"נשק האנרגיה" – תובנות ותהיות עדכניות

מאמרי דעה ופרשנות / ישראל והמזרח התיכון

המלחמה באוקראינה שינתה מושגים וכללים רבים, שהיינו רגילים אליהם שנים רבות, לפחות מאז מלחמת העולם השנייה. מונח נוסף, שמחייב מבט עדכני ומחודש, נוגע ל"נשק האנרגיה", או: השימוש באספקת אנרגיה על-מנת לשנות התנהלותם של שחקנים בזירה הבינלאומית.

זכור לנו במיוחד חרם הנפט שהוטל בעקבות מלחמת יום-כיפור ב–1973, וההשלכות שלו על ישראל, כמו גם על הזירה העולמית בכלל.

מתבקש על-כן להציב כמה סימני שאלה (ואולי גם מעט תשובות) סביב מספר נקודות מרכזיות בהקשר זה כעת. הן מתייחסות הן לצד הרוכש, או התלוי, באספקת אנרגיה – ולענייננו אירופה – כמו גם לצד המוכר, או הספק, קרי – רוסיה. מספר הערות מתבקשות גם על מוכרים נוספים (ספוילר: מדינות המפרץ).

1. האיחוד האירופי

הבה נתחיל עם האיחוד האירופי. התלות האירופית בגז הרוסי ברורה ומובהקת. בין חברותיו – גרמניה בולטת בתלותה בגז הרוסי (ובאופן שונה מדינות במזרח אירופה).

החשש היה, שתלות זו תמנע מבריסל, ומברלין בפרט, להתנגד או לפעול אסרטיבית, מול הפלישה לאוקראינה, ולהימנע מצעדי עונשין משמעותיים. חשש זה שרר בוושינגטון שנים לא מעטות, והיה בבסיס המדיניות האמריקאית להפחית את התלות האירופית בגז הרוסי, ולגוון את מקורותיו.

ובכן, ראו זה פלא, התגובה האירופית הייתה מהירה ומרשימה, הגם שאותותיה צפויים להתממש בטווח הזמן הקרוב של מספר שנים. גרמניה הודיעה על הקפאתו של צינור הגז נורד-סטרים 2 (טרם ברור מה גורלו בהמשך), והאיחוד האירופי על שורה של צעדים לאיתור מקורות חלופיים לגז הרוסי, תוך ניסיון (יומרני, אולי) לא לסטות מהמדיניות שאימץ ביחס למעבר לאנרגיות מתחדשות.

האם ניתן לומר, שאירופה חצתה את הרוביקון בהתנהלותה מול מוסקבה, לפחות בהקשר זה? במידה לא מבוטלת התשובה חיובית. אולם נחיה ונראה. לפי שעה, התגובה כאמור מיידית ומרשימה.

2. רוסיה

נעבור כעת לצד המוכר – רוסיה. הנסיקה במחירי הגז והנפט מועילה כמובן למוסקבה, אולם מדובר בטווח הקצר בלבד. קשה להניח שרמת המחירים הגבוהה תישמר לאורך זמן.

אולם השאלה שעולה בהקשר זה שונה: מדוע מוסקבה לא השתמשה ב"נשק האנרגיה" כדי "להוריד את אירופה" על הברכיים? מדוע לא הפסיקה, או הפחיתה באופן דרמטי, את אספקת הגז לאירופה, עדיין בחודשי החורף, על מנת למנוע ממנה לנקוט, או להצטרף, לסנקציות נגדה?

מאליו ברור, שמוכרות יודעות כי מהלך מעין זה דוחף את הקונות למצוא חלופות במהירות. מאידך, דווקא לנוכח מה שמסתמן כחוסר הצלחה באוקראינה, האם לא ניתן היה לצפות למהלך רוסי אסרטיבי במיוחד מעין זה? האם זה עדיין אפשרי? שוב, נחיה ונראה. לפי שעה, מכל מקום, זה לא קרה.

3. מדינות המפרץ

ארה"ב פועלת, מאז תחילתה של הפלישה הרוסית, להבטיח אספקת גז מונזל נוסף לאירופה, כמו גם לוחצת על מדינות המפרץ להגביר את תפוקתן.

סעודיה ואיחוד האמירויות מגלות לפי שעה התנגדות, ממגוון שיקולים מדיניים שנוגעים לחוסר שביעות רצונן מן המדיניות האמריקאית. קטר, לעומת זאת, הגיבה בחיוב לפנייה הגרמנית להגביר את אספקת הגז המונזל.

סביר, שבוושינגטון מבינים שהתוצאות בשטח יבואו לידי ביטוי בשנים הקרובות, אולם מבחינתה המסר, המדיני והכלכלי (לשווקים), חשוב ביותר. גם הקיץ, שמתקרב ובא, אמור לסייע.

4. דעת הקהל במערב

גורם נוסף, שחשוב לא להתעלם ממנו, נוגע לציבור הרחב, דעת הקהל במערב. הפלישה הרוסית התקבלה בהפתעה ובהלם במערב באופן, ששב והזכיר את ימי המלחמה הקרה.

זה מסביר, במידה רבה, את התמיכה הציבורית המסיבית בממשלות ובצעדים המהירים נגד רוסיה, ולצד אוקראינה (כולל בנכונות לקלוט פליטים ביד רחבה).

לענייננו, תמיכה זו נתונה גם לנוכח החשש מהשלכותיה על מחירי האנרגיה (מחיר החשמל מטפס), בטווח הזמן המיידי, שצפוי כי יימשך תקופה לא מבוטלת עד אשר ההיערכות לאלטרנטיבות מעשיות תורגש בשווקים ובשטח.

מוקדם עדיין להסיק מסקנות חקוקות בסלע. הרבה מאד יהיה תלוי בהתפתחויות בשטח באוקראינה, ובמיוחד אם המערכה תתרחב (או להיפך). מכל מקום, נקודות חשובות למחשבה ולמעקב, שעשויות להשליך על מרחב התמרון המדיני-אסטרטגי של מדינות המערב מול הפלישה הרוסית.

המאמר פורסם בזמן במרץ 2022.

ניוזלטרצרו קשרתמיכה במכון