ניירות מדיניות והמלצות
/ ישראל ועזה
תהליך השיקום של רצועת עזה, שעלותו נאמדת בכ-70 מיליארד דולר, אינו מסתכם במענה הומניטרי גרידא אלא מהווה נקודת הכרעה אסטרטגית לבניית חלופה שלטונית לחמאס, שעשויה לעצב מחדש את הזירה הפלסטינית כולה. במרכז המהלך עומדת הוועדה הטכנוקרטית (NCAG) הפועלת מכוח "מועצת השלום" שהוגדרה בתוכנית 20 הנקודות ואושרה בהחלטת מועצת הביטחון 2803, ומטרתה לייצב את המשילות בעזה תוך יצירת אופק להעברת מקל עתידית לרשות פלסטינית משופר וחיבור בין הגדה המערבית לרצועת עזה. בעוד פוטנציאל הצלחתה של הוועדה ישפיע לחיוב על הזירה הפלסטינית כולה ועל הדינמיקה האזורית, ברמה הגאופוליטית הוועדה צפויה להתמודד עם שלל אתגרים, ביניהם:
• מתח מול הרשות הפלסטינית, הנמצאת ב"מלכוד אסטרטגי" – הצלחת הוועדה עלולה להבליט את חוסר הרלוונטיות של רמאללה, בעוד כישלונה ימנע מהרשות חזרה עתידית לעזה;
• השליטה הישראלית במעברים ובמרחב הביטחוני ("הקו הצהוב") מייצרת אי-בהירות טריטוריאלית המקשה על ביסוס ריבונות פלסטינית עצמאית ומעכבת את הזרמת המשאבים הבינלאומיים;
• חמאס ישאף לשכפל את "מודל חזבאללה" שבו חמאס שומר על עוצמתו הצבאית בחסות השקט האזרחי.
תהליך השיקום צריך לשמש ככלי להחלשת מוקדי הכוח של חמאס דרך יצירת תלות כלכלית ודיפלומטית של האוכלוסייה במערב ובמדינות המפרץ, תוך ניסיון להפוך את עזה מ"מובלעת התנגדות" המסכנת את ישראל לישות פוליטית מתפקדת המשתלבת בחזון היציבות האזורי. מסמך זה מנתח את התרחישים הצפויים ברצועת עזה ואת האתגרים הצפויים לפעילות הוועדה הטכנוקרטית, ומציע עקרונות לפעולה והמלצות קונקרטיות ומיידיות לוועדה הטכנוקרטית ולקהילה הבינלאומית.
