חיזבאללה

בתום "עשרת הימים הנוראים" של נסראללה, הגיע הזמן לסדר חדש

"עשרה ימים בספטמבר" – זה עשוי להיות שמה של סדרת טלוויזיה עתידית שתגולל את מאורעות הימים שבין התפוצצות אלפי זימוניות בידיהם ובפניהם של פעילי חיזבאללה לבין חיסולו המהדהד של מזכ"ל

בישראל מעדיפים להתעלם: הקשר של צרפת עם חיזבאללה יכול להשפיע על הבאת השקט לצפון

הסכסוך המתוקשר בימים האחרונים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא צרפת עמנואל מקרון בוודאי שלא תרם לשיפור היחסים הלא פשוטים בין ירושלים לפריז. אבל מעבר להתעסקות בחילופי המהלומות הווירטואליים בין

קול הרהב מביירות – כך נפל נסראללה חלל ברטוריקה שלו

החשש של ישראל מארגון חיזבאללה נבע לא רק מגודלו ומכמות הרקטות שנאגרו וכוונו כלפיה, אלא גם מהרטוריקה שלו נגד ישראל ודימויו של נסראללה כמי שמכיר את החברה והמדינה טוב יותר מכל אויב אחר. הרטוריקה הזו

עם כבוד צריך לעבוד

השפה שלנו מגלה לנו לא מעט על מה שסמוי מהעין. כך המילים הנפוצות במלחמה מלמדות לא מעט על האופן שבו היא מתנהלת. כבר שנה מדברים על הניצחון המוחלט, ואליו התווספו "מכה שלא תישכח", "לקעקע

יש הזדמנות נדירה לסיים את המלחמה בצפון. האם ישראל תנצל אותה?

התקיפה הקטלנית במג'דל שמס היא אסון ידוע מראש; תוצאה של היעדר אסטרטגיה ישראלית מצד אחד, ומצד אחר – הערכת חיזבאללה שהעימות, במתכונתו הנוכחית, משרת את מטרות הארגון ותומכיו האיראנים בלי לפגוע

לבנון נמצאת בנקודת חולשה, ואזרחיה מתנגדים למלחמה. על ישראל לנצל זאת

בששת החודשים האחרונים, גבול ישראל-לבנון הוא זירת לחימה בין ישראל וחיזבאללה. בשבועות ואף בימים האחרונים ניתן להבחין בהסלמה משני הצדדים, עדיין בהתאם לקווים שלתפישתם לא חורגים מכללי המשחק המונעים

החלטה 1701 ביחס לפריסת חזבאללה בדרום לבנון על שולחן המו"מ

המלחמה בעזה הציבה על השולחן המדיני-צבאי את אסטרטגיית "אחדות החזיתות", קרי: אופן התגייסותם של הגורמים הנתמכים על ידי איראן לסייע לחמאס. עיקר תשומת הלב התמקדה בתגובתו של החזבאללה מלבנון.

במתיחות מול חיזבאללה, ישראל חייבת להגדיר לעצמה קווים אדומים

17 שנות הרתעה התפוגגו בתוך חודשים ספורים, וישראל שוב מוצאת את עצמה מול יריב העוקב אחריה בקפידה, מעוניין להחריף את הפגיעה בה, אך גם אינו רוצה לגרור אותה למלחמה.