממחישים את עניינה של אירופה בגיוון היחסים, אף אם אינם מטשטשים את חילוקי הדעות הידועים בהקשר הפלסטיני (סוגיית סימון המוצרים מן ההתנחלויות ממחישה זאת מעת לעת).

מזכר ההבנות המשולש טומן בחובו התפתחויות והזדמנויות מעניינות ביותר

אפשרויות יצוא הגז: גילויים נוספים של גז במזרח הימ"ת, או הרחבתו של נפח היצוא כעת, מעלים את השאלה ביחס לחלופות היצוא. האם החלופה המצרית תצליח לתת מענה מספיק, גם אם ניתן יהיה לשדרג את יכולתם של מתקני ההנזלה במצרים? אם לאו, או אולי אף במקביל, האם זה ישיב לקדמת הבמה את הדיון סביב צינור הגז דרך קפריסין ויוון לאירופה (ה–East Med)?

ישראל וטורקיה: מה תהיינה ההשלכות של ההסכם על ניסיונן של שתי המדינות לשפר את היחסים ביניהן, ועל עניינה הברור של טורקיה בשיתוף-פעולה בתחום האנרגיה? עקרונית, ההסכם דלעיל איננו מייתר, או סותר, שיתוף פעולה אפשרי ישראלי-טורקי, בהינתן שיקום האמון והאינטרסים המשותפים ביניהן, ובהינתן מציאתן של כמויות גז נוספות בשנים הקרובות.

שדה הגז אפרודיטה-ישי: מדובר בשדה משותף ישראלי-קפריסאי (אמנם רובו בצד הקפריסאי של הגבול הימי), ששתי המדינות לא הצליחו עדיין ליישב את המחלוקת ביניהן לגביו (מחלוקת שכיחה מאד בשוק האנרגיה העולמי). מדובר בכמויות גז מסחריות, שממתינות לפיתוח מידי, יחד עם הגז הישראלי שכבר זורם לישראל ומחוצה לה, והנסיבות הנוכחיות יותר ממזמינות פתרון מידי שיוסיף כמויות גז נוספות לאירופה. ואירופה, כאמור, משוועת לגוון את מקורות האנרגיה שלה.

המו"מ הישראלי–לבנוני סביב תיחום הגבול הימי: העניין הברור של אירופה בגז מן הימ"ת אמור, על פני הדברים, להאיץ בשני הצדדים, ובעיקר בצד הלבנוני, את המאמצים להגיע לפשרה ולהסכם. לבנון יכולה וצריכה להשתלב במרוץ המערבי להפחתת התלות באנרגיה מרוסיה. האם תשכיל לנצל את ההזדמנות? ניסיון העבר מעלה שהתשובה בדרך כלל שלילית, אולם האם אפשר שארה"ב, מדינות אירופה ואולי גם מדינות המפרץ תצלחנה הפעם? כיוון אפשרי יתבהר, יש להניח, בשבועות הקרובים.

גז פלסטיני: העניין בגז מן האזור שב ומפנה זרקור (מסוים) לשדה הגז מול רצועת עזה. בעבר נעשו מספר ניסיונות לקדם את פיתוח השדה, שיכול לתרום רבות לשוק האנרגיה הפלסטיני והמצב הכלכלי-הומניטרי בכלל, ובדגש על רצועת עזה. אין להקל ראש (בלשון המעטה!), במכשולים המדיניים בין ישראל לפלסטינים ובין הרשות ברמאללה לחמאס ברצועה, אולם האם ניתן לצפות שהעניין הרב בגז ימ"תי, ומעורבות/הובלה מצרית (ומפרצית) יצליחו להניע את העגלה בהקשר זה?

מעורבות אירופית במזרח הימ"ת: האזור כידוע מתאפיין, מעבר לפוטנציאל האנרגיה (המוכח), בסבך אינטרסים מנוגדים וסכסוכים, שאף מאיימים מעת לעת להתדרדר לעימותים פחות דיפלומטיים – בין יוון לטורקיה, וסביב בעיית קפריסין. העניין האירופי הגובר באזור יכול להוות הזדמנות לפעלתנות דיפלומטית אינטנסיבית ויצירתית, שתכליתה לכל הפחות הרגעת הרוחות ופתרונות אד-הוק, שאולי אף יובילו בהמשך הדרך להישגים יותר שאפתניים. המלחמה באוקראינה, למרות הטרגדיה בשטח וחידושה של המלחמה הקרה בין שני הגושים, המערב ורוסיה, עשויה להוות הזדמנות להרגעה באזורים אחרים.

לסיכום, מדובר במזכר הבנות, שמחייב עדיין גיבוש הסכמות קונקרטיות יותר, ובעיקר ביחס לכמויות הגז שיובטחו לאירופה במסגרתו. בה בעת, יש בו אמירה מדינית חשובה ביותר, ובעיקר פוטנציאל, ממשי ומעשי יותר, להעמקת שיתוף הפעולה בין האיחוד האירופי ומזרח הימ"ת בכלל, וישראל בפרט.

המאמר פורסם ב״זמן ישראל״, ב-19 ביוני 2022