ישראל ואיראן נקלעו לדינמיקה של סבבים. כל תקיפה יוצרת צורך בתגובה, וכל תגובה מחייבת תגובת־נגד, בלא יכולת הכרעה. יש בסבבים גם שחקנים אחרים: אלו יוצרים מורכבות נוספת, אך גם הזדמנויות לייצוב המצב. תורת המשחקים, וכן ניסיון העבר של ישראל בזירות אחרות, מלמדים כי יש כמה דרכים להיחלץ מהדינמיקה הזאת. דרך אחת היא היווצרות כללים בלתי כתובים בין הצדדים. היריבים יכולים ללמוד בהדרגה אילו פעולות גוררות הסלמה ואילו גוררות יציבות, ומתוך כך לפעול. הסכסוך אינו מסתיים, אך נעשה נשלט יותר. לעיתים אף אפשר להגיע להבנות פורמליות בפיקוח בינלאומי כפי שעשו ישראל וחיזבאללה בשנים 2000–1996.
