עם בחירתו של מחמוד עבאס לנשיאות הפלסטינית ב-2005, היו רבים שראו בו הבטחה גדולה שתנהיג ברשות הפלסטינית דמוקרטיה ותצעיד אותה לקראת עצמאות מלאה. באופן אבסורדי, שנה לאחר בחירתו של עבאס, ביוני 2006, נערכו בחירות לבית המחוקקים הפלסטיני שהסתיימו בניצחון חמאס. עבאס, שלא הצליח לייצב שלטון דמוקרטי ואיבד בראשית כהונתו לידי חמאס את רצועת עזה, ומעולם לא ביקר בה כנשיא, נמצא לקראת סוף כהונתו. החלטתו לבטל את הבחירות שהיו אמורות החודש מעידה כי הניסיון הנוכחי שלו לייצב מחדש את המערכת הפוליטית הפלסטינית נחל כישלון חרוץ.
עצם הכרזתו של עבאס ב-15 בינואר על בחירות לפרלמנט, לנשיאות הפלסטינית ולמוסדות אש"ף בצורה הדרגתית במהלך החודשים מאי-אוגוסט 2021, תפסה את המערכת האזורית והבינלאומית בהפתעה. שינוי הממשל בוושינגטון נתפש על-ידי עבאס ומקורביו כהזדמנות לחדש את הקשר עם ארה"ב. הרשות הפלסטינית, שסבלה מבידוד חמור ומנתק ביחסים עם ארה"ב בתקופת טראמפ, ראתה בהכרזה על בחירות וכניסה לתהליך דמוקרטי כצעד שיכול להוביל לבניית יחסי אמון עם הממשל החדש.
ההכרזה על בחירות היתה גם צעד שנועד לצרכי מדיניות פנים. מאז 2009, אז הסתיימה תקופת כהונתו לפי החוקה הפלסטינית, שולט עבאס באמצעות צווים נשיאותיים. הפיצול המתמשך בין הגדה המערבית לרצועת עזה ואי עריכת בחירות למוסדות הרשות הביאו לכך שהלגיטימציה הציבורית שלו הלכה ונשחקה. התמיכה הציבורית בו ירדה בעקביות, גם עקב חוסר יכולתו להניע תהליך מדיני שיוביל להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, וגם עקב המשבר הכלכלי והרפואי העולמי של מגפת הקורונה, שלא פסח גם על הרשות הפלסטינית.
ההכרזה על בחירות כלליות התקבלה באהדה בעיקר בקרב בני הדור הצעיר, שלמעשה גדלו אל תוך מערכת פוליטית אוטוריטרית ולא זכו לחוות מערכת בחירות לאומית מאז 2006. הציפייה שיצר עבאס הובילה לתחושה במערכת הפוליטית הפלסטינית שהפיוס הלאומי בין פתח לחמאס מוחשי ושהחברה הפלסטינית עומדת בפני תהליך אמיתי של דמוקרטיזציה. תחושות אלה הלכו והתעצמו לאור ההסכמות שהושגו בין שתי התנועות לגבי הבחירות, והמסרים המפויסים שעלו בשיחות שהוביל ג'יבריל רג'וב מול ראשי הפלגים הפלסטינים. בספטמבר אף התקיים מפגש בטורקיה בין רג'וב לסלאח אל-ערורי ואיסמעאיל הנייה, ובו דנו בדרכי מאבק משותפות בנורמליזציה בין מדינות המפרץ וישראל.
עבאס חש כי הוא נכנס למהלך הבחירות מעמדה של כוח. הרשות הפלסטינית הפכה בשנים האחרונות ליותר אוטוריטרית וריכוזית. מנגנוני הביטחון שלה לא רק עסקו בסיכול תשתיות של חמאס, אלא גם בדיכוי יריביו הפוליטיים של הנשיא מבית והצרת מרחב חופש הביטוי בחברה הפלסטינית. אך למרות העוצמה הנובעת מהשליטה על המנגנונים הפלסטינים בגדה המערבית, המפלגה הפוליטית של עבאס, פתח, סובלת מפיצולים ומאבקי כוח פנימיים. בניגוד לפעמים קודמות בהן הוכרזו בחירות (שלא התקיימו לבסוף), הפעם מצאה עצמה פתח ניצבת בפני המועד כשאנשיה מפוצלים הלכה למעשה בין שלוש רשימות שונות.
חוסר יכולתו של עבאס להרכיב רשימה שתכלול את אנשי מרואן ברגותי ונאסר אל-קדווה, שבחרו במודע להתמודד מולו, מעידה על כך שקרבות הירושה הפוליטית בפתח כבר החלו ושהסמכות של עבאס נשחקת מבית. קריאת התיגר של ברגותי וחוסר היכולת של עבאס להציג רשימה אחת ומאוחדת היתה נורת אזהרה להנהגת פתח מפני הפסד לחמאס, אשר הציגה חזית אחידה. היא הצביעה על היחלשות מעמדו בתוך פתח וככל הנראה גם מסמנת כי אנו נמצאים בשלהי כהונתו.
על מנת שלא להיות מובך, בחר עבאס לבטל את הבחירות תוך כדי הפניית אצבע מאשימה כלפי ישראל. הוא טען כי היא אינה מאפשרת לבחירות להיערך כסדרן, בכך שהיא מונעת מתושבי מזרח ירושלים לקחת בהן חלק כמתבקש. בהקשר זה, האשים עבאס גם שחקנים במערכת הבינלאומית, כמו האיחוד האירופאי, בכך שלא הפעילו מספיק לחץ על ישראל לערוך את הבחירות במזרח ירושלים. צעד זה קומם נגדו מקבלי החלטות באירופה.
לעומת פתח, חמאס הגיעה לבחירות עם לקחים מבחירות 2006, אבל גם אחרי שכשלה בניהול רצועת עזה מוכת סבבי הלחימה ובניהול משבר הקורונה. למרות הרצון להשתלב במנגנוני אש"ף, חמאס אינה ששה לקחת על כתפיה בשלב הזה את ניהול חיי היום-יום ברשות. למעשה, היא היתה שמחה לגרור את הרשות אל תוך עזה, על מנת לחלוק איתה באחריות על המשבר ההומניטרי המתמשך הפוקד את הרצועה. לכן, לא מפתיעה העובדה שתגובת חמאס לביטול הבחירות היתה שקולה ולא מתלהמת. חמאס בחרה לא לתקוף באופן ישיר את הרשות, אך יחד עם זאת הלינה על כך שהרשות חזרה בה מהסכמים קודמים והזהירה שאסור שיווצר מצב בו המערכת הפוליטית הפלסטינית תהיה כפופה לאינטרסים של פתח בלבד. כמו עבאס, חמאס שמה במרכז התגובה שלה את ירושלים. התנועה קראה לצעירים הפלסטינים ללמוד מהמאבק העממי המוצלח בשער שכם בחודש הרמדאן ולהמשיך במאבק ובהתנגשות עם כוחות הביטחון הישראליים, במקביל להמשך הניסיונות לייצר נוסחה שתוביל לאחדות ופיוס פלסטיני.
דחיית הבחירות למועד לא ידוע, מסתמנת כביטולן בפועל. אי רצונו של עבאס לבצע כרגע שידוד מערכות פוליטי וללכת לקראת פיוס עם חמאס או הכרעה פוליטית, מייצר מצב בו המערכת הפוליטית הפלסטינית נמצאת על סף כאוס. דחיית הבחירות והאירועים שקדמו לה מבשרים על כך שאם עד עתה הופנתה מרבית תשומת הלב למאבקים בין פתח וחמאס, הרי שכעת ברור שהמאבקים הפנימיים בפתח משפיעים לא פחות על אופן קבלת ההחלטות ברמה הלאומית, ושהמערכת הפוליטית הפלסטינית כולה החלה להיערך ליום של אחרי עבאס.
ביום שלאחר עבאס, פתח תידרש לארגון מחדש, לאפשר חזרה של דמויות מרכזיות שהוצאו משורות התנועה, דוגמת נאסר אל-קדווה ומוחמד דחלאן. הרחוב הפלסטיני מגיב עד כה בשקט להחלטת עבאס על ביטול הבחירות. ואולם, יכול להיות שזהו השקט לפני הסערה, המאפשר לכל מי שרוצה להתמודד על הנשיאות לאחר עידן עבאס להכין את מחנהו ואת מפלגתו לרגע האמת. ישראל צריכה להכיר את תהליכי העומק בחברה הפלסטינית ולא לעצור את הרצון לשינוי ואת תהליכי הדמוקרטיזציה בצד השני של הקו הירוק. שכן אלה, יכולים לייצר לגיטימציה להנהגת הדור הפלסטיני הבא להמשיך את המשא ומתן המדיני ולהגיע להכרעות היסטוריות בעתיד.
**המאמר פורסם ב"הארץ", 5 במאי 2021
