מחקרן של מור יהלום וקסניה סבטלובה נועד להעשיר את הידע התיאורטי והמעשי בנוגע לשיתופי הפעולה האזוריים בין ישראל ומדינות האזור ולספק רקע להבנה והערכה של מגוון הפרקטיקות הקיימות במנגנוני המדינה השונים בישראל לבנייה ויצירת שיתופי פעולה אזוריים. המחקר מצא כי ישנם מספר גורמים המאפשר ים שיתופי פעולה אזוריים, ובראשם הצטלבות אינטרסים בין ישראל והמדינות הסוניות הרואות את איראן כאויב משותף, ההבנה של מדינות ערב כי "הדרך לוושינגטון עוברת בירושלים", והיכולת לפתח שיתופי פעולה חשאיים הנשענים על המערכת הביטחונית. אולם, ישנם מספר אתגרים מערכתיים המקשים על יצירת שיתופי פעולה אזוריים. ראשית, חלוקת התפקידים בין הגופים הממשלתיים אינה ברורה ואין גוף מתכלל; שנית, משרד החוץ מוחלש ומודר מקבלת ההחלטות; שלישית, הישענות גוברת על שליחים אישיים של ראש הממשלה אשר אינם חלק מהמערכת הממשלתית; ולבסוף, התועלות של שיתוף הפעולה הביטחוני אינן מתורגמות מספיק להישגים בתחומים נוספים. לצד האתגרים, יש לישראל הזדמנויות למנף שיתופי פעולה קיימים וליצור חדשים, בייחוד בהתחשב במשבר הכלכלי העולמי והאזורי שיצרה הקורונה. המסמך כולל המלצות לשיפור ההתנהלות הממשלתיות בתחום שיתוף הפעולה האזורי.
מחקרים
/ ישראל והמזרח התיכון