אילן זלאיט, חוקר אורח במיתווים, ניתח את הפגיעה הקשה שספגה בחריין בעקבות המתקפות האיראניות ואת ההשלכות הדרמטיות על היציבות במדינה. בשיחה הוסבר כיצד המשבר הביטחוני החריף את המצב הכלכלי הרעוע, העמיק
הנסיך הסעודי טורקי אל־פייסל הסיר את הכפפות. במאמר ב־"The Arab News" הוא האשים את ישראל בניסיון לגרור את סעודיה למלחמה עם איראן, בין היתר כדי לבסס הגמוניה אזורית. אל־פייסל גם הידהד תיאוריית־קשר
מתחילת מרץ למשך 40 ימים ולילות היינו נתונים כולנו תחת מתקפה של טילים מאיראן. התמחינו בזיהוי סוג הטיל ונכנסנו עם הטלפון למקלחת. אבל לא רק אזרחי ישראל חיו תחת איום הטילים – גם אזרחים ממדינות שכנות,
המודל הכלכלי הייחודי, המתחים מול סעודיה וההתלכדות סביב הדגל: ד"ר מורן זגה, חוקרת איחוד האמירויות, על המלחמה הראשונה של המדינה.
המערכה במפרץ מחדדת את הצורך בגמילה מגז ונפט: אם שמים בצד את הזיהום וההתחממות הגלובלית, התלות בדלקי מאובנים היא גם תלות באמצעי שינוע פגיעים - נתיבי שיט וצנרת שעוברים באזורים הכי לא יציבים בעולם.
"האירופים הם סמרטוטי רצפה... נמרים של נייר שמצטרפים לחגיגה אחרי שהאריות וידאו הריגה", כתב טוקבקיסט ישראלי בתגובה לידיעה על היוזמה האירופית להקים כוח משימה ימי רב־לאומי להבטחת חופש השַׁיִט במצר
אחד המושגים הנפוצים ביותר בישראל נוגע ל"איום הקיומי" המרחף על מדינת ישראל. השימוש בו כה נפוץ, עד שדומה כי אין מקבל החלטות – מדיני או צבאי, פרשן או האיש ברחוב – הנמנע מלנקוב בו.
ועידת מדריד עדיין צריכה ויכולה להוות דוגמה לתמונת סיום הרצויה של המלחמות בעזה, באיראן ובלבנון. בבסיסה ההבנה כי הפתרונות לבעיות יושגו סביב שולחן הדיונים ולא בסבבי לחימה שאין להם סוף.
ההתנהלות האחראית של המשטר הסורי סביב המלחמה באיראן מחייבת את ישראל להדק את מפגשי האינטרסים הביטחוניים עם סוריה ביום שאחרי.
הצלחותיה הצבאיות של ישראל מעוררות בקרב שכנותיה תערובת של יראה וחרדה עמוקה. האם העוצמה המופגנת בשדה הקרב תוביל לשותפות חדשה, או שתותיר את ישראל מבודדת מול חזית ערבית מאוחדת ומסתייגת?
האם שימוש בכוח צבאי יכול להיות מתורגם לשותפות אזורית - או שהוא דווקא מעמיק חוסר אמון? זו הייתה השאלה המרכזית בוובינר של מכון מיתווים שנערך תחת הכותרת: "רעידת אדמה אזורית: כיצד המלחמה עם איראן
המלחמה באיראן בשבוע הרביעי, והשלכותיה ניכרות ברחבי הגלובוס. מגזר האנרגיה ממלא תפקיד מרכזי, אמנם עם מאפיינים שונים ממשברים קודמים.
סקר גאלופ שפורסם ימים ספורים טרם פרוץ המלחמה עם איראן, מצא לראשונה שיותר אמריקאים חשים אמפתיה כלפי הפלסטינים מאשר כלפי מדינת ישראל.
נראה כי אין סכנה להסכמי השלום והנורמליזציה ששרדו את המלחמה בעזה, אולם ההידרדרות ביחסי ישראל עם מדינות האזור - במיוחד עם מצרים וירדן - תשפיע גם על מידת ההיתכנות של קידום הסכמי נורמליזציה עם מדינות
הציבור הישראלי מתבונן על התקיפות נגד משטר האייתוללות דרך הכוונת: מי חוסל, אילו יכולות צבאיות הושבתו ומתי ייגמרו לאיראנים הטילים, אבל איראן גם ספגה פגיעות קשות בתשתיות הגז והנפט שלה, ותקפה בתגובה
מאז ה-7 באוקטובר ישראל מפעילה כוח צבאי עצום בעזה, בלבנון ובאיראן. הכוח הצבאי הוא רכיב חיוני והכרחי בכל אחת מהזירות, אבל אין אדם אחד המבין משהו בביטחון, שלא יודע אמת מקצועית אחראית בסיסית: כוח
שלושה שבועות מפרוץ המלחמה נגד איראן, אירופה מתכנסת נגדה, ולכן לכאורה נגד וושינגטון וירושלים. קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, שבתחילת המערכה תמך בנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, והיה הסמן הימני באירופה,
כשעמדו מול עוצמה צבאית מוחצת, בחרו נאצר וסדאם חוסיין עימות על פני כניעה - ומנהיגי איראן עושים אותו דבר כיום. הכבוד הלאומי והחשש מהשפלה פומבית אינם חולשה אלא כוח מניע, שצבאות ואולטימטומים אינם
המלחמה באיראן עשויה לשנות את המזרח התיכון - אבל לא בדרך שמתכננים הגנרלים.
כדי שצה"ל וצבא ארה"ב ינצחו בשדה הקרב, עליהם קודם כל לנצח בקרב על הנרטיב ברשתות החברתיות.
"אין אירופה אחת, יש בעצם מגוון שלם של דעות. בקצה המתנגד למלחמה יש לנו את ספרד שאומרת שהיא מנוגדת למשפט הבין-לאומי, יוצאת נגדה, גם לא מסכימה שמטוסי התדלוק של ארה"ב יחנו אצלה. יש את גרמניה, בצד
בניגוד למה שאולי מקווים בישראל, הסעודים לא רוצים את המלחמה הזו - ולא ישכחו מי גרר אותם אליה.
המלחמה באיראן נכנסה לשבוע השני, ולפי שעה אין סימנים לאף כיוון, אם לכניעה איראנית או להפסקת אש אמריקאית-ישראלית. ארה"ב וישראל מקרינות נחישות לא לעצור טרם נפילת המשטר.
וושינגטון וירושלים מקוות שההפצצות והמחאה יערערו את הרפובליקה האסלאמית, אך ההיסטוריה מלמדת שמשטרים רודניים אינם נופלים בקלות. הצבא טרם ערק, כ־20%–30% מהאוכלוסייה עדיין נאמנים למשטר, והמערב לא
