ב 13- ביוני 2021 הושבעה הממשלה ה 36- של מדינת ישראל בראשותם של נפתלי בנט ויאיר לפיד (ברוטציה) ממשלה ראשונה מאז 2009 שבראשה לא יעמוד בנימין נתניהו. מכון מיתווים רואה בממשלה החדשה הזדמנות לקדם תמורות מהותיות במדיניות החוץ של ישראל וכן לשפר את אופן ניהולה ותכנונה של מדיניות זו. תחומים מסוימים דורשים שיקום דחוף אחרי שנים של הזנחה ועל סף הדרדרות מסוכנת; אחרים דורשים התאמה לאתגרים הצפויים למדינת ישראל בטווח הזמן הקרוב; תחומים נוספים מהווים מרחב הזדמנות לקידום האינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח של מדינת ישראל ומערכת הערכים הדמוקרטית-ליברלית שהיא מחויבת לה.
תוכנית המדיניות המוצעת נועדה לשרת שני קהלים עיקריים: קהל אחד הוא קובעי המדיניות – הדרג הממשלתי הבכיר, המכוון ומגדיר יעדים למדיניות החוץ הישראלית ומעצב את סדרי העדיפויות של מערך החוץ הממשלתי. בדרג זה אנו מבקשים להתמקד בראש הממשלה, נפתלי בנט, בשר החוץ וראש הממשלה החליפי, יאיר לפיד, בשר לשיתוף פעולה אזורי, עיסאווי פריג', ובמעגלים המקצועיים המייעצים להם. המלצות אלו מיועדות גם לחברי ועדת החוץ והביטחון בכנסת, המופקדים על החקיקה בתחום מדיניות החוץ, הבקרה עליה ויישומה. כמו כן מציע מסמך זה המלצות אסטרטגיות בתחום מדיניות החוץ, המיועדות לדרג השרים והשרות בשורה של משרדים הקשורים למדיניות החוץ של ישראל – בעיקר משרד האנרגיה, המשרד להגנת הסביבה, משרד הביטחון, המשרד לביטחון הפנים, משרד הכלכלה, משרד האוצר, משרד התחבורה, משרד התפוצות, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה ומשרד החקלאות. קהל היעד השני שמסמך זה נועד לשרת הוא דרג מתכנני המדיניות – הדרג המקצועי במשרדי הממשלה הרלוונטיים ובעיקר המנכ"לים/ות, מנהלי/ות המחלקות, השגרירים/ות ויועצי/ות המדיניות הבכירים/ות. התוכנית מציעה להם צעדים מעשיים ורעיונות בני-יישום.
בתוכנית המדיניות שלוש רמות של המלצות:
עקרונות מנחים– תפיסות עקרוניות שאנו ממליצים לממשלת ישראל לנקוט בנושאים מסוימים.
כיוונים אסטרטגיים– תמורות מדיניות שממשלת ישראל צריכה, לדעתנו, לקדם וכיוונים שאנו ממליצים להשקיע בהם מאמצים בתחומים הנבחנים.
צעדי מדיניות מרכזיים– פעולות קונקרטיות ומגמות התנהלות שאנו סבורים כי על ממשלת ישראל ליישם כדי לתמוך במאמצים השונים.
תוכנית המדיניות גובשה מתוך הכרה במספר אתגרים מערכתיים שהממשלה צפויה להתמודד איתם בחודשים ובשנים הקרובות: בראשם משבר הלגיטימציה הרב-מערכתי ברשות הפלסטינית – שילוב של ירידת התמיכה ברשות בקרב הציבור הפלסטיני, המשבר הכלכלי החמור ברשות ואי-הוודאות ביחס למחליפו של מחמוד עבאס ביום שלאחר פרישתו; המתיחות המתמשכת מול חמאס בעזה; התקדמות איראן לעבר היותה מדינה סף-גרעינית; משבר הקורונה המתמשך, הנותן את אותותיו בהחמרת משברים כלכליים ותסיסה חברתית במספר מרחבים – מירדן ללבנון ועד תוניסיה; ההשלכות הגוברות של משבר האקלים; והמשך הנסיגה ההדרגתית של ארה"ב מהמעורבות במזרח התיכון. במקביל המסמך שואף למנף מספר מגמות חיוביות ומרחבי הזדמנויות שנפתחו לישראל: תהליכי הנורמליזציה עם מדינות ערביות; המגמות החיוביות בתחום מדיניות החוץ, ובכללן שיפור ביחסים עם אירופה, שהחל עוד בתקופת אשכנזי כשר החוץ; השתלבות ישראל בבניית שיתופי פעולה במזרח אגן הים התיכון; ותחילת שיקום מערך החוץ עצמו. מגמות אלה יש להמשיך ולטפח ביתר שאת.
המסמך פותח בחמשת הנושאים המרכזיים שהגדיר מכון מיתווים כתחומי ליבה לעשייתו: המרחב המזרח- תיכוני, המרחב הישראלי-פלסטיני, תחום יחסי ישראל-אירופה, מרחב אגן הים התיכון וניהול מדיניות החוץ הישראלית. המסמך מתייחס לחמישה תחומים נוספים, אשר מפני חשיבותם הייחודית לעתידה של מדינת ישראל ראינו לנכון להתייחס אליהם כאן במובחן: משבר האקלים ותחום האנרגיה, יחסי ישראל-ארה"ב, האיום האיראני, דה-לגיטימציה וביקורת על מדיניות ישראל והממד המוסרי במדיניות החוץ הישראלית.
על אף השוני המהותי בין התחומים – מוטיב מרכזי המקשר ביניהם הוא האופן שבו חיבורים בין אזורים מייצרי מרחבי הזדמנויות משמעותיים למדיניות החוץ הישראלית. כך תהליך הנורמליזציה עם מדינות ערביות עשוי לחבור ולסייע להתקדמות במסלול הישראלי-פלסטיני; יש מקום גם לחיבור ירדן לשותפות הכלכלית בין ישראל למפרץ ואף לחיבור משולש או מרובע של ישראל, המרחב המפרצי, מרחב אגן הים התיכון ואירופה לטובת בניית שותפויות אסטרטגיות. נושא נוסף העובר כחוט השני בין התחומים השונים הוא המחויבות של ישראל לסייע באופן אקטיבי – גם תוך שימוש במשאביה שלה – בהתמודדות עם המשברים הכלכליים המתפתחים בשל משבר הקורונה במדינות המקיפות אותה – בעלות ברית (ירדן), צדדים למשא ומתן (הפלסטינים) ואף אויבים (לבנון). מחויבות זו מתבססת הן על ההכרה בהשלכות האסטרטגיות של משברים אלו על היציבות האזורית והן על שיקולים מוסריים.
ממשלת ישראל ה 36- היא ממשלת קצוות אידיאולוגיים, המבוססת על זכות וטו של מחנות הימין והשמאל- מרכז החברים בה. מוטת הפעילות שלה בשורת סוגיות של מדיניות חוץ – בעיקר בתחום הישראלי-פלסטיני – מוגבלת מיומה הראשון. מסמך זה אינו מתעלם מהמגבלות הפוליטיות החלות על הממשלה, אלא מציע המלצות מדיניות בנות יישום. עם זאת, בתחומים רבים הוא מבקש לצפות אל מעבר לאופק הפוליטי הנראה כיום לעין – בקידום פתרונות ארוכי טווח ובני קיימא ובשימור המסגרת הערכית הפרוגרסיבית-ליברלית של מדיניות החוץ הישראלית למען ביטחונה, רווחתה ושגשוגה של מדינת ישראל.
מסמך זה הוא פרי עבודתה של קבוצת חשיבה, המורכבת ממומחי מיתווים הבאים: ד"ר גיל מורסיאנו, ד“ר רועי קיבריק, מירב כהנא-דגן, ד"ר מאיה שיאון-צדקיהו, ח"כ-לשעבר קסניה סבטלובה, ד"ר ליאור להרס, השגריר בדימוס ארתור קול, וגבריאל מיטשל. תודתנו נתונה לד"ר נמרוד גורן, נדב תמיר, ד"ר מורן זגה, פרופ' אלי פודה, השגרירה בדימוס קולט אביטל, השגריר בדימוס שמעון שטיין, ד"ר ענת לפידות-פירילה, ארנון שפיגל, ד"ר אהוד ערן, ד"ר עילי זלצמן, אל"מ (במיל) אהוד אבנטל, ד"ר רונן זיידל, חברי הוועד המנהל של מיתווים ושותפות ושותפים נוספים שתרמו לחשיבה וסייעו בתובנותיהם/ן. לסיום, ברצוננו להודות לרותי זקוביץ ולאביב רן שערכו במסירות מסמך זה.
