הנגב המערבי ורצועת עזה הם חלק ממערכת סביבתית אחת המאופיינת ביחסי סכסוך מדיני המתנהל בקרבה. עובדת היותם נתונים במערכת סביבתית אחת והתלות ההדדית בין הסביבה לשדה המדיני מודגמות היטב בסוגיות של
משבר האקלים חוצה גבולות פוליטיים. מדינות שכנות הנמצאות בקרבה גיאוגרפית וחולקות משאבים משותפים, מתמודדות עם שינויים אקלימיים ומצבי קיצון דומים. המציאות הזו הופכת שיתופי פעולה חוצי-גבולות להתמודדות
מניעת משבר הומניטרי בעזה היא אינטרס ביטחוני ישראלי, שמשפיע ישירות על היכולת של ישראל להשיג את מטרות המלחמה. גם אם המלחמה הקשה הקהתה את תחושת האנושיות והחמלה כלפי הפלסטינים בעזה, יש להבין שהענקת
בהיעדר תהליך מדיני, יוזמות ופתרונות מעשיים שצמחו "מלמטה" ונבחנו בחסות ארגוני חברה אזרחית הם פתח לתקשורת אלטרנטיבית בין הצדדים. מתקן טיהור השפכים באל-בירה הוא דוגמה לכך.
המזה"ת הוא האזור הצחיח בעולם וגם מוקד אקלימי המתחמם בקצב כפול מהממוצע העולמי. למרות זאת, אין לו מסגרת רב-צדדית רחבה המאפשרת שיח ושיתוף פעולה לגיבוש פרויקטים ואסטרטגיה.
מסמך זה הוא תוצר שיתוף פעולה מחקרי בין מכון מתווים ו-Israel Policy Forum. המסמך מבקש לבחון את הרעיון של הקמת פורום אזורי כמסגרת רב צדדית במזרח התיכון להתמודדות עם שינויי אקלים. המסמך מגדיר תשתית
הדרך בה אנו מתנהלים כיום בעולם היא הרסנית ולא תאפשר שגשוג של האנושות והיצורים החיים לאורך זמן. על כן, צמחה תפיסת קיימות המציעה אלטרנטיבה לדרך בה אנו מתנהגים היום. מערכת "מקיימת" היא כזו
נייר מדיניות זה מציג את המושג 'קיימות מדינית-אקלימית' אשר מתרגם את עקרונות הקיימות לשדה המדיני. המושג מניח מסגרת תפיסתית רלבנטית למאה העשרים ואחת לעיצוב מדיניות חוץ המתכתבת עם האתגרים המרכזיים
מאמר זה מתמקד בתחום האנרגיה ככלי לקידום יחסי שלום בין ישראל והפלסטינים. המאמר מציג כיצד היחסים האנרגטיים בין ישראל והפלסטינים משקפים במידה רבה את מערכת היחסים הקיימת בין הצדדים, ואת הפוטנציאל שיש
