נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מדלג על ישראל בביקורו במזרח התיכון, ובינתיים באיחוד האירופי צוברת תאוצה יוזמה חדשה שדורשת לדון אם ישראל עומדת בהסכם האסוציאציה ברקע המלחמה בעזה • מדינות כמו שבדיה וצרפת "התהפכו" וכעת דורשות דיון דחוף בעניין • על הפרק: סחר של 50 מיליארד דולר בשנה.
"מכיוון שסעיף 2 הוא סעיף בסיסי שעליו נשען הסכם האסוציאציה, הרי שהבחינה שלו משמעה – בתסריט הקיצון המקסימלי – סכנת השעיית ההסכם או ביטולו", אומרת ל"גלובס" ד"ר מאיה שיאון-צדקיהו, העומדת בראש התוכנית ליחסי ישראל-אירופה במיתווים ומרצה בפורום אירופה באוניברסיטה העברית. "בפועל קשה לראות את היחסים מידרדרים עד כדי כך. אולם עצם הפתיחה בהליך היא מאוד מדאיגה ושולחת מסר שלילי למגזר העסקי האירופי".
לדבריה, הסחף נגד ישראל נוצר כעת בשל כמה גורמים: "הראשון הוא אי-הכנסת סיוע לעזה, סגירת מוקדי חלוקת מזון בינלאומיים בהיעדר אספקה ודיווחים על מצב הרעב שם. הגורם השני הוא אישור תוכנית 'מרכבות גדעון' לחידוש מלחמה עצימה בעזה, כשהדגש הוא על העדר תוחלת מדינית. השלישי הוא ביקור טראמפ באזור, מבלי לבקר בישראל, ומהלכיו בשבועות האחרונים מול איראן והחות'ים, שמשדרים לעולם שהפערים בינו לבין נתניהו גדלים. אחת המסקנות שהאירופים מסיקים מכך היא שניתן לפנות נגד ממשלת ישראל ללא תגובת-נגד מטראמפ. הגורם הרביעי, הוא העובדה שממשלות רבות באירופה נתונות ללחצים פנימיים לנקוט צעדים ממשיים לנוכח מדיניות הממשלה בעזה, ואלו הממשלות שאנחנו רואים מצטרפות למהלך ששר החוץ ההולנדי החל".
אם ישראל תתחיל להפעיל תוכנית לסיוע הומניטרי, ותימנע מפעולה צבאית נרחבת, מנתחת ד"ר שיאון-צדקיהו, הרי שהאיום האירופי לא יתממש. אולם סביר להניח שהוא לא יוסר מסדר היום. "הדרך עד השעיית או ביטול הסכם כלשהו ארוכה, ועדיין לא נראית באופק. מדובר בעיקר באמצעי לחץ מדיני להניא את ממשלת ישראל מהרעבת עזה והמשך המלחמה ללא תוחלת", היא אומרת.
"המהלך בהחלט מסמן שהמחנה המתנגד לממשלת ישראל באירופה הולך וגדל, ושהצונאמי המדיני יכול להתרחש בקצב מהיר שעלול להפוך את מדינת ישראל למצורעת מבחינה בינלאומית, אפילו עוד יותר מהפגיעה במעמדה כיום".
