כל הפרסומים
/ ישראל ואגן הים התיכון
הקדמה
בשנים האחרונות מושך אליו אגן הים התיכון תשומת לב גוברת מצד מעצמות ומדינות באזור. הזדמנויות כלכליות חדשות והתפתחויות גאו-פוליטיות אזוריות תורמות למגמה זאת והופכות את האזור למרכזי יותר גם עבור מדיניות-החוץ הישראלית. לצד הבריתות המדיניות והיחסים הבילטרליים שמקדמת ישראל באגן הים התיכון, ניכר שגם הציבור הישראלי החל מתייחס לאזור זה כמרחב חדש לשייכות אזורית. במדד מדיניות-החוץ הישראלית לשנת 2020 של מכון מיתווים, 25 אחוזים מהנשאלים ציינו שישראל שייכת בראש וראשונה לאזור הים התיכון (לעומת 29 אחוזים שציינו את המזרח התיכון, ו-24 אחוזים שציינו את אירופה).
אגן הים התיכון עמד פעמים רבות לאורך ההיסטוריה בליבם של תהליכים פוליטיים, כלכליים וחברתיים עולמיים. הוא עובר לאחרונה תהליכים ושינויים מרחיקי לכת, אשר חוזרים ומעמידים אותו כאזור מובחן ומרכזי בזירה הבינלאומית. סוגיות סביבתיות, תנועת פליטים, מאבקים בין מעצמות על שליטה בנתיבי מסחר, סכסוכים פוליטיים בתוך המדינות וביניהן, שיתופי פעולה כלכליים, התגבשותן של קהילות ביטחון, וגילוי מצבורי גז טבעי – כולם תהליכים הקושרים את השחקנים השותפים לאזור הגיאוגרפי של הים התיכון. לסוגיות חדשות אלו ניתן וצריך לצרף גם סוגיות ותיקות המאפיינות את האזור – היסטוריה משותפת, אקלים דומה, תפוצות, שותפות בערכים, ותרבות ים-תיכונית.
מדינת ישראל פעילה ודומיננטית באזור הים התיכון, בייחוד בחלקו המזרחי של האגן. מדיניותה של ישראל באזור הים התיכון מאופיינת בגיוון של יחסים, ובגישה לא-טיפוסית של מדיניות לא-אקסקלוסיבית. ישראל שואפת, ובהצלחה לא מבוטלת גם מצליחה, לקיים ולקדם יחסים עם מדינות שונות המחזיקות באינטרסים שונים או מנוגדים, מבלי שהיחסים עם אחת יבואו בהכרח על חשבון היחסים עם השנייה. היא שותפה לבריתות אזוריות (כגון הברית ההלנית עם יוון וקפריסין ופורום הגז של מזרח אגן הים התיכון – EMGF) , מקיימת יחסים בילטרליים עם מדינות רבות באופן גלוי ופורמלי, ומנהלת קשרים בלתי פורמליים עם מדינות אחרות. גילוי מצבורי הגז הטבעי במים הכלכליים של ישראל, מעניקים לה עוצמה כלכלית ופוליטית באזור ומאפשרים לה מנעד רחב יותר לפעילות פוליטית. יחד עם זאת, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובכלל זה הנעשה ברצועת עזה שלחופי הים התיכון, מגביל את יכולתה למצות את הפוטנציאל שטומן עבורה אזור זה.
התהליכים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים באגן הים התיכון הם תהליכים מתמשכים ומתהווים. תהליך התגבשותו של האזור מלווה במאבק ובשיתופי פעולה על מאפייניו הרצויים, על המקום והעוצמה הפוליטית של השותפים השונים, על הערכים המכוננים אותו, על המוסדות האזוריים שניתן להקים בו, ואפילו על גבולותיו הגיאוגרפיים. תהליך התגבשותו של אזור הים התיכון כולל הזדמנויות רבות עבור ישראל, כמו גם אתגרים לא מבוטלים.
על מנת להעריך את ההתפתחויות האפשריות, לזהות את ההזדמנויות והאתגרים ומכאן גם את הצעדים המדיניים הרצויים, יש צורך להבין את הזירה, לזהות את המגמות והתהליכים, את הסוגיות השונות והשחקנים הפעילים על האינטרסים השונים שלהם. לשם כך הקימו בשנת 2019 מיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית, המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית והמרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה קבוצת מחקר ומדיניות שמתמקדת בהבנת הזירה הים-תיכונית ומקומה של ישראל בתוכה, בגיבוש עקרונות והמלצות למדיניות, וקידום דיאלוג מדיני עם גורמים שונים באזור.
מסמך זה מסכם את סדרת הפגישות הראשונה של קבוצת המחקר והמדיניות, שהתקיימה בשנים 2020-2019, ומציג את התובנות המרכזיות שעלו במהלכה. סדרת הפגישות התמקדה בפעילותם של השחקנים האזוריים, פעילות המעצמות, סוגיות של אנרגיה וסביבה, השפעת מגיפת הקורונה, סכסוכים ושיתופי פעולה, ושאלות של זהות ונורמות. סיכומי הדיונים המאוגדים במסמך זה מציגים תמונת מצב עכשווית של המתרחש במזרח אגן הים התיכון בתחומים אלו, את ההזדמנויות והאתגרים העומדים בפני ישראל, כמו גם התייחסות לעקרונות המנחים וכיווני פעולה רצויים עבור מדיניות החוץ הישראלית.
