נסיעתו של שר החוץ אשכנזי השבוע לקהיר הייתה אירוע יוצא דופן וחיובי. היחסים האסטרטגיים בין ישראל למצרים נוהלו במשך שנים ארוכות מדי על ידי גורמי ביטחון, ולא על ידי מדינאים. גם כשהורחבו יחסים אלו בשנים האחרונות, היה זה משרד האנרגיה, ולאחרונה גם המשרד לענייני מודיעין, שעמדו בחזית, ולאו דווקא משרד החוץ.
בשנה האחרונה, פעל אשכנזי לשפר את מצבו של משרד החוץ, ובתחומים מסוימים – הצליח. בין היתר, משרד החוץ הפך שחקן משמעותי יותר בניהול הקשרים עם מדינות ערב, גם אם הודר מהשלבים הסופיים שלקראת החתימה על הסכמי אברהם. מעבר למעורבות גוברת בניהול הקשרים עם מצרים – גם הודות למינויה של אורון כשגרירה בקהיר – אשכנזי ושר הביטחון גנץ פעלו לשקם את היחסים עם ירדן, שהידרדרו בעקבות חוסר האמון החריף של הירדנים בנתניהו.
ואולם, בעוד חשבון הטוויטר של אשכנזי התמלא דיווחים בחודשים האחרונים על שיחות ופגישות שקיים עם עמיתים מרחבי העולם הערבי – ובהם נציגי מדינות עמן אין לישראל יחסים דיפלומטיים – זירה אחת נפקדה מהעשייה המדינית של אשכנזי ושל משרד החוץ – הזירה הפלסטינית.
שר החוץ לא פגש את אבו מאזן. וגם לא את שר החוץ הפלסטיני אל-מליכי. לפחות לא בפומבי, ולמרות שפגישה כזו תוכננה לינואר השנה (אך נדחתה). אשכנזי התבטא אומנם בדבר חשיבות הדיאלוג עם הרשות הפלסטינית, אך בפועל – לא עשה מספיק בנידון. בהיעדר ערוצי קשר מדיניים וישירים לפלסטינים, נאלץ משרד החוץ להסתמך פעמים רבות על מידע שמגיע ממערכת הביטחון בדבר הנעשה בצד הפלסטיני. זה מייצר הבנה מוגבלת בלבד של המתרחש אצל שכנינו.
אין סיבה מדוע לא ייפגש אשכנזי עם בכירים ברשות הפלסטינית. בממשלה הקודמת, היו אלו שר האוצר כחלון ושר הכלכלה כהן שהיו נפגשים תדיר עם מקביליהם הפלסטינים – כולל פגישות גלויות וביקור של שר האוצר ברמאללה. הקשרים הכלכליים, כמו גם התיאום הביטחוני בין הצדדים, קידמו אינטרסים משותפים לישראל ולרשות הפלסטינית, בלי לאמץ פתרון מדיני כזה או אחר.
בממשלה הנוכחית, פעילות בדרג שרים צומצמה. שר האוצר כ"ץ, שלא נפגש עם פלסטינים עת כיהן קודם לכן כשר החוץ, לא עשה זאת גם בתפקידו החדש. ואילו שר הכלכלה פרץ, למרות היותו איש מחנה השלום, לא קיים פגישות פומביות עם שרי הרשות. היה זה שר האנרגיה שטייניץ שלקח חלק במפגשים משותפים עם מקבילו הפלסטיני, במסגרת פורום הגז של מזרח אגן הים התיכון, בו חברות ישראל והרשות הפלסטינית גם יחד.
משרד החוץ נותר על פי רוב מחוץ לעשייה הזאת, וחבל שכך. ישראל צריכה להיות מעוניינת לחזק את המתונים בזירה הפלסטינית. והנהגת הרשות הפלסטינית בהחלט עונה על הגדרה זאת. ההנהגה הפלסטינית ברמאללה מחויבת לפתרון שתי-המדינות, דוחה את דרך האלימות, ויריבה פוליטית מרה של החמאס. עליה להיחשב כבת שיח ראויה לישראל, בטח לאחר סיום הסבב בעזה והרצון לחזק את הרשות הפלסטינית על חשבון החמאס.
אשכנזי יכול עוד לעשות מהלך של תיקון בזמן שנותר לו במשרד החוץ. במקום לנוח על זרי הדפנה ולהסתכל בסיפוק על שנה רוויית עשייה מדינית (אם כי מינוי למעלה מ-30 שגרירים עדיין מעוכב על ידי נתניהו), הוא יכול לעשות מהלך אחד אחרון בתפקיד. מהלך שייתן מענה לחסך מרכזי בפועלו בשנה החולפת, שיסמל התנעה מחודשת של שיח מדיני עם השכנים הקרובים, שיעלה בקנה אחד עם המדיניות שמוביל ממשל ביידן, ושיטפח תקווה לשלום ולמניעת סבב הסלמה נוסף.
סע לרמאללה, אשכנזי. היפגש שם עם מקבילך ברשות הפלסטינית; תעביר לו מסר של שותפות, תקווה וכמיהה לשלום; חפש יחד איתו הזדמנויות לשיתוף פעולה וקידום אינטרסים; תשדר לציבור שיש לישראל פרטנרים ברמאללה; ותכין לשר החוץ הבא תשתית חשובה לדיאלוג עם הפלסטינים. כבר הותרת, אשכנזי, חותם חיובי בשנה החולפת על יחסי ישראל עם המזרח התיכון, אירופה ואגן הים התיכון. הושטת יד לפלסטינים תשלים את התמונה.
**המאמר פורסם ב"וואלה", 31 במאי 2021
