האם שימוש בכוח צבאי יכול להיות מתורגם לשותפות אזורית - או שהוא דווקא מעמיק חוסר אמון? זו הייתה השאלה המרכזית בוובינר של מכון מיתווים שנערך תחת הכותרת: "רעידת אדמה אזורית: כיצד המלחמה עם איראן
המלחמה באיראן בשבוע הרביעי, והשלכותיה ניכרות ברחבי הגלובוס. מגזר האנרגיה ממלא תפקיד מרכזי, אמנם עם מאפיינים שונים ממשברים קודמים.
סקר גאלופ שפורסם ימים ספורים טרם פרוץ המלחמה עם איראן, מצא לראשונה שיותר אמריקאים חשים אמפתיה כלפי הפלסטינים מאשר כלפי מדינת ישראל.
הציבור הישראלי מתבונן על התקיפות נגד משטר האייתוללות דרך הכוונת: מי חוסל, אילו יכולות צבאיות הושבתו ומתי ייגמרו לאיראנים הטילים, אבל איראן גם ספגה פגיעות קשות בתשתיות הגז והנפט שלה, ותקפה בתגובה
מאז ה-7 באוקטובר ישראל מפעילה כוח צבאי עצום בעזה, בלבנון ובאיראן. הכוח הצבאי הוא רכיב חיוני והכרחי בכל אחת מהזירות, אבל אין אדם אחד המבין משהו בביטחון, שלא יודע אמת מקצועית אחראית בסיסית: כוח
שלושה שבועות מפרוץ המלחמה נגד איראן, אירופה מתכנסת נגדה, ולכן לכאורה נגד וושינגטון וירושלים. קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, שבתחילת המערכה תמך בנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, והיה הסמן הימני באירופה,
התקיפה האיראנית בקפריסין פתחה תיבת פנדורה סביב הסכסוך באי. העובדה שהאירוע לא הגביר את המתח בין יוון לטורקיה היא הישג ראוי לציון לשתי המדינות.
כשעמדו מול עוצמה צבאית מוחצת, בחרו נאצר וסדאם חוסיין עימות על פני כניעה - ומנהיגי איראן עושים אותו דבר כיום. הכבוד הלאומי והחשש מהשפלה פומבית אינם חולשה אלא כוח מניע, שצבאות ואולטימטומים אינם
המלחמה באיראן עשויה לשנות את המזרח התיכון - אבל לא בדרך שמתכננים הגנרלים.
כדי שצה"ל וצבא ארה"ב ינצחו בשדה הקרב, עליהם קודם כל לנצח בקרב על הנרטיב ברשתות החברתיות.
"אין אירופה אחת, יש בעצם מגוון שלם של דעות. בקצה המתנגד למלחמה יש לנו את ספרד שאומרת שהיא מנוגדת למשפט הבין-לאומי, יוצאת נגדה, גם לא מסכימה שמטוסי התדלוק של ארה"ב יחנו אצלה. יש את גרמניה, בצד
בניגוד למה שאולי מקווים בישראל, הסעודים לא רוצים את המלחמה הזו - ולא ישכחו מי גרר אותם אליה.
המלחמה באיראן נכנסה לשבוע השני, ולפי שעה אין סימנים לאף כיוון, אם לכניעה איראנית או להפסקת אש אמריקאית-ישראלית. ארה"ב וישראל מקרינות נחישות לא לעצור טרם נפילת המשטר.
וושינגטון וירושלים מקוות שההפצצות והמחאה יערערו את הרפובליקה האסלאמית, אך ההיסטוריה מלמדת שמשטרים רודניים אינם נופלים בקלות. הצבא טרם ערק, כ־20%–30% מהאוכלוסייה עדיין נאמנים למשטר, והמערב לא
למרות הכחשותיו של דונלד טראמפ בנוגע למעורבות אמריקאית בעידוד פעולה כורדית באיראן, הנהגת הכורדים נמצאת בקשר עם גורמים אמריקאים ואף נערכה לאפשרות של פעילות בגבול איראן-עיראק.
לדברי ד"ר מאיה שיאון-צדקיהו, מדינות אירופה מביעות תמיכה זהירה בארה"ב אך נמנעות מהשתתפות ישירה בלחימה, כאשר סדר היום האירופי ממשיך להתמקד בעיקר במלחמה באוקראינה. שיאון-צדקיהו מתייחסת גם לפערים בין
מנהיגי אירופה אינם מאמינים שהמלחמה תחליף את השלטון, אך נחסמת מהם האפשרות להציע פתרון דיפלומטי - והם נאלצים לסייע לארה"ב ולשותפות שנפגעו, בזמן שטראמפ מחליש את מעמדם יותר ויותר.
מבחינת הקפריסאים, הברית עם ישראל מספקת לה הגנה מול טורקיה ונחשבת לנכס. אולם במהלך ההפצצות השבוע, ישראל לא הושיטה לה יד - ולדברי מקור בקפריסין, טוב שכך.
המלחמה באיראן, שנכנסת ליומה הששי, מקבלת ממד נרחב יותר מזה המשולש ארה"ב-ישראל-איראן. ההפתעה בטהרן לנוכח פרוץ ההתקפות, חיסולו של המנהיג הרוחני האייתוללה עלי ח'אמנאי, ובכירים נוספים בצמרת המדינה,
פרופ' אלי פודה מדגיש את הדילמה העומדת בפני מדינות המפרץ לנוכח ההתפתחויות האחרונות. בעוד שיש להן יכולות להגיב, האחידות והאופי של התגובה עדיין לא ברורים. המצב מוביל לקריסת אסטרטגיות עבר ולעלייה
על רקע המלחמה מול איראן וההסלמה האזורית, השתתף מנכ"ל מיתווים ד"ר גיל מורסיאנו בפאנל על השלכות המלחמה בכנס השנתי של J Street בוושינגטון, לצד מומחים מובילים מ-The Washington Institute ומ-Atlantic
למי שמקשיב כרגע להצהרות מנהיגי ארה"ב על מטרות המלחמה, יש לפעמים הרגשה שהוא מקשיב לשני קולות שונים. מחד, מדבר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על אזרחי איראן שיצאו לרחובות ויפילו את המשטר, ומאידך מדבר מזכיר
ב-28 בפברואר, על רקע סבבי שיחות על הסכם גרעין מחודש, פתחו ישראל וארה"ב במלחמת פתע נגד איראן. איראן הגיבה בתקיפות כלפי ישראל, כוחות ארה"ב ומדינות האזור.
המדיניות הישראלית הנוכחית, מתוך רצון למנוע הפתעה נוספת בנוסח 7 באוקטובר, מתעקשת להיאחז בשטח ולשמור על חופש הפעולה הצבאי הנוכחי. ישראל נמנעת באופן עיקש מחשיבה מדינית־אסטרטגית שמשקללת את ההתפתחויות
החלוקה הישנה לציר "התנגדות" מול מדינות מתונות מתפרקת לטובת היערכויות גמישות שחוצות קווים ישנים. אם לא יחול שינוי דרמטי במדיניות החוץ והפנים, הישגי "הסכמי אברהם" ימשיכו להתפוגג וישראל תמצא עצמה
ד"ר גיל מורסיאנו, מנכ"ל מכון מיתווים ומומחה איראן: "6 או 7 דברים צריכים לקרות לפני נפילת המשטר, ואנחנו עדיין לא שם. זה גדול מדי מכדי ליפול. יש כאן מנגנונים מאוד גדולים שאי אפשר לפרק בין לילה.
נפילת משטר בסוריה, קשיים כלכליים במצרים, תבוסה באיראן, ומתח בלבנון: בראיון ל'דבר' סוקר פודה, מחוקרי המזרח התיכון המובילים בישראל, את המצב במדינות האזור וקובע: "יש פער עצום בין הפוטנציאל של ישראל
רבים בישראל מתקשים לבצע את ההבחנה האסטרטגית והמוסרית בין האזרחים למחבלים, בין ההנהגות לעמים. הגיע הזמן לחדד את ההבדלים ביניהם
לאורך המלחמה בעזה, שימשה ישראל עבור סין ככלי לניגוח ארה"ב. במלחמה מול איראן חל שינוי מעניין, וישראל זכתה לשבחים ולתמיכה שהיא יותר ממרומזת. איך התחולל המפנה, ומה צריכה להיות האסטרטגיה הישראלית
המלחמה שנועדה לעצור את איראן עשויה לפתוח דלת לשלום אזורי רחב, אבל התוצאות הבלתי מכוונות האלה יתממשו רק אם טראמפ יתקן את הטעות מ-2018, ישראל תסיים את המלחמה בעזה - והצדדים יבחרו בדיפלומטיה על פני
ערן עציון, ראש תוכנית איראן במיתווים, בעקבות התקיפה האיראנית: 1. זו החלטה שתוצאותיה, המתוכננות והבלתי מתוכננות, יעצבו את פני המזרח התיכון, הזירה הבינלאומית, ומשטר התפוצה הגרעינית (NPT) שנים רבות
הדרך למנוע מלחמת התשה מסוכנת עוברת ביצירת מסלול מדיני שיאפשר לאיראן לסגת מהפרויקט הגרעיני מבלי לאבד כבוד. רק הסכם רב-צדדי, שיבטיח את שרידות המשטר ויאפשר לו לטעון לניצחון בפני בני עמו, יכול לשנות
מתקפת "עם כלביא" תפסה את כלל השחקנים באזור, ואיראן בראשם, בהפתעה. אמנם בשבועות האחרונים תופי המלחמה החלו להישמע, בעיקר מצד ישראל, אולם הקולות מוושינגטון והמשך המו"מ המתוכנן בין איראן וארה"ב,
"ביטחון איננו רק הטנק, המטוס וספינת הטילים. ביטחון הוא גם, ואולי אף קודם כול האדם – האדם, האזרח הישראלי. ביטחון הוא גם החינוך של האדם, הוא הבית שלו, הוא הרחוב והשכונה שלו, הוא החברה שבתוכה צמח.
"הגינוי הערבי לתקיפה באיראן הוא תגובה אוטומטית המסתירה את האמת: מדינות המפרץ וירדן רוצות לראות את הפרויקט הגרעיני האיראני מושמד, אך אינן יכולות להודות בכך פומבית מחשש לתדמיתן בעולם הערבי ומול
ביקורו של טראמפ במפרץ שלח מסר חד-משמעי לאיראן, כשיצר "חגורת הגנה" משותפת בין ארה"ב ומדינות המפרץ. ישראל חייבת להבין שמעמדה האזורי נחלש כשמדינות המפרץ מציעות לנשיא הזדמנויות כלכליות ואסטרטגיות
איראן כיום היא מדינת סף גרעינית כתוצאה ברורה מנטישת הדיפלומטיה. קראו את הפוסט המלא
מול המשבר האיראני, ישראל זקוקה לחשיבה אסטרטגית עמוקה ולא להחלטות פזיזות – דווקא כשארצות הברית מנהלת מגעים חשאיים עם טהראן ומוסדות התכנון האסטרטגי בישראל קורסים מבפנים. ערן עציון, ראש צוות
בתוך שעות התרחשו שני מהלכים “כירורגיים" בשתי זירות (גיאוגרפיות) שונות, אך כרוכות האחת בשנייה – חיסולם של בכיר חיזבאללה פואד שוכר ברובע דאחיה בביירות, מעוז הארגון, ושל איסמעיל
לא רק 133 חטופים נותרו בידי חמאס, אלא שללא יצירה של אופק מדיני לגבי עזה ולגבי הבעיה הפלסטינית בכללותה, ישראל תישאר "שבויה" במצבה האזורי והבין-לאומי • אם נתמקד במערכה המדינית, נגלה
7 באוקטובר והמתקפה האיראנית הכושלת כעת יכלו להיות נקודת מפנה בקידום ברית ישראלית-אזורית. אבל איראן זוכה לסיוע מפתיע במערכה הזאת – מהימין הקיצוני בישראל. "הדבר היחיד שמשותף לנו ולממשלת ישראל
בשיחה עם מעריב, משרטט ד"ר עומר צנעני, מנהל היחידה המדינית-ביטחונית של קרן ברל כצנלסון, את הפתרון להתמודדות עם האיום החדש מטהרן. "המשך המדיניות הזו תביא עלינו מלחמה אזורית שאין לנו מה להרוויח בה", אמר.
עם פרוץ המלחמה בעזה, חידשה סודאן, שותפתה של ישראל להסכמי אברהם, את היחסים הדיפלומטיים עם איראן. "על אף הסתייגותנו מהקשר עם המדינה הזו, למען האינטרס הסודאני נהיה מוכנים לברית אפילו עם השטן"
חמאס עדיין שולט בעזה כשפסקה הלחימה בעזה וערפל הקרב התפוגג מעט, התבררו כמה דברים: גם ממדי ההרס העצומים בצפון הרצועה – וגם העובדה שמשטר חמאס לא בדרך להתמוטטות. אנשי חמאס עדיין מנהלים את המגעים
אחת השאלות הפתוחות בנוגע למלחמה נוגעת לבחירת עיתוי המתקפה. יש היגיון בכך שבחירת המועד המדויק נגעה לכך שכוחותיה של ישראל על הגבול היו מדוללים בגלל חג שמחת תורה ובשל העברת כוחות לגדה המערבית, כמו
הידיעה על כינון מחדש של היחסים הדיפלומטיים בין איראן וסעודיה – לאחר נתק של שבע שנים – התקבלה בהפתעה בישראל ובמערב בכלל. סעודיה נתפסה כמי שנמצאת במחנה האנטי-איראני, לצידה של ארצות הברית וישראל
ימים קשים עוברים על מעגל מקבלי ההחלטות בירושלים. השעון המתקתק בוושינגטון, בריסל וטהראן לקראת הגעתה של הרפובליקה האיסלאמית ליכולת גרעינית יוצרים לחץ בינלאומי לקבל הסכם חלש ופגום בהרבה מזה שנחתם
צודקת נעה לנדאו ("הכישלון הירדני", "הארץ", 16.3) ביחס להיעדרה של אלטרנטיבה מצד האופוזיציה למדיניות הישראלית בנושאי חוץ וביטחון. זו נדרשת לשיח הציבורי בכל עת, אולם כעת ביתר שאת
"כאן 11" סיים לאחרונה להקרין סדרה תיעודית על חמישה מנהיגים ערביים – סדאם חוסיין העיראקי, גמאל עבד אל-נאצר ואנואר אל-סאדאת המצריים, יאסר ערפאת הפלסטיני, חאפז אל-אסד הסורי וחומייני הפרסי.
מאמר דעה מאת נדב תמיד באתר גלובס
מאמר מאת נדב תמיר ב"זמן ישראל"
מאמר דעה, קסניה סבטלובה, זמן ישראל, 15 במרץ 2020
מאמר דעה, ד"ר נמרוד גורן וד"ר רועי קיבריק, הארץ, 21 בינואר 2020
מאמר דעה, ח'דר סואעד, וואלה, 29 ביוני 2016
מאמר דעה, גבריאל מיטשל ואלכס וטנקה, דבר ראשון, 22 באוגוסט 2018
פרסום חודשי של מיתווים על מדיניות ארה"ב כלפי המזרח התיכון, מאת השגריר בדימוס ברוך בינה.
מאמר דעה, פרופ' משה מעוז, אוקטובר 2017
מאמר דעה, רבקה בורנשטיין, מעריב. 16 באוגוסט 2017
מאמר דעה, פרופ' אלי פודה, Ynet. דצמבר 2016
מאמר דעה, ד"ר משה טרדימן, Ynet. ספטמבר 2016
מאמר עמדה, פרופ' אלי פודה, הארץ, 16 בינואר 2016
מאמר דעה, פרופ' אלי פודה, הארץ, 16 בינואר 2016
מאמר דעה, בריאן ריבס, 15 באוגוסט 2015
תגובות ופרשנויות בנושא הסכם הגרעין עם איראן מפי מומחים במכון מיתווים, 14 ביולי 2015
