כל הפרסומים
/ תהליך השלום הישראלי פלסטיני
המתיחות הישראלית-פלסטינית האחרונה בירושלים הובילה גורמים אזוריים ובינלאומיים לפרסם גילויי דאגה, אבל לא לתווך ולסייע למצוא פתרון. ייתכן שמי שיכולה להירתם למשימה היא דווקא מרוקו, כחלק מפירות כינון היחסים המחודש עמה ב-2020.
מרוקו מחויבת לסוגייה הפלסטינית ולשמירת המקומות הקדושים לאיסלאם. מחויבות זו נובעת לפני הכול מסמכותו הדתית של מלך מרוקו, כנצר לשושלת העלווית ולמשפחת הנביא מוחמד. מרוקו חברה בליגה הערבית מאז 1958, ומכהנת כיו"ר ועדת ירושלים למקומות הקדושים לאיסלאם בארגון לשיתוף פעולה איסלאמי מאז 1975. תפקיד זה הופך את מרוקו לרלוונטית לסכסוך הישראלי-פלסטיני ואף מטיל עליה אחריות בכל משא ומתן שמתנהל בין ישראל והפלסטינים, בו שאלת ירושלים מהווה סוגיית ליבה.
לצד כל אלה, ישנו קשר תרבותי עמוק בין מרוקו לבין יוצאי מרוקו החיים בישראל. עשרות אלפי ישראלים מבקרים במרוקו בכל שנה, חלק גדול מהם במסגרת טיולי שורשים ומורשת ולעיתים קרובות אף יותר מפעם אחת. השפה המרוקאית, התרבות והמורשת עודן נוכחות בבתים רבים בישראל.
לאורך ההיסטוריה, סייעה מרוקו לפרקים לתהליך השלום בין ישראל לשכנותיה, הודות לניטרליות היחסית שלה, להיותה נקודת מפגש בין מזרח ומערב, ולאמון שמביעים בה הצדדים לסכסוך. המלך חסן השני ייחס לכך חשיבות רבה, ומעורבותו התאפיינה בעיקר בסיוע לתקשורת בין שחקנים יריבים ובהיותה של מרוקו מקום מפגש אידיאלי לשלבים ראשונים במשא ומתן. כך היה למשל בחבלי הלידה של תהליך השלום בין ישראל ומצרים בשנות ה-70.
מאז האינתיפאדה השנייה, שפרצה באוקטובר 2000, מעורבותה של מרוקו בסכסוך הישראלי-פלסטיני הצטמצמה משמעותית ומאופיינת עד היום בהימנעות וזהירות יתרה. עם זאת, מעורבות מרוקו במאמצי תיווך בסכסוכים שונים בעולם הערבי ובאפריקה הולכת וגוברת בשנים האחרונות, כחלק מתפיסת מדיניות-החוץ שלה. ייתכן שיש בכך הזדמנויות למעורבות מרוקאית מוגברת גם במהלכים ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אולם הדבר תלוי במציאות הציבורית והפוליטית הישראלית, הפלסטינית והמרוקאית.
התפיסות הציבוריות ההדדיות מעניקות הזדמנות לקשר ושיתופי פעולה. ההכרזה על חידוש היחסים הרשמיים בין ישראל ומרוקו זכתה לאהדה רבה בישראל. עבור ישראלים רבים, מרוקו איננה "עוד מדינה" במזרח התיכון, אלא מהווה חלק ממרחבי הגעגוע של החברה הישראלית. בין מרוקו וישראל מתקיימת רשת קשרים אזרחיים ענפה, המבוססת על ערכים וזהות מרוקאית משותפת. בישראל חיים כמיליון יוצאי מרוקו, שעדיין משמרים את זהותם המרוקאית לצד זו הישראלית. גם במרוקו מכירים בקבוצה זו כתפוצה המרוקאית השנייה בגודלה בעולם.
חידוש היחסים בין מרוקו לישראל זכה לתגובה מדודה מצד הרשות הפלסטינית, ודאי בהשוואה לתגובה הפלסטינית החריפה נגד "הסכמי אברהם". ייתכן שהשיחות האישיות שקיים מלך מרוקו עם אבו מאזן ריככו את האווירה, או אולי ההדגשה המרוקאית כי מדובר בחידוש יחסים קודמים, לצד הרצון מצד הרשות הפלסטינית לא לפגוע בקשריה עם מרוקו. עם זאת, נראה שחידוש יחסי ישראל-מרוקו פגע במידת מה בדימוי הניטרלי של מרוקו בעיני הפלסטינים.
במרוקו, הסוגייה הפלסטינית נמצאת על סדר היום, והיקף הפעילות הציבורית לגביה אף גבר בשנים האחרונות. עם זאת, התגובות במרוקו לחידוש היחסים הרשמיים עם ישראל מורכבות. מצד אחד, נרשמה שמחה רבה, בעיקר בגלל התמורה האמריקאית – הכרה בריבונות מרוקאית באזור הסהרה המערבית, אך גם באופן שהוביל להקמת ארגונים חדשים שעוסקים בחיזוק הקשר עם ישראל והעמקת פעילותם של אחרים. מצד שני, היו גם מחאות והתנגדויות לא מעטות בזירה האזרחית, לצד שאלות נוקבות שעלו בזירה הפוליטית במרוקו הנערכת למערכת בחירות בהמשך השנה.
מרוקו אינה, ולא תהיה, המדינה המרכזית שתניע, תתמוך או תתווך בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני. בקהילה הבינלאומית יש שחקנים עוצמתיים יותר, בעלי משאבים רבים יותר או מנופי לחץ אפקטיביים יותר, שיכולים תחת נסיבות מסוימות להיות משמעותיים יותר בהנעה או ליווי של תהליך השלום. אולם, המאפיינים הפוליטיים, הזהותיים והגיאוגרפיים של מרוקו מעניקים לה הזדמנות למלא תפקיד מסייע ותומך במגוון רחב של נושאים וזירות הקשורים לקידום השלום.
מדיניות החוץ של מרוקו השואפת למקם עצמה כמדינה ניטרלית התורמת ליציבות אזורית, היחס החיובי והאמון היחסי שהיא מקבלת מצד הפלסטינים והישראלים כאחד, והניסיון ההיסטורי שלה, מעניקים לה הזדמנות לסייע בתיווך בין הצדדים. למשל, בסוגיית ירושלים, שהייתה בין הגורמים לכישלון סבבי משא ומתן קודמים: זו סוגיה רחבה יותר מאשר הסכסוך הלאומי הישראלי-פלסטיני, שמערבת שחקנים רבים, דוגמת המאמינים משלוש הדתות המונותאיסטיות, ירדן שמחזיקה בתפקיד שומרת המקומות הקדושים מטעם העולם הערבי, ערב הסעודית שמעוניינת בדריסת רגל יוקרתית בירושלים, כך גם תורכיה, הכנסייה הקתולית והאורתודוכסית, וכמובן מרוקו אשר כאמור מחזיקה בתפקיד פורמלי ביחס לירושלים מטעם ארגון המדינות המוסלמיות. למרוקו יש משקל סימלי חשוב בסוגיה זו ויכולת להגביר לגיטימציה של הסדר ישראלי-פלסטיני עתידי שיושג על עתיד ירושלים, אך גם אפשרות לסייע לשיפור מרקם הקשרים בעיר עוד טרם ההגעה להסכם.
מיקומה הגיאופוליטי של מרוקו בין מזרח ומערב ובין אפריקה ואירופה מייצר גם הוא הזדמנויות לתרומה מצדה לתהליך השלום. מרוקו חברה בארגונים האזוריים של אפריקה, ויכולה לחבר את מדינות אפריקה ולהביא גם אותן לתמוך בתהליך השלום. מרוקו שותפה גם למרחב אגן הים התיכון, בו נמצאות ישראל והרשות הפלסטינית. אמנם עבור ישראל השותפות עם קפריסין, יוון ומצרים היא מיידית יותר באזור זה, אולם מרוקו יכולה לסייע בחיזוק המוסדות ושיתופי הפעולה באגן הים התיכון, ותוך כדי כך למנף מסגרות אזוריות לקידום שיתוף פעולה שיכלול גם את ישראל והרשות הפלסטינית (למשל, בארגון איחוד הים התיכון, ה-UfM).
מרחב נוסף בו מרוקו יכולה למלא תפקיד בתהליך השלום הוא המרחב הציבורי הישראלי הפנימי. מרוקו מחזיקה בהון סימבולי, זהותי ורגשי עבור יהודים מרוקאים רבים בישראל. לתמיכתה של מרוקו, ולמעורבות המלך, במשא ומתן ישראלי-פלסטיני, יכולות להיות השפעות חיוביות על התפיסה של המשא ומתן בקרב ישראלים יוצאי מרוקו. השפעה זו יכולה לגדול ככל שהקשרים האזרחיים הפומביים בין המדינות יתפתחו תחת כינון היחסים המחודש בין המדינות וחימום הקשרים.
בנוסף, הקהילה הבינלאומית רואה קווים דומים בין הסכסוך הישראלי-פלסטיני לבין התביעה של מרוקו לריבונות בסהרה המערבית, לפחות בכל הקשור לדיני כיבוש ותביעת ריבונות. מרוקו עושה, וככל הנראה תמשיך לעשות, כל שתוכל כדי למנוע השוואה בין שתי הסוגיות, אך יש מקום ללמידה והשוואה בנוגע להתייחסות הבינלאומית לשני המקרים.
בהינתן רצון פוליטי ישראלי ופלסטיני לקידום תהליך של שלום, הצדדים ימצאו במרוקו בת ברית אמינה, מחויבת, וחיובית, המחזיקה בהזדמנויות ונכסים רלבנטיים, ואשר תשמח לסייע להצלחת התהליך. ועד שיותנע משא ומתן לשלום, ראוי להציע למרוקו כבר היום למלא תפקיד בעידוד יוזמות דיאלוג בסוגיית ירושלים, שיוכלו למתן מתיחויות ולמנוע הסלמה.
**המאמר פורסם ב"הארץ", 28 באפריל 2021
