האוהדים הערבים ״לא נחמדים״ כי הפלסטינים לא הולכים לשום מקום

סקר שערך מכון וושינגטון ללימודי המזרח התיכון וסקרים נוספים שבוצעו בשנתיים האחרונות מצביעים על ירידה בתמיכה בהסכמי אברהם במדינות ערב. הסיבה המרכזית שצויינה היא "חוסר התקדמות בנוגע לפתרון הסוגייה הפלסטינית". כלומר, רבים בעולם הערבי קשרו בין חתימה על הסכמי אברהם ונורמליזציה לבין פתרון הסכסוך. בישראל הסיקו מסקנות הפוכות – אם יש מדינות ערביות שמוכנות לעשות איתנו שלום ולא לחכות לפתרון הסכסוך, הבה נפסיק לדון בסוגיה הקשה והמעצבנת הזאת ונחליף את הדיון ב"פתרון הסכסוך" ב"ניהול הסכסוך" או "צמצום הסכסוך".

אבל הסכסוך מסרב להצטמצם ויש לכך הרבה סיבות. בהיעדר אופק מדיני, משטרו של מחמוד עבאס שבמשך 17 שנה התנגד נחרצות לניסיונות של חמאס ושל גורמים נוספים ברשות הפלסטינית להצית אינתיפאדה נוספת – הולך ונחלש. מה יקרה כאשר הקיצונים הפלסטינים יפגשו בממשלה ישראלית שמכילה בתוכה את הגורמים היהודיים הקיצוניים ביותר? זה עלול להסתיים בפיצוץ עז, ובצה"ל מזהירים בדיוק מתסריט בלהות כזה. אם גל האלימות הנוכחי יימשך ויתפשט גם לירושלים, המראות הקשים מרמאללה, שייח ג'ראח, אל-אקצא וג'נין שוב יתפסו את המקומות הראשיים בערוצי הטלוויזיה וברשתות החברתיות בעולם הערבי. השקט היחסי שנמשך פה כמה שנים תמיד היה שברירי ומכיוון שלא היה מי שיזין אותו ויחזק אותו. הוא הולך ומתחלף בהידרדרות ביטחונית ניכרת. ממשלת בנט-לפיד ניסתה במשך שנה אחת לעשות צעדים קטנים לשיפור המצב, אך הם היו קטנים מדי ובאו מאוחר מדי, בעוד שאלימות המתנחלים כלפי הפלסטינים רק גברה.

כדאי שישראל תפסיק לספר לעצמה את הסיפור על "עידן חדש" ביחסים עם העולם הערבי. יש יוצאי דופן, איים בודדים בהם ישראלים יכולים ליהנות משהייה במדינה ערבית ולא להיתקל באף הערה פוגענית ועולבת. כך זה בדובאי, למרות שגם שם יש לא מעט מאוכזבי הסכמי אברהם המביעים בחוגים סגורים ביקורת נגד ההתנהלות הישראלית בשטחים, ובמקרים מסוימים גם בפרהסיה. גם אם יש דינמיקה חיובית ומשמחת במספר בירות ערביות בכל מה שנוגע למיגור האנטישמיות בתוכניות הלימוד, הכרה בשואת העם היהודי ונכונות לשתף פעולה עם ישראל יותר מבעבר, הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא נעלם לשום מקום. הוא יגדיר את המציאות כאן, בישראל וברשות הפלסטינית, והוא עדיין מגדיר את היחס של המדינות והציבורים הערביים לישראל.

במקום להתעלם מקיום הסכסוך ומההשלכות הקשות שלו על יחסינו עם האזור וגם עם מדינות אחרות בעולם שסולדות מסיפוח זוחל, מוטב שישראל תשקיע את מירב המאמצים בחיבור בין הנתיב של הסכמי אברהם לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים. בעצם, זה WIN-WIN כי ברגע שישראל תתקדם לקראת פתרון הסכסוך, היא תהיה מקובלת הרבה יותר ברמה האזורית; וברגע שהיא תהיה מקובלת ברמה האזורית, כך גם יהיה לה יותר ביטחון להמשיך בתהליך השלום עם הפלסטינים. אין ספק שהחזון הזה נראה רחוק ובלתי מושג בימים חשוכים אלה, אך עדיין חייבים לשים את האופציה הזאת על השולחן ולצעוק בריש גלי – הנה הפתרון, הוא עדיין קיים, אל תתעלמו ממנו. עדיין לא מאוחר מדי.