מאמרי דעה ופרשנות
/ ישראל והמזרח התיכון
הבחירות לפרלמנט, שהתקיימו השבוע בלבנון (15 במאי), הן הראשונות מאז פריצתה של המחאה הציבורית במדינה באוקטובר 2019. התוצאות מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אולם יש בהן מספר התפתחויות מעניינות, שעשויות להשפיע על מגמות ארוכות-טווח יותר בזירה הלבנונית.
חשוב להצביע על מספר תוצאות בעלות עניין:
מחנה ה–8 במרץ, במילים אחרות מחנה החזבאללה ותומכיו, נחלש בהשוואה לבחירות הקודמות. הוא מונה כעת 61 חברי פרלמנט (מתוך 128), לעומת 71 בפרלמנט היוצא. המשמעות: אובדן הרוב בפרלמנט. עם זאת, היחלשותו נובעת מירידה בכוחם של בעלי בריתו של חזבאללה, ולאו דווקא של העדה השיעית (חזבאללה ואמל), ששמרה ככלל על כוחה וזכתה יחד ב–27 מנדטים.
בעדה הנוצרית חל שינוי משמעותי למדי, לפיו מפלגת "הזרם הפטריוטי הלאומי", בהנהגת חתנו של הנשיא אעון, ג'בראן בסיל, איבדה מכוחה ואיננה המפלגה הנוצרית הגדולה ביותר. מפלגת "הכוחות הלבנוניים" בהנהגת סמיר ג'עג'ע, יריבתה המרה, חלפה על פניה עם 20 מושבים בפרלמנט על-פני 18 ליריבתה.
"העצמאיים" – "מחנה" חדש, המונה כעת 14 חברי פרלמנט, נבחרו על בסיס מצע אזרחי, שהדגיש את ההכרח בשינוי ויצא נגד השחיתות ושליטת המשפחות הגדולות והאליטות המסורתיות. לא מדובר במחנה מגובש, ויהיה מעניין לבחון את התנהלותו או חבירתו לגורמי כוח אחרים בשבועות ובחודשים הבאים.
האם מדובר בכיוון חדש אליו צועדת לבנון? וכמובן, מהן המשמעויות לישראל?
לא מדובר, לצערם של גורמים רבים בלבנון ומחוצה לה, ב"שחר של יום חדש". למעשה, תמונת המצב הפוליטית מסובכת ומורכבת יותר, ומלאכת הרכבתה של ממשלה חדשה תהיה מאתגרת ביותר. מבחינה זו, לא מדובר בשורה תחתונה חיובית, מיידית לפחות, מבחינת הציבור הלבנוני, שכן תנאי מוקדם והכרחי להזרמתו של סיוע בינלאומי ללבנון הינו ממשלה ומוסדות מתפקדים.
אין בכך גם כדי לבשר על שינוי משמעותי שיבלום את כוחו והשפעתו של חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. חשוב להבהיר, כי הצרת צעדיו של הארגון, ובעיקר כוחו הצבאי, לא הייתה ואיננה על הפרק מבחינה מעשית. אולם תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שיש בידיו.
העדה הנוצרית מפולגת אולי יותר מתמיד, ותידרש לחשבון נפש לגבי המשך דרכה. קשה להניח שזה יקרה כך שהפילוג ישרת בהכרח את מחנה החזבאללה ותומכיו, כפי שהיה בשנים האחרונות. מדובר בתהליך היסטורי של היחלשותה של העדה הנוצרית, דמוגרפית ופוליטית, שמצליחה לשמור על מעמדה הבכיר רק מכוח החוקה (הנשיא חייב להיות נוצרי), אשר שוחקת משנה לשנה את החיבור שלה למציאות הדמוגרפית בשטח.
התופעה המרעננת ביותר הינה כאמור המועמדים העצמאיים שנבחרו לפרלמנט – 14 חברים חדשים. יש בכך ביטוי מעודד לטלטלה שעוברת על החברה הלבנונית בשנים האחרונות, ובעיקר מאז אוקטובר 2019. ההשלכות המיידיות אינן ברורות, ויש להמתין להתרוצצויות שיתקיימו במסדרונות הפוליטיים בתקופה הקרובה. אולם, יתכן שהשלכותיהן ייראו ויורגשו בטווח הארוך יותר.
מבחינת ישראל, אין הרבה בשורות, לבטח לא בטווח הזמן המיידי-קרוב. חוסר היציבות הפוליטית בלבנון צפוי להימשך, כמו גם ההשפעה הרבה (מאד) של החזבאללה ומחנהו.
המשוכות הפוליטיות המידיות שעל הפרק: כינונה של ממשלה חדשה. והאתגר המשמעותי והמסקרן ביותר: בחירתו של נשיא חדש, שצריכה להתקיים באוקטובר השנה. סיכוייו של ג'בראן בסיל, חתנו של הנשיא המכהן מישל אעון, הנושא עיניו לתפקיד, הסתבכו עוד יותר. לא ברור כלל ועיקר אם חזבאללה יחליטו לתמוך בו, או שהנסיבות החדשות תכתבנה כיוון אחר.
כך או כך, ולמרות שכאמור לא צפוי שינוי בכוחו של חזבאללה, אין לבטל על הסף את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בכל מה שנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושה של הישגיות, שיש לקוות שתישמר, ולא תגווע במהרה.
חשוב שישראל תביט על כך באורח חיובי, אמנם זהיר ובערבון בהחלט מוגבל, אך לא תבטלה על הסף.
חמאמר פורסם ב״זמן״, ב-19 במאי 2022
