כל הפרסומים
/ ישראל והמזרח התיכון
מערכת היחסים בין ישראל ותורכיה אינה במיטבה בשנים האחרונות, לשון המעטה. חילוקי הדעות בין שתי המדינות עמוקים ביחס למכלול סוגיות, ובראשן הסכסוך הישראלי-פלסטיני ותמיכתה של תורכיה באסלאם הפוליטי באזור. מנגד, ישראל הידקה מאוד את יחסיה עם שורה של מדינות באזור – ובהן יוון, קפריסין, מצרים ואיחוד האמירויות – כולן יריבות בולטות ומתנגדות למדיניות-החוץ הטורקית הנוכחית.
זאת ועוד, מאז מאי 2018, השגרירויות בתל אביב ובאנקרה אינן מאוישות בשגרירים אלא בממונים (Chargé D'affaires). זאת לאחר שתורכיה הורתה לשגריר הישראלי לעזוב – מבלי להוריד באופן רשמי את דרג היחסים – בתגובה לתקיפות ברצועת עזה ולהעברת השגרירות האמריקנית לירושלים.
לאחרונה הופיעו דיווחים שעשויים להעיד על ניסיון טורקי לשפר את היחסים. בין היתר דווח על פגישות חשאיות בין ראשי מודיעין משתי המדינות שעסקו בנרמול היחסים, ועל מינוי שגריר-מיועד טורקי חדש לישראל.
בנוסף, התפרסם במרכז משה דיין מאמר שקרא לשתי המדינות לחתור להסכם על הגבול הימי ביניהן. הכותב, האדמירל בדימוס פרופ' ג'יהאט יאג'י, נחשב לאדריכל ההסכם הימי שנחתם בנובמבר אשתקד בין תורכיה ולוב, כמו גם של הדוקטרינה הימית הטורקית שידועה בשם "המולדת הכחולה". במאמר, הוא טוען שקו הגבול הימי שנחתם בין ישראל וקפריסין (בדצמבר 2010) מקפח למעשה את ישראל. לדבריו, במקרה של הסכם ימי ישראלי-טורקי, יתווספו לשטח הישראלי עד 16 אלף קמ"ר, שאף יכללו את שטחו הכולל של שדה הגז הקפריסאי "אפרודיטה" (שנחשב שדה משותף ישראלי-קפריסאי, אמנם רובו בצד הקפריסאי. ישראל וקפריסין טרם הסכימו על חלקה המדויק של כל מדינה).
לעומת זאת, דוברו ויועצו הבכיר של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, אבראהים קאלין, נשאל בדיון במכון המחקר GMF על מערכת היחסים עם ישראל, ותשובתו התמקדה בסוגיה הפלסטינית ולא התייחסה לאפשרות שיפור היחסים. קאלין הבהיר שתורכיה תומכת בפתרון שתי המדינות ובהקמת מדינה פלסטינית עם סמכויות ריבוניות, והדגיש שממשלת ישראל התרחקה בשנים האחרונות מעמדות אלו.
האם מדובר באיתותים, אמנם מהוססים, בדבר עניין לשפר את היחסים עם ישראל?
תורכיה מנהלת בחודשים האחרונים מדיניות חוץ אסרטיבית בכמה חזיתות: במזרח אגן הים התיכון, מול יוון וקפריסין סביב הגבולות הימיים; בלוב, בניסיון מתמשך לתמוך בממשלת טריפולי; ובסכסוך הארמני-אזרי, סביב המחלוקת על חבל נגורנו קרבאך. עליית המתח במזרח הים התיכון העלתה את האפשרות של הטלת עיצומים על תורכיה מצד האיחוד האירופי.
בנוסף, הזירה הבינלאומית כולה מתמרקת לקראת כניסתו של ממשל חדש בוושינגטון ואנקרה מקרינה חשש מפני המדיניות האמריקנית החדשה. יחסי תורכיה-ארה"ב מורכבים ומתוחים מזה תקופה ארוכה, בעיקר לנוכח חילוקי דעות סביב רכישת מערכת הטילים S-400 מרוסיה והתמיכה האמריקנית בכורדים בצפון מזרח סוריה. עם זאת, מערכת היחסים בין טראמפ וארדואן הייתה סך הכול חיובית, והדבר סייע לשמור על איפוק בין שתי המדינות.
האם הרמזים הטורקים ביחס לישראל הם מסר לקראת ממשל ביידן? לא מן הנמנע שמדובר אכן באיתותים, אם כי זהירים ומהוססים, להקרין עניין בשיפור האווירה בין תורכיה וישראל. ככלות הכול, תורכיה חשה מבודדת ומאותגרת מול המערך האזורי המרשים שמגבשות ישראל, יוון, קפריסין, מצרים ומדינות המפרץ.
מאמרו של האדמירל ג'יהאט הוא ניסיון לתקוע טריז בין ישראל וקפריסין, ואולי "לפתות" את ישראל לא לפסול על הסף אפשרות זו. ההתייחסות הישירה לשדה הגז "אפרודיטה", סוגיה שישראל וקפריסין צריכות עוד לפתור (אם כי היא אינה משליכה לשלילה על יחסי המדינות), עשויה, בראיה הטורקית, לקרוץ למאן דהוא בירושלים. זאת אף שאין לכך היתכנות מעשית, לאור החשיבות שרואה ישראל בבריתות שגיבשה באזור.
חילוקי הדעות של ישראל עם ממשל ארדואן עמוקים. המערך האזורי המוצלח, שנבנה בעמל רב בשנים האחרונות, משרת היטב את האינטרסים החיוניים של ישראל. לקשרים עם המדינות ההלניות נוספה לאחרונה זווית מפרצית, וכולם עוקבים בדאגה אחר המדיניות הטורקית באזור.
במקביל, דו שיח משופר בין ישראל ותורכיה חיוני. הוא עשוי לאפשר להן ללבן מחלוקות, למנוע אי-הבנות על רקע המתיחות הגואה באזור, ולהרחיב את שיתוף הפעולה הכלכלי והאזרחי ביניהן. השבתם של השגרירים לתל אביב ולאנקרה היא צעד מתבקש, ראשוני וזהיר, שלא אמור להיות קשה מדי. במידה שתורכיה אכן מנסה לשפר את הדיאלוג עם ישראל, מומלץ שישראל תיענה לכך בחיוב, אך שבמקביל תעדכן את בנות בריתה באזור ותנהג כלפיהן בשקיפות.
**המאמר פורסם באתר וואיינט, 15.12.2020
