איראן על הסף, ישראל מחוץ לחדר
אם אחת ממטרות המלחמה באיראן הייתה להפוך את ישראל לבטוחה יותר מבחינה גרעינית, התמונה הנוכחית רחוקה מלהיות חד־משמעית.
מהפך במזרח התיכון: בריתות גמישות ומשתנות במקום צירים
היגיון "הסכמי אברהם" בסכנה: האם האיומים המשותפים כבר לא מקרבים את מדינות האזור לישראל?
כשישראל מנסה להחליף משטרים – זה נגמר רע
ההסתמכות על מיעוט שאינו נהנה מלגיטימציה באיראן ועל אישיות אחת בלבד מהווה חזרה על טעויות העבר של ישראל במרחב. במקום ליצור "מזרח תיכון חדש", הניסיון להפיל את השלטון בטהרן רק מחזק את הדימוי של ישראל
מה עושים כשכוח לא מפחיד יותר את האויב
כשחיזבאללה, החות'ים ואיראן נחושים יותר למות מאשר להיכנע - שימוש בעוד כוח צבאי לא יעזור ובטח לא יוביל להכרעה. ישראל צריכה לגלות מחדש דרך שלישית: להחליש את אויבינו מבפנים, מבלי לירות פגז אחד.
המלכוד של ישראל – והכישלון המתסכל בזירה הלבנונית
קשה לנתק כעת את הזיקה בין איראן לחיזבאללה. ישראל חייבת לאמץ את התפיסה האמריקאית בעניין הפסקת האש, הן עם איראן והן בזירה הלבנונית.
לחקור את המלחמה עם איראן
יצאנו למלחמה עם הבטחות לנטרול הגרעין, השמדת מערך הטילים ואף הפלת המשטר בטהראן. התוצאות בפועל רחוקות מכך. לפני הבחירות הקרבות ולפני הסבב הבא, הציבור הישראלי זכאי לדעת כיצד התקבלו ההחלטות, ומדוע
ישראל – הגמון או שותף? במזרח התיכון חלוקות הדעות
הצלחותיה הצבאיות של ישראל מעוררות בקרב שכנותיה תערובת של יראה וחרדה עמוקה. האם העוצמה המופגנת בשדה הקרב תוביל לשותפות חדשה, או שתותיר את ישראל מבודדת מול חזית ערבית מאוחדת ומסתייגת?
המלחמה הארוכה בתולדות ישראל לא קרובה לסיום
מאז ה-7 באוקטובר ישראל מפעילה כוח צבאי עצום בעזה, בלבנון ובאיראן. הכוח הצבאי הוא רכיב חיוני והכרחי בכל אחת מהזירות, אבל אין אדם אחד המבין משהו בביטחון, שלא יודע אמת מקצועית אחראית בסיסית: כוח
שרדנו? אז ניצחנו – שמירת הכבוד היא חלק ממטרות המלחמה
כשעמדו מול עוצמה צבאית מוחצת, בחרו נאצר וסדאם חוסיין עימות על פני כניעה - ומנהיגי איראן עושים אותו דבר כיום. הכבוד הלאומי והחשש מהשפלה פומבית אינם חולשה אלא כוח מניע, שצבאות ואולטימטומים אינם
לפני שמשטרים מתמוטטים הם נרקבים: גסיסת המשטר האיראני עלולה להימשך שנים
וושינגטון וירושלים מקוות שההפצצות והמחאה יערערו את הרפובליקה האסלאמית, אך ההיסטוריה מלמדת שמשטרים רודניים אינם נופלים בקלות. הצבא טרם ערק, כ־20%–30% מהאוכלוסייה עדיין נאמנים למשטר, והמערב לא
ההיסטוריה מזכירה שלעתים, מלחמות וסכסוכים נגמרים בתוצאות מפתיעות
גם במלחמה שאולי נמצאת בשלבי סיום בימים אלה ניתן לזהות שורה של תוצאות בלתי־מכוונות, אשר פותחות אפשרויות חדשות ורוויות הזדמנויות
מדד מדיניות החוץ הישראלית של מכון מיתווים לשנת 2025
מדד מדיניות החוץ 2025 המתפרסם בסמוך לציון שנתיים למתקפת ה-7 באוקטובר, מתקיים השנה תוך משבר הומניטרי חמור והכנות להסלמה נוספת במלחמה בעזה, המובילים למשבר דיפלומטי חסר תקדים ושחיקה מתמשכת בתדמיתה
הסולם שיאפשר לאיראן לרדת מעץ הגרעין
הדרך למנוע מלחמת התשה מסוכנת עוברת ביצירת מסלול מדיני שיאפשר לאיראן לסגת מהפרויקט הגרעיני מבלי לאבד כבוד. רק הסכם רב-צדדי, שיבטיח את שרידות המשטר ויאפשר לו לטעון לניצחון בפני בני עמו, יכול לשנות
תגובות מומחי מיתווים למלחמת ישראל-איראן, יוני 2025
"ביטחון איננו רק הטנק, המטוס וספינת הטילים. ביטחון הוא גם, ואולי אף קודם כול האדם – האדם, האזרח הישראלי. ביטחון הוא גם החינוך של האדם, הוא הבית שלו, הוא הרחוב והשכונה שלו, הוא החברה שבתוכה צמח.
ההתפתחויות הצפויות במלחמת ישראל-איראן – ניתוחו של פרופ' בני מילר, אוניברסיטת חיפה
פרופ' בני מילר, אוניברסיטת חיפה: במשך מסע הבחירות וגם לאחר שנכנס לבית הלבן, הנשיא טראמפ הצהיר פעמים לא מועטות שהוא שואף להיות נשיא של שלום, כלומר שימנע מלחמות ויסיימן.
בפומבי מגנים, בחשאי מברכים: התגובה הערבית למתקפה באיראן
"הגינוי הערבי לתקיפה באיראן הוא תגובה אוטומטית המסתירה את האמת: מדינות המפרץ וירדן רוצות לראות את הפרויקט הגרעיני האיראני מושמד, אך אינן יכולות להודות בכך פומבית מחשש לתדמיתן בעולם הערבי ומול
נורת אזהרה – וחבל הצלה: המסר הכפול מביקור טראמפ במדינות המפרץ
ביקורו של טראמפ במפרץ שלח מסר חד-משמעי לאיראן, כשיצר "חגורת הגנה" משותפת בין ארה"ב ומדינות המפרץ. ישראל חייבת להבין שמעמדה האזורי נחלש כשמדינות המפרץ מציעות לנשיא הזדמנויות כלכליות ואסטרטגיות
"תקיפה באיראן" היא לא אסטרטגיה – היא חוסר אחריות לאומית
מול המשבר האיראני, ישראל זקוקה לחשיבה אסטרטגית עמוקה ולא להחלטות פזיזות – דווקא כשארצות הברית מנהלת מגעים חשאיים עם טהראן ומוסדות התכנון האסטרטגי בישראל קורסים מבפנים. ערן עציון, ראש צוות
