גיליון מס' 2
עורכים: ד"ר רועי קיבריק וד"ר נמרוד גורן
מסמך זה מציג מגמות מרכזיות במדיניות-החוץ האזורית של ישראל בחצי השנה החולפת. הוא מבוסס על ששת הגיליונות האחרונים של הדו"ח הדיפלומטי שמפרסם מכון מיתווים ושסוקר התפתחויות אחרונות בנוגע ליחסי ישראל והפלסטינים, יחסי ישראל עם המזרח התיכון, אירופה ואגן הים התיכון, ותפקוד מערך החוץ.
פירוט המגמות:
1. שיתוף פעולה עם גורמים אזוריים ובינלאומיים למניעת מלחמה בעזה. ישראל העדיפה להימנע מסבב לחימה נוסף ברצועת עזה וניסתה למנוע משבר הומניטרי חריף יותר שם. לצורך כך היא קיימה משא ומתן עקיף עם החמאס, שיתפה פעולה עם מאמצי התיווך שהובילו מצרים והאו"ם והסכימה להעברת כספים מקטר לרצועת עזה. כל זאת, במקביל למאמצים שנקטה ישראל למנוע הכרה בינלאומית בחמאס ולשמר את הפיצול בין רצועת עזה לגדה המערבית.
2. מהלכים לדחיית פרסום תכנית השלום האמריקאית והתבטאויות ראשונות נגדה. ממשלת ישראל פעלה לדחיית פרסום תכנית השלום שמגבש ממשל טראמפ, במקביל להמשך ניסיונות להשפיע על תוכנה ולהתבטאויות ראשונות מתוך הממשלה נגד התכנית, עוד טרם התפרסמה. ישראל לא יזמה מהלכים לקידום תהליך השלום, פעלה לשמר תיאום ביטחוני וכלכלי עם הרשות הפלסטינית, וקידמה צעדי חקיקה ובנייה שמערימים קשיים בפני פתרון שתי-המדינות.
3. מאמצים מדיניים להעברת שגרירויות לירושלים שלא הניבו פירות. ישראל פעלה לקדם העברת שגרירויות נוספות לירושלים (נוסף על ארה"ב וגוואטמלה), בינתיים ללא הצלחה. המאמצים הובילו רק להצהרת אוסטרליה על מערב ירושלים כבירת ישראל, להודעה על פתיחת בית תרבות צ'כי, ולהצהרות בלתי מחייבות מצד מדינות נוספות. לעומת זאת, פרגוואי החליטה להחזיר לתל אביב את השגרירות שלה בישראל, זמן קצר לאחר שנפתחה בירושלים.
4. העמקת שיתוף הפעולה עם מצרים ומתיחות חדשה עם ירדן. היחסים עם מצרים התחממו והתהדקו סביב שיתוף פעולה בנושא עזה, מלחמה בטרור וייצוא גז טבעי. הדבר בא לידי ביטוי גם בהצהרות פומביות ופגישת מנהיגים. במקביל, ניצתה מתיחות חדשה ביחסים עם ירדן, בעקבות החלטתה לא לחדש את החכרת אדמות נהריים וצופר לישראל, כפי שמאפשר לה הסכם השלום לעשות. על מנת לשכך את המתיחות, הציעה ישראל לירדן לקדם פרויקטים בתחום המים כתחליף לפרויקט תעלת הימים, בו מעוניינת ירדן וממנו מסתייגת ישראל.
5. ביקורי בכירים במפרץ הפרסי ומתן גיבוי לשלטון בערב הסעודית. ראש הממשלה נתניהו ביקר בעומאן ושרים מממשלתו השתתפו בפורומים בינלאומיים שהתכנסו במדינות המפרץ. התפרסמו גם מספר הצהרות חיוביות מצד מדינות המפרץ כלפי ישראל. זאת, במקביל לסימני התקרבות בין ישראל וערב הסעודית, דוגמת הגיבוי שנתנה ישראל לשלטון הסעודי בפרשת רצח חשוקג'י. בבסיס התפתחויות עומד רצון משותף – ומתואם עם ממשל טראמפ – לבלום את תכנית הגרעין האיראנית ולהגביל את השפעת איראן במזרח התיכון.
6. ניסיונות להתגבר על המתיחות עם רוסיה ולשמר חופש פעולה בסוריה. משבר התיאום מול רוסיה, שפרץ בעקבות הפלת המטוס הרוסי, טרם בא אל סיומו. הוא הפך משמעותי יותר עבור ישראל בעקבות העברת סוללות 300-S רוסיות לסוריה והודעתה הפתאומית של ארה"ב על עזיבת כוחותיה את סוריה. ישראל חיזרה אחרי פוטין וניהלה מגעים עם רוסיה במטרה לשקם את מנגנון התיאום ולשמר את חופש הפעולה הישראלי בסוריה. זאת, על מנת שתוכל להוסיף ולפעול נגד הנוכחות האיראנית בסוריה והתחזקות החיזבאללה בסוריה ובלבנון.
7. הטחת ביקורת באיחוד האירופי ועידוד הפיצול בין המדינות החברות בו. ממשלת ישראל הגבירה את הביקורת שלה כלפי האיחוד האירופי ותיארה אותו כיריב של ישראל שמסייע במימון ארגוני טרור וחרם. זאת, במקביל להמשך פיתוח הקשרים העמוקים עם האיחוד האירופי במגוון תחומים וחתימה על הסכמים נוספים עמו. ממשלת ישראל פעלה לעודד את הפיצול הפנים-אירופי על ידי התקרבות למדינות וגושים במרכז ובמזרח היבשת, במטרה להקשות על האיחוד האירופי לקבל החלטות ביקורתיות כלפי ישראל בנושא הפלסטיני.
8. ערעור הרכיב הדמוקרטי ביחסי החוץ, שגם מעמיק את המשבר עם קהילות יהודיות. ישראל התקרבה למנהיגים לא-דמוקרטיים בעולם ולגורמי ימין קיצוני באירופה, החריפה מגבלות על הכניסה לארץ, עשתה דה-לגיטימציה לביקורת על מדיניותה כלפי הפלסטינים, והעבירה את חוק הלאום שעורר ביקורת חריפה. התרחקות ממשלת ישראל מערכי הדמוקרטיה הליברלית עורר תרעומת בקרב קהילות יהודיות בארה"ב ואירופה, והעמיק את המשבר עמן.
9. חיזוק הברית עם יוון וקפריסין, לצד הידרדרות ביחסים עם תורכיה. הברית המשולשת בין ישראל, יוון וקפריסין ממשיכה להתחזק דרך מפגשי מנהיגים וחברי פרלמנט, חתימה על הסכמים חדשים, קידום צינור גז משותף לאירופה, ושיתופי פעולה בתחומי ביטחון, דיפלומטיה, תפוצות, תקשורת, סביבה ותרבות. לעומת זאת, המשבר שפרץ בין ישראל ותורכיה בחודש מאי, ושהוביל להחזרת השגרירים, טרם נפתר. הוא אף העמיק לאחר סבב נוסף של התכתשויות מילוליות בין ארדואן ונתניהו לקראת סוף השנה.
10. גיוון מדיניות-החוץ הישראלית דרך קידום קשרים באסיה ובאפריקה. ישראל השקיעה מאמצים להעמיק קשרים עם אסיה ואפריקה, שחשיבותן הגלובלית נמצאת בעלייה. היא פעלה לקדם יחסים כלכליים עם מדינות מזרח אסיה דרך חתימה על הסכמים חדשים, פתיחת מרכזי פיתוח וביקורים רמי דרג. דגש מיוחד הושם על קידום היחסים עם סין, למרות הכרה גוברת באתגרים האסטרטגיים שכרוכים בהעמקת המעורבות הסינית במשק הישראלי. באפריקה, פעלה ישראל לקדם חידוש יחסים עם צ'אד וסודאן, שטרם קרה למרות התקדמות במגעים.
11. משרד החוץ נאבק על מעמדו לאור קיצוצי תקציב נוספים והיעדר שר חוץ. מעמד משרד החוץ הוסיף להיות חלש, ונשחק עוד יותר על רקע אי יישום הסכמי השכר שכבר הושגו עם אנשי האוצר והכוונה לבצע קיצוץ נוסף בתקציב המשרד ב-2019 .למרות הצהרות שהשמיע נתניהו בעקבות התפטרות שר הביטחון על מינוי קרוב של שר חוץ במשרה מלאה, הוא לא עשה כן עד לפיזור הכנסת. עובדי משרד החוץ פעלו לקראת סוף השנה להציג לציבור ולמקבלי ההחלטות את ההשלכות המדיניות של הקיצוץ הצפוי, אך טרם הצליחו לשנות את רוע הגזירה.
*מסמך זה מתפרסם כחלק מפרויקט בשיתוף קרן פרידריך אברט
