ניירות מדיניות והמלצות
/ ישראל והמזרח התיכון
מיזם ”מסילת השלום“, המוכר יותר בשמו Middle-India Corridor Economic Europe-East ובקיצור IMEC, נועד לספק אפיקי תחבורה ושינוע סחורות מהודו לאירופה, דרך מדינות המפרץ. ההיגיון שהנחה את הוגיו רלוונטי גם בימים אלו. ועם זאת, שנתיים של מלחמה בעזה, הביאו ליצירת אקלים פוליטי-אזורי אחר המחייב להגדיר מחדש את המיזם. מסמך זה טוען כי ה-IMEC אינו יכול לשמש עוד ביעילות כמסדרון ליניארי בלבד, אלא יש למסגרו מחדש כארכיטקטורה אזורית רשתית, 2.0 IMEC, המשלבת תשתיות פיזיות עם מערכות דיגיטליות, מעבר אנרגטי, ייצוב כלכלי ותיאום דיפלומטי. גישה זו משקפת את המציאות האזורית הנוכחית בצורה מדויקת יותר. היא תאפשר לשיתופי פעולה להתקדם בהיגיון וברצף, ותפחית את השפעת התנודתיות הפוליטית מבלי לעכב את תנופת העשייה. היוזמה המשופרת תאפשר לישראל להתבסס מחדש באזור באמצעות תרומה מעשית, ותקדם את השתלבותה של ישראל באזור.
המסמך מנתח את המצב האזורי שלאחר המלחמה בעזה, ממפה את המגבלות ואת ההזדמנויות העומדות בפני ישראל, ומדגים כיצד IMEC בגרסתו המשופרת יכול לתמוך באינטגרציה אזורית, בייצוב האזור ובחוסן כלכלי ארוך-טווח. מאמר זה טוען, שהסיכון המרכזי לישראל בהדרה מהפרויקט, נובע לא רק מתחרות על נתיב הסחר ומהדרה פוליטית מכוונת אלא גם מכך שישראל תהפוך ללא רלוונטית לפרויקט עקב אי-עשייה או עיכוב בעשייה מצידה. על כן על מדינת ישראל למצב את עצמה מוקדם ככל הניתן כשחקן אמין ובעל משמעות בתוך ה-IMEC, תוך קידום פעולות אמינות בזירה הפלסטינית. הדבר יקבע אם ישראל תסייע לעצב את המערכות שמגדירות את הקישוריות האזורית – או שהיא תיאלץ להסתגל ולהתאים את עצמה אליהן בהמשך.
