ניירות מדיניות והמלצות
/ ישראל ועזה
ההסכם בין מועצת השלום לחמאס (יולי 2026) הושג בסיוע צמוד של מצרים ומוחמד דחלאן, שהצליח לשכנע את הנהגת הארגון כי כל עוד חמאס מסרב להתפרק מנשקו, העולם לא יפעיל לחץ על ישראל לסיים את כיבוש הרצועה.
ההסכם אמנם אינו עונה על דרישותיה המקסימליסטיות של ממשלת ישראל, אולם הוא מהווה הזדמנות לשינוי אמיתי בעזה ולאפשרות שחמאס יוותר על שליטה פוליטית ברצועה, על נשקו ועל כוחותיו הצבאיים. במסגרת זו, תחת הנחייתה של מועצת השלום, תוכל ממשלת הטכנוקרטים הפלסטינית (הוועדה הלאומית לניהול רצועת עזה) למסור את הנשק של חמאס להשמדה ולשלוט על משאבי האנוש במערכת המוסדית העזתית.
המעבר של החמאס לפעילות פוליטית בלבד תלוי לא רק בחמאס אלא גם בעמדותיהם והתנהלותם של שני שחקנים מרכזיים – ישראל והממשל האמריקאי. הסכמתם של אלה להפיכתו של חמאס לגוף פוליטי במהותו תסלול את הדרך להפיכתו למפלגה פוליטית. לעומת זאת, שלילה של חמאס כגוף פוליטי תוביל לשימור כוחו הנוכחי ולדבקותו במאבק אלים
