כל הפרסומים
/ שיפור מדיניות החוץ הישראלית
רוב הישראלים אינם מבינים את המזרח התיכון לאשורו. הדברים אמורים הן באשר לציבור הרחב והן באשר למקבלי ההחלטות. הישראלים מקבלים את המידע שברשותם אודות המציאות האזורית משליחים מסוימים, המדגישים מסרים מסוימים, המועברים דרך פריזמות מסוימות. הסכסוך הוא חזות הכול, הביטחון הוא חזות הכול.
ככלל, ישראל רואה בעולם הערבי איום קיומי. אותן מדינות והתפתחויות שנדמה לנו שמסכנות את ביטחון ישראל במידה הרבה ביותר זוכות לכיסוי תקשורתי נרחב ומעוררות עניין ציבורי. יש נטייה לתאר התפתחויות אזוריות במושגים פשטניים של שחור ולבן: האם הן טובות או רעות לישראל? כמעט תמיד מתקבלות התפתחויות מסוג זה, ובהן האביב הערבי, בדאגה ואף בחשש. סטריאוטיפים ודימויים שליליים של האסלאם והערבים נפוצים ומהווים אתוס ישראלי דומיננטי בסכסוך. העולם הערבי נחזה לעתים קרובות כהומוגני. אין מבחינים בדקויות ומורכבויות, או בהבדלים בין מדינות, חברות ותרבויות. ישראלים רבים אינם רואים במזרח התיכון אזור אליו הם רוצים להשתייך ואף אינם מאמינים שאזור זה יהיה מוכן אי פעם לקבל את נוכחותם בו. הם מפקפקים בכך שהסיכוי להשיג שלום עם הערבים שווה את הוויתורים שיידרשו לשם כך, ובכך שניתן בכלל להשיגו אי פעם.
אמנם השקפות אלה אינן נחלתם של כל הישראלים, אך הן הופכות בהדרגה לנחלת הזרם המרכזי, כאשר ישראל נעשית ניצית יותר ומרוכזת יותר בענייניה הפנימיים, ויחסיה עם העולם הערבי מידרדרים והולכים. ההיסטוריה הארוכה והאלימה של הסכסוך הישראלי-ערבי וחוסר הזרימה של רעיונות, סחורות ואנשים בין ישראל לעולם הערבי מחזקים אף הם תפיסות אלה. אך גם המקורות מהם רוכשים הישראלים מידע על האזור תורמים לכך.
אנשי ביטחון (בפועל ובדימוס) לצד מכוני מחקר, מומחים וכלי תקשורת ימניים ממלאים תפקיד גדל והולך בעיצוב התפיסות הישראליות של המזרח התיכון. מערכת הביטחון בישראל משפיעה הרבה יותר מהמערכת המדינית. אנשיה נחשבים בעלי ההבנה הטובה ביותר של האינטרסים הביטחוניים הלאומיים. הם מאד מבוקשים כפרשני תקשורת וכמשתתפים בתהליכי קבלת החלטות רשמיים. הם נוטים לייצג את שדרת ההנהגה הוותיקה של החברה הישראלית והינם בעלי קשרים הדוקים עם מערכות השלטון. הם אמנם מחזיקים לעיתים בגישות מתונות, אך השיח שלהם מעוצב בדרך כלל דרך הפריזמה הביטחונית הצרה.
לישראל חסרים מכוני מדיניות המחויבים לקידום השלום וההשתלבות האזורית. ישנם ארגוני שלום רבים אך רובם מתרכזים ברמת פעילות השטח ולא במדיניות. יש גם מספר בלתי מבוטל של מכוני מחקר אקדמיים העוסקים בעניינים אזוריים, אך הם נוטים להתרחק מסוגיות פוליטיות שבמחלוקת ונמנעים גם מפעולות קידום מדיניות. לא חסרים מכונים מסוג זה בימין, חלקם ממומנים היטב. יש ביניהם מכוני מחקר וחוקרים המספקים ניתוחים ניציים להתפתחויות אזוריות. את פעילותם משלימים מוסדות שמרניים העוקבים אחר התקשורת הערבית, ספרי לימוד ערביים ואף אחרי ארגוני שלום וזכויות אדם, וכן ארגוני שטח וכלי תקשורת ימניים (כגון העיתון היומי הנקרא ביותר, "ישראל היום").
אלה הם מקורות מרכזיים שבאמצעותם מעצבים הישראלים את תפיסותיהם על האזור. דרוש שינוי כדי להתקדם ולאפשר לישראל לפתוח דף חדש ביחסיה הבינלאומיים. יש להציג בפני הציבור הישראלי והאליטה המדינית פרדיגמות חדשות וקולות חדשים. יש לפתח פרדיגמת מדיניות חוץ סדורה הדוגלת בשלום ובהשתייכות אזורית. בעודה מכירה באיומי הביטחון הקיימים, על מסגרת זו לקדם את ההידברות ושיתוף הפעולה, להדגיש את ערכי הפלורליזם והסובלנות, לחפש דרכים להפיק תועלת ממיקומה הרב-אזורי הייחודי של ישראל, להיות פתוחה כלפי הקהילה הבינלאומית, לראות בשלום ובהשתייכות האזורית פרויקטים לאומיים מהמעלה הראשונה, ולזהות הזדמנויות מדיניות לשיפור היחסים האזוריים ולפלס נתיבים למימושן.
על הישראלים לשמוע אוצר מילים חדש ומערכת טיעונים חדשה ביחס לאזור. על שיח זה להתמקד ברעיונות גדולים, פרויקטים לאומיים חדשים, תקווה, חזונות לגבי העתיד, סדר-יום לעידן שאחרי הסכסוך ושלום. עליו להיות שיח מרחיב אופקים, המבוסס על ידע וכבוד להיסטוריה, למסורות, לשפות ולתרבויות המקומיות והאזוריות; שיח המנתח את מורכבויות המזרח התיכון אך מתרכז גם בעמי האזור ולא רק במנהיגיהם; שיח היוצר סקרנות אמתית להכיר ולהבין יותר את העולם הערבי והאסלאם; שיח המספק מבט מורכב, אנושי ורב-גוני של המזרח התיכון.
על מנת לחולל את השינוי הדרוש נחוצים שליחים חדשים. אסור לתת למומחי ביטחון לקעקע את קולותיהם של מומחים למדיניות חוץ, דיפלומטים ופעילי החברה האזרחית. אסור לתת לגוורדיה הישנה של פקידי ממשל להאפיל על הדור הצעיר העולה של הוגים, מומחים ומעצבי מדיניות. יתר על כן, על אזרחים פלסטינים של ישראל לשחק תפקיד מרכזי בהסברת האזור לישראלי הממוצע. יש להשמיע לציבור הישראלי את מגוון הקולות הנשמעים בעולם הערבי, ובכלל זה אלה הנשמעים בבלוגים וברשתות החברתיות. האביב הערבי מספק הקשר ייחודי לקידום מטרות אלה. יש לעשות זאת לטובת ישראל ולטובת האזור. יש לעשות זאת למען השלום.
