תמונות של ילדות קטנות, נערים צעירים ומשפחות מחייכות, עטורות בסרט שחור, מתנוססות בימים האחרונים ברחובות וכיכרות ביירות ובערים נוספות ברחבי לבנון.
הלבנוניים האבלים נעים בין ייאוש לזעם. שנה שלמה חלפה מאז הפיצוץ בנמל ביירות, שהביא למותם של מעל 217 איש ולהרס בלתי נתפס לאזור, אך המצב בלבנון השתנה רק לרעה. השלט הגדול "המדינה שלי עשתה את זה" נתלה על עיי החורבות שנותרו ממה שפעם היה נמל ביירות.
במהלך אירועי הזיכרון והמחאות שהתקיימו ליד משרד המשפטים הלבנוני, בסמוך לארמון הנשיאות ובקרבת ההריסות בנמל ביירות, היו גם לא מעט לבנוניים אבלים וזועמים שאמרו שהם מקנאים במתים, כי הם לפחות כבר מצאו את מנוחתם.
אם לפני שנה רבים בלבנון חשבו שהמצב כבר לא יכול להיות גרוע יותר וכי האסון הזה בהכרח יחייב שינוי ושיפור במצבה, התקוות האלה התבדו ככל שהמשבר הפוליטי והכלכלי בלבנון המשיך להחריף והאשמים באסון טרם נענשו.
כעבור שנה, מתברר שהפיצוץ בנמל ביירות אכן היה נקודת מפנה – אך במקום להשתפר, הדברים רק הלכו והסתבכו.
אין צדק
מדוע האשמים בפיצוץ בנמל ביירות טרם נעצרו?
לפני שנה, נשיא לבנון מישל עאון וראש הממשלה הזמני חסאן דיאב הבטיחו שנסיבות הפיצוץ ייחקרו "במהירות וביסודיות", אך מסתבר שמאז השלטונות עשו כל מה שאפשר על מנת להסתיר את הראיות ולגונן על החשודים האפשריים.
לפי דיווח של ארגון זכויות האדם "אמנסטי אינטרנשנל", השופט פאדי סוואן – השופט החוקר הראשון שמונה לחקור את האסון – האשים מספר בכירים במערכת הלבנונית, ביניהם גם את דיאב, את שר האוצר לשעבר עלי חסן חליל ושרים נוספים לשעבר ב"הזנחה פושעת".
כצפוי, השרים וראש הממשלה הזמני סירבו להתייצב בפני השופט. חלקם תבעו את סוואן לדין, בעוד שאחרים הודיעו שמדובר בצעד אנטי-חוקתי.
כתוצאה מחילופי דברים אלה, השופט סוואן סולק מתפקידו, אך גם טארק ביטר, השופט החדש שמונה במקום סוואן, דרש להסיר את החסינות הפרלמנטרית ממספר שרים וחברי הפרלמנט שנחשדו במעורבות במה שארע בנמל ביירות.
שר הפנים דחה את בקשתו של השופט לחקור מספר אנשי צבא בכירים, ועד לרגע זה לא חלה כל התקדמות בתשאול החשודים וחקירת האירוע. לאחרונה דובר הפרלמנט נביה ברי הבטיח למשפחות הנספים לפעול למען הסרת החסינות מחברי הפרלמנט והשרים, אך כרגע אין כל ודאות שכך יקרה.
מיד לאחר שהתבררו ממדי האסון בנמל ביירות, תאוריות קונספירציה רבות נפוצו ברחבי המזרח התיכון. בלבנון – וגם בישראל – היו רבים שהאשימו את חזבאללה, השולט בפועל בנמל ביירות מבחינה אופרטיבית.
לפי הטענות, ארגון הטרור רכש בזמנו את החומר הכימי שהוביל לפיצוץ העז, על מנת להשתמש בו לצרכים צבאיים והחזיק אותו במחסן במרכז הנמל בניגוד להוראות הבטיחות.
חיזבאללה הכחיש את מעורבותו, ומכיוון שחקירה משמעותית לא התנהלה, עדיין קשה לקבוע האם התיאוריה הזאת קבילה או לא. אולם מהתנהלות של הגורמים הבכירים במדינה משתמע שהם מנסים בכל כוחם להסתיר את האמת ולמנוע מהחוקרים להגיע אל מי שנושא באחריות.
אין זה סוד שחזבאללה גם שולט בתשתיות אסטרטגיות רבות, כגון נמל ביירות ונמל התעופה הבינלאומי, ובתור מפלגה פוליטית יש לו כוח גם בפרלמנט וגם במשרדי הממשלה.
אך גם אם יתברר בעתיד שהתיאוריה הזו נכונה, הפעילות של חזבאללה איננה פוטרת מאחריות את המדינה הלבנונית שלא פיקחה, מנעה ופעלה בזמן על מנת למנוע אסון בקנה מידה לאומי, ולאחר מכן מנעה חקירה יסודית ומשמעותית.
אין כסף
מדוע מדינות העולם לא עזרו ללבנון להשתקם?
כאשר בביירות קברו את המתים ובתי החולים היו מלאים בפצועים, כל העולם הביע הזדהות עם לבנון והבטיח להגיש למדינה הפצועה סיוע על מנת להתאושש מהטרגדיה העצומה.
כעבור שנה, מתברר שהקהילייה הבינלאומית העניקה ללבנון סיוע הומניטרי מוגבל בעוד שההבטחות לסייע בשיקום של נמל ביירות ושל הכלכלה הלבנונית ההרוסה לא התממשו, ויש לכך סיבות ברורות בעלות משקל רב.
בלבנון שורר משבר פוליטי חמור ביותר וקיפאון שלטוני מוחלט. במדינה אין ממשלה מזה שנתיים וגם אין צפי להרכבת הממשלה בקרוב.
נג'יב מיקאתי, מיליארדר וראש הממשלה לשעבר, קיבל לידיו את האחריות להרכבת הממשלה לפני מספר ימים, אך למרות שהוא נראה כמועמד יותר נוח בעיני הנשיא מישל עאון, גם מיקאתי לא הביא עד לרגע זה קבינט לאישור הנשיא.
הקריאות של נשיא צרפת עמנואל מקרון – שביקר בביירות זמן קצר אחרי האסון – לפתור את המשבר הפוליטי, לייצב את המערכת ולקדם את הרפורמות הדרושות בתמורה לסיוע כלכלי, לא נענו עד כה, ונראה שאף גורם בינלאומי איננו ממהר להעניק סיוע למדינה מושחתת וכושלת שאיננה מסוגלת להתעשת גם בזמן משבר כה משמעותי.
היום בביירות ניכר ההרס הרב שנגרם בעקבות בפיצוץ, ותושבים רבים עדיין לא יכולים לחזור לביתם. משבר הקורונה ונוכחות של רבבות פליטים סוריים התווספו לניהול כושל, שחיתות ממוסדת וחוליים אחרים מהם סובלת לבנון כבר שנים רבות. הפיצוץ בנמל ביירות היה לקש ששבר סופית את גב הגמל.
אין תקווה
לאן לבנון הולכת מכאן?
נראה שבינתיים הגורם היחיד שמרוויח מהמצב הנוראי שנוצר בלבנון הוא חזבאללה. ארגון הטרור השיעי ממשיך להיות הגורם החזק והמאורגן ביותר במדינה, הן מבחינה כספית והן מבחינה צבאית.
מאז שנות השמונים, חזבאללה יצר מדינה בתוך המדינה הלבנונית: הוא סירב להתפרק מנשקו אחרי הסכם טאיף ב-1989, שסיים את מלחמת האזרחים בלבנון, ואף חיזק את יכולותיו. הארגון בנה מערכת פיננסית "שחורה" ועצמאית וחדר לכל מוקדי הכוח במדינה.
במהלך השנה האחרונה, חזבאללה מנע את הקמתה של ממשלה לבנונית בה לא תהיה לנציגיו זכות וטו. הארגון ניזון מסחר בסמים באפריקה, אמריקה הלטינית ואירופה – והוא יעשה הכל על מנת להמשיך לבסס את השפעתו ואת השפעתה של איראן בארץ הארזים, גם במחיר של הרס לבנון.
השאלה הגדולה היא האם לבנון, שנוצרה כתוצאה משיקולים גאו-פוליטיים של נציגי בריטניה וצרפת שחילקו ביניהם את אזורי ההשפעה במזרח התיכון, עדיין מוגדרת כמדינה, או שהפרויקט שנקרא "לבנון כמדינת לאום" בעצם נגמר?
המפגינים הלבנוניים הצעירים שצעקו במהלך ההפגנות בסתיו 2019 "אנחנו לבנונים, לא שיעים ולא סונים" לא הצליחו להתגבר על האינטרסים הסקטוריאליים ועל הפוליטיקאים הערמומיים שתמיד שמו את האינטרסים האישיים שלהם על פני טובת העם הלבנוני.
אי אפשר להאשים אותם בהעדר תעוזה או רצון טוב – הם התמודדו עם מנגנונים שהיו רקובים מלכתחילה ועם ארגון צבאי חמוש עד השיניים.
הפיצוץ בנמל ביירות חשף את המערכת השלטונית בלבנון במערומיה והחצין את שלטון הברזל של חזבאללה, אשר יחד עם איראן אוחז בגרונה של לבנון ואינו מתכוון להרפות.
הכישלון הלבנוני וההתפרקות של המדינה הלבנונית מבחינה זהותית, כלכלית ומדינית מסוכנים לישראל ולכל האזור, וקשה להאמין שקיימים היום גורמים לבנוניים, אזוריים ובינלאומיים שמסוגלים להוציא את ארץ הארזים מהבוץ שבו היא ממשיכה לשקוע.
**המאמר פורסם בזמן ישראל, 5 באוגוסט 2021.
