ביקור נתניהו באמירויות הוכחש על ידי אבו דאבי שעות לאחר פרסומו - ואין זו הפעם הראשונה. מדיניות ההדלפות של ראש הממשלה, שגרמה בעבר להקפאת קשרים ואף לסכנת חיים, נובעת מרדיפה אחר רווח פוליטי, ופוגעת
מלחמת ”חרבות ברזל“ שפרצה לאחר טבח ה-7 באוקטובר 2023 הובילה להיקפי הרס תשתיות חסרות תקדים בקנה מידה אזורי ובינלאומי ברצועת עזה. במהלך המלחמה נפגעו כ-192,000 מבנים, וכ-3,045 קילומטר של כבישים
בחריין הייתה אחת המדינות המטווחות ביותר על-ידי איראן במלחמה. האם הסיבה לכך היא יחסיה עם ישראל?
המודל הכלכלי הייחודי, המתחים מול סעודיה וההתלכדות סביב הדגל: ד"ר מורן זגה, חוקרת איחוד האמירויות, על המלחמה הראשונה של המדינה.
מסמך זה מתמקד בתפקידי החברה האזרחית הישראלית והפלסטינית (בעזה ובגדה המערבית) בנקודת הזמן הנוכחית, לקידום המעבר ההכרחי מהמלחמה אל תהליך השיקום של עזה במסגרת תהליך שלום מדיני ישראלי-פלסטיני-אזורי.
מסמך זה טוען כי שיקומה של עזה יהיה תלוי לא רק בכמות המימון שתגויס, אלא גם באופן שבו המימון מובנה, מנוהל ומעוגן בהקשר פוליטי רחב יותר.
מסמך זה מנתח את התרחישים הצפויים ברצועת עזה ואת האתגרים הצפויים לפעילות הוועדה הטכנוקרטית, ומציע עקרונות לפעולה והמלצות קונקרטיות ומיידיות לוועדה הטכנוקרטית ולקהילה הבינלאומית.
במסגרת "תוכנית 20 הנקודות" של ממשל טראמפ נערכת הקהילה הבינלאומית לשיקום נרחב של רצועת עזה. עבור ישראל, תהליך זה מהווה הזדמנות אסטרטגית רב-ממדית: דחיקת שלטון חמאס לטובת כוחות מתונים, קידום תהליכים
מסמך זה טוען כי שיקום עזה לא יכול להצליח ללא אוטונומיה פלסטינית, זכויות והשתתפות משמעותית. בהתבסס על ניסיון השוואתי ותובנות מן השטח, הוא מראה כיצד מודלים המונעים מבחוץ נוטים לשחזר תלות ושבריריות
המלחמה עם איראן חידדה את הצורך בהגנה על תשתיות האנרגיה של ישראל. באירופה כבר מזמן מצאו פתרון: מדינות מחברות את רשתות החשמל שלהן ומצליחות לצמצם את הפגיעה בסביבה, חוסכות כסף ונערכות לתרחישי קיצון -
המערכה במפרץ מחדדת את הצורך בגמילה מגז ונפט: אם שמים בצד את הזיהום וההתחממות הגלובלית, התלות בדלקי מאובנים היא גם תלות באמצעי שינוע פגיעים - נתיבי שיט וצנרת שעוברים באזורים הכי לא יציבים בעולם.
"האירופים הם סמרטוטי רצפה... נמרים של נייר שמצטרפים לחגיגה אחרי שהאריות וידאו הריגה", כתב טוקבקיסט ישראלי בתגובה לידיעה על היוזמה האירופית להקים כוח משימה ימי רב־לאומי להבטחת חופש השַׁיִט במצר
חולשתן הפנימית של לבנון וסוריה, לצד ביקורת הולכת וגוברת על חיזבאללה גם בקרב הקהילה השיעית, מציבות לישראל הזדמנות מדינית שלא הייתה כמוה עשרות שנים. הזמן קצר: כוחות המתנגדים לכל הסדר עלולים לצבור
הדרך לפירוק חיזבאללה מנשקו בהכרח עוברת בביירות - וטוב עשתה ישראל שבחרה במשא ומתן ישיר עם מדינת לבנון, גם אם נדחקה לכך משיקולי תמרון פוליטי בלבד.
מאמר זה בוחן את המושג של "נורמליזציה מתוך כוח" דרך עדשה כפולה ישראלית-סעודית, וטוען כי כוח צבאי לבדו אינו יכול לייצר השתלבות אזורית בת קיימא.
18 חודשים מאז קריסת משטר אסד, וחרף העובדה שבדמשק ובביירות נשמעו קולות בעד הסדרה ואף שלום על רקע היחלשות הציר האיראני, ישראל העמיקה את המהלך הצבאי בסוריה ובלבנון והתקדמה לביסוס אזורי חיץ. מאז הטון
כוחות צה"ל עושים בלבנון עבודה חשובה. את איום חזבאללה חובה לנטרל וסוף סוף להשיב את השקט לצפון. חשוב שמדינת ישראל תעשה כל שניתן כדי לסלק את האיום מתושבי הצפון, אחת ולתמיד. אבל בנוסף לפעילות הצבאית
מסמך זה מפתח מסגרת מחשבתית חדשה של ״טרנספורמציות נקסוס״ (Nexus Transformations) לקידום קיימּוּת אזורית ושלום. הוא מבקש לתרום לשילוב מושגי קיימות בתחומי לימוד ומדיניות של ביטחון והשכנת שלום
הצלחותיה הצבאיות של ישראל מעוררות בקרב שכנותיה תערובת של יראה וחרדה עמוקה. האם העוצמה המופגנת בשדה הקרב תוביל לשותפות חדשה, או שתותיר את ישראל מבודדת מול חזית ערבית מאוחדת ומסתייגת?
המלחמה באיראן בשבוע הרביעי, והשלכותיה ניכרות ברחבי הגלובוס. מגזר האנרגיה ממלא תפקיד מרכזי, אמנם עם מאפיינים שונים ממשברים קודמים.
סקר גאלופ שפורסם ימים ספורים טרם פרוץ המלחמה עם איראן, מצא לראשונה שיותר אמריקאים חשים אמפתיה כלפי הפלסטינים מאשר כלפי מדינת ישראל.
נראה כי אין סכנה להסכמי השלום והנורמליזציה ששרדו את המלחמה בעזה, אולם ההידרדרות ביחסי ישראל עם מדינות האזור - במיוחד עם מצרים וירדן - תשפיע גם על מידת ההיתכנות של קידום הסכמי נורמליזציה עם מדינות
הציבור הישראלי מתבונן על התקיפות נגד משטר האייתוללות דרך הכוונת: מי חוסל, אילו יכולות צבאיות הושבתו ומתי ייגמרו לאיראנים הטילים, אבל איראן גם ספגה פגיעות קשות בתשתיות הגז והנפט שלה, ותקפה בתגובה
מאז ה-7 באוקטובר ישראל מפעילה כוח צבאי עצום בעזה, בלבנון ובאיראן. הכוח הצבאי הוא רכיב חיוני והכרחי בכל אחת מהזירות, אבל אין אדם אחד המבין משהו בביטחון, שלא יודע אמת מקצועית אחראית בסיסית: כוח
שלושה שבועות מפרוץ המלחמה נגד איראן, אירופה מתכנסת נגדה, ולכן לכאורה נגד וושינגטון וירושלים. קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, שבתחילת המערכה תמך בנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, והיה הסמן הימני באירופה,
כשעמדו מול עוצמה צבאית מוחצת, בחרו נאצר וסדאם חוסיין עימות על פני כניעה - ומנהיגי איראן עושים אותו דבר כיום. הכבוד הלאומי והחשש מהשפלה פומבית אינם חולשה אלא כוח מניע, שצבאות ואולטימטומים אינם
המלחמה באיראן עשויה לשנות את המזרח התיכון - אבל לא בדרך שמתכננים הגנרלים.
בניגוד למה שאולי מקווים בישראל, הסעודים לא רוצים את המלחמה הזו - ולא ישכחו מי גרר אותם אליה.
וושינגטון וירושלים מקוות שההפצצות והמחאה יערערו את הרפובליקה האסלאמית, אך ההיסטוריה מלמדת שמשטרים רודניים אינם נופלים בקלות. הצבא טרם ערק, כ־20%–30% מהאוכלוסייה עדיין נאמנים למשטר, והמערב לא
המלחמה באיראן, שנכנסת ליומה הששי, מקבלת ממד נרחב יותר מזה המשולש ארה"ב-ישראל-איראן. ההפתעה בטהרן לנוכח פרוץ ההתקפות, חיסולו של המנהיג הרוחני האייתוללה עלי ח'אמנאי, ובכירים נוספים בצמרת המדינה,
מדיניות "גידור הסיכונים" האובססיבית של מדינות המפרץ נכשלה לחלוטין. המתקפה האיראנית תחייב אותן להתאחד מחדש - ולבחור צד.
חיסולו של עלי ח'אמנאי מהווה נקודת שבר דרמטית עבור חזבאללה. לא מדובר רק בחיסול של מנהיג פוליטי, אלא בפגיעה בראש העדה השיעית ובדמות הנתפסת בעיני מאמיניה כנציג האל עלי אדמות.
למי שמקשיב כרגע להצהרות מנהיגי ארה"ב על מטרות המלחמה, יש לפעמים הרגשה שהוא מקשיב לשני קולות שונים. מחד, מדבר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על אזרחי איראן שיצאו לרחובות ויפילו את המשטר, ומאידך מדבר מזכיר
ב-28 בפברואר, על רקע סבבי שיחות על הסכם גרעין מחודש, פתחו ישראל וארה"ב במלחמת פתע נגד איראן. איראן הגיבה בתקיפות כלפי ישראל, כוחות ארה"ב ומדינות האזור.
דו“ח זה עוסק בקידום חיבורי חשמל בין ישראל למדינות סמוכות ורחוקות. הדו“ח מציע כי חיבוריות כזו תתרום משמעותית לביטחון האנרגטי בישראל, ויכולה להוות כלי רב-עוצמה בהשתלבותה של ישראל במזרח התיכון
החלוקה הישנה לציר "התנגדות" מול מדינות מתונות מתפרקת לטובת היערכויות גמישות שחוצות קווים ישנים. אם לא יחול שינוי דרמטי במדיניות החוץ והפנים, הישגי "הסכמי אברהם" ימשיכו להתפוגג וישראל תמצא עצמה
מיזם ”מסילת השלום“, המוכר יותר בשמו Middle-India Corridor Economic Europe-East ובקיצור IMEC, נועד לספק אפיקי תחבורה ושינוע סחורות מהודו לאירופה, דרך מדינות המפרץ. ההיגיון שהנחה את הוגיו רלוונטי
במקום "הכול או כלום", יוזמה מעודכנת למסדרון כלכלי מציעה ארכיטקטורה גמישה ורב־שכבתית שמאפשרת קישוריות אזורית גם ללא פריצת דרך מדינית.
ב-8 בינואר 2026, מפקד צבא לבנון עדכן את הממשלה, כי השלב הראשון בתוכנית ליישום מונופול המדינה על הנשק הושלם, והושגה "שליטה יעילה וממשית" מדרום לנהר הליטני, למעט האזורים שבשליטת ישראל.
מפת דרכים כלכלית למעבר מקריסה מסוכנת של הרשות הפלסטינית ליציבות במסגרת של הסדר אזורי.
נייר מדיניות זה בוחן את יחסי ישראל והעם הכורדי על רקע השינויים הדרמטיים במזרח התיכון מאז אירועי ה-7 באוקטובר 2023.
מאמר זה בוחן את השינויים העמוקים בפוליטיקה האמריקאית בעשור האחרון ואת השלכותיהם על יחסי ישראל-ארצות הברית, על מעמדה של ישראל בקרב הציבור וההנהגה האמריקאית ועל יהדות ארה"ב.
מועצת השלום, המועצה המבצעת והוועדה הלאומית - שלוש הקומות של המבנה החדש שהקים טראמפ לניהול רצועת עזה - נראות מרשימות על הנייר, אך סובלות מבעיות יסוד שמאיימות על הצלחתו. כישלון המיזם המורכב
ההכרזה של וושינגטון על דוקטרינת ה-Pax Silica מסמנת מעבר לעידן דיפלומטי חדש. ישראל יכולה להפוך לצומת גלובלי קריטי אם תבין שהביטחון של המאה ה-21 נבנה על שבבים ולא רק על טילים.
מסמך זה הוא חלק מסדרה של מסמכי מדיניות של היחידה המדינית-ביטחונית של קרן ברל כצנלסון ומכון מיתווים העוסקים בקידום שלום בטוח ביום שאחרי המלחמה בעזה.
ההחלטה להכיר בסומלילנד חושפת כיצד "הסכמי אברהם" הפכו מפריצת דרך היסטורית למותג שיווקי שנועד לייצר מראית עין של התקדמות - ומשרת בעיקר את הצרכים הפוליטיים של נתניהו וטראמפ • אז מה נשאר מהחזון
לקראת הכנס השנתי של מכון מיתווים, שנערך ב-13 בנובמבר 2025, הציגה פראח בדור - מומחית ירדנית למדיניות חוץ וליחסי ישראל–ירדן - מבט רחב על מקומה של ישראל בנוף אזורי המשתנה במהירות.
הרתיעה של א־סיסי מפסגת נתניהו־טראמפ חושפת את החוליה החסרה בעזה: לא עוד תיאום ביטחוני נקודתי, אלא שותפות אסטרטגית מתמשכת עם קהיר בשיקום, בגבול, ובדה־רדיקליזציה.
בר רפפורט, נציגת המכון: "לישראל אין אינטרס בחוסר יציבות אזרחית מתמשכת בעזה, ובוודאי לא בהתדרדרות במצב שירותי הבריאות, הביטחון התזונתי והתשתיות האזרחיות. מצבים אלו מייצרים לחצים הומניטריים,
במשך שנים רבות לא הייתי מודע לעמיות יהודית. כששירתי בשליחות הראשונה שלי כדיפלומט בשגרירות ישראל בוושינגטון, האינטראקציה שלי הייתה בעיקר עם הארגונים היהודיים ולא עם הקהילות. אל נציגי הארגונים
המכה שספג חיזבאללה, חילופי השלטון בדמשק והמעורבות האמריקאית יוצרים אפשרות נדירה להסדרה אזורית. אך מסרים צבאיים מירושלים מעוררים חשש כי ההזדמנות תוחמץ, ובמקומה תיגרר הזירה הצפונית להסלמה מיותרת.
במחקר חדש מטעם היחידה המדינית-ביטחונית, ד"ר אופיר וינטר מנתח לעומק את החשיבות העליונה של השותפות הישראלית-מצרית, המהווה תנאי להצלחת מימוש תוכנית טראמפ ולייצוב המערכת הישראלית-פלסטינית כולה.
בשבעה באוקטובר השתנתה החברה הישראלית באופן מובהק, זאת לנוכח הטראומה חסרת התקדים. כתוצאה ישירה מכך, המערכת הפוליטית הישראלית, שמעולם לא הצטיינה בשיח אזרחי מפותח, דחקה גם את המעט שהיה לקרן זווית,
הן מעולם לא היו חברות קרובות, אך האינטרסים מול ממשל טראמפ והלחץ הציבורי בבית איחדו את סעודיה, מצרים, פקיסטן ומדינות נוספות לגוש אחד. אבל העובדה שמדובר בחיבור אינטרסנטי רופף פותחת פתח להזדמנות
במסגרת הכנס השמיני של מיתווים למדיניות חוץ אזורית, "בונים תקווה", קיים ד"ר רועי קיבריק, מנהל המחקר של המכון, שיחה מעמיקה עם מוחמד בהארון, מנכ"ל בחות' (B’huth) - מרכז המחקר למדיניות ציבורית בדובאי.
על רקע שנתיים של טלטלה אזורית, מלחמה עקובה מדם והיעדר אופק מדיני, שוחח ד"ר רועי קיבריק, מנהל המחקרים במיתווים, עם השגריר עבדרחמן סלאחאלדין, דיפלומט מצרי ותיק ואחד הקולות הבולטים המקדמים שלום
הטראומה מ-7 באוקטובר מובנת, אבל מציאות של שבעה מיליון יהודים ושבעה מיליון פלסטינים בין הים לירדן לא תשתנה. תהליך מבוקר והדרגתי עם תנאי ברזל יכול להבטיח את ביטחון ישראל לטווח הארוך.
גם במלחמה שאולי נמצאת בשלבי סיום בימים אלה ניתן לזהות שורה של תוצאות בלתי־מכוונות, אשר פותחות אפשרויות חדשות ורוויות הזדמנויות
ההתפתחויות הדרמטיות, בדגש על השנה האחרונה, יצרו מצב חדש ומרתק בשתי הזירות הצפוניות לישראל – סוריה ולבנון. החלשתו של חזבאללה, כמו גם פטרוניתו איראן וקריסת משטר אסד, טלטלו את הזירה הלבנונית, והביאו
מהמחדל המתמשך שהוביל ל־7 באוקטובר ועד ההתעלמות מפסיקת בג"ץ – היעדרן של נשים משולחנות קבלת ההחלטות הוא חלק מהכשל הלאומי. הבחירות הקרובות הן הזדמנות לשינוי גם בחזית הזו.
בכנס השנתי השמיני של מכון מיתווים, שנערך בשותפות עם קרן פרידריך אברט (FES), התכנסו למעלה מ-300 מובילי מדיניות, דיפלומטים, חוקרים ונציגי חברה אזרחית מישראל ומהעולם. הכנס סיפק מרחב ייחודי ומעמיק
הפסקת האש עם חמאס פותחת חלון הזדמנויות, שמציב בפני ישראל את הבחירה בין המשך השקיעה בפוליטיקה תגובתית לאימוץ של אסטרטגיית שילוב אזורית.
המלחמה אכן הביאה לשינויים דרמטיים במזרח התיכון, אך בסיכומו של דבר חלק ניכר מהבעיות הכרוניות שאפיינו את האזור בעבר ממשיכות לאפיין אותו גם כעת, ומקצתן אף הוחמרו.
נתניהו מבין שהציבור המרכזי באירופה מגיב למדיניות ממשלתו הקיצונית מתוך מחויבות לערכי המערב, אך הפתרון אינו מתיישב עם שאיפותיו
למרות הצהרות על השמדה וניצחון מוחלט, המהלכים של הממשלה חיזקו את הרלוונטיות של חמאס והחלישו את האלטרנטיבה המתונה של הרשות הפלסטינית
ההיסטוריה, מקוסובו ועד סרי לנקה, מלמדת שכדי להציל חיים יש לבנות שותפות. מתווה טראמפ מספק בסיס ראוי, שאותו יש לתרגם לתוכנית אזורית במקום לחכות לסבב הבא
תוכנית טראמפ מציגה הזדמנות שנולדה לאחר שנתיים של לחימה, כשישראל וחמאס מבינים שהסכם עדיף על הקיפאון המדמם. לצד השמחה על שחרור החטופים, נקודות התורפה הרבות של התוכנית יכולות להכשיל את יישומה המלא.
הסכם ההגנה ההדדית בין המדינות, שנחתם בצל התקיפה בקטאר, מסמן את כניסתה של מעצמה גרעינית אסלאמית למזרח התיכון. זהו עוד אחד מנזקיה האסטרטגים של המלחמה בעזה, שדחפה את המחנה המתון באזור לחפש ולמצוא חלופות.
הטבח ב-7 באוקטובר הוכיח שלא ניתן עוד "לנהל" את הסכסוך. הכרה בין-לאומית במדינה פלסטינית אינה "פרס לטרור", אלא מהלך אסטרטגי המהווה "ניצחון לציונות".
המלחמה הנוראית בעזה מביאה עמה עוד ועוד חללים, מסכנת את החטופים, מעצימה את הבידוד הבינלאומי על ישראל וכמובן זורעת הרס, חורבן ומוות בעזה, אבל לפחות בדבר אחד היא הצליחה להביא לשינוי חיובי: העולם
הפסגה שמובילות פריז וריאד להכרה בינלאומית במדינה פלסטינית גוררת ביקורת חריפה ואישית מצד ממשלת ישראל נגד נשיא צרפת עמנואל מקרון. דניאל שק, לשעבר שגריר ישראל בצרפת, מנתח את השיקולים מאחורי מהלכיו
מדד עדכני של מכון מיתווים מלמד כי רוב הישראלים, לרבות מי שמגדירים עצמם כמרכז הנוטה לימין, מעדיפים יוזמות מדיניות על פני המשך לחימה
חמש שנים אחרי החתימה ההיסטורית, מתברר שהאינטרסים של איחוד האמירויות שונים בהרבה מן התפיסה הישראלית. מהסוגיה הפלסטינית ועד המשקל של קשרים אישיים - ההסכמים חשפו מציאות מורכבת בהרבה מזו שדמיינו.
ניסיון החיסול הנועז בדוחא עלול להתברר כטעות אסטרטגית שמחירה גבוה מהתועלת. גם אם הפעולה לא נכשלה מבצעית לגמרי, היא גרמה נזק מדיני אדיר.
צה"ל לא יכול להכריע את חמאס בדרך צבאית • על ישראל לחתור עכשיו להסכם שישיב את החטופים ויחליף את חמאס בשלטון טכנוקרטי-פלסטיני, לפני שהנזקים לחברה הישראלית וללגיטימציה הבין-לאומית יהיו בלתי הפיכים • דעה
מדד מדיניות החוץ 2025 המתפרסם בסמוך לציון שנתיים למתקפת ה-7 באוקטובר, מתקיים השנה תוך משבר הומניטרי חמור והכנות להסלמה נוספת במלחמה בעזה, המובילים למשבר דיפלומטי חסר תקדים ושחיקה מתמשכת בתדמיתה
שרידותם של ההסכמים לאורך המלחמה המתמשכת היא עדות לתשתית האזורית הפונקציונלית שיצרו, אך בהיעדר חיבור עמוק בין העמים זוהי נורמליזציה שברירית שעוד נכונו לה טלטלות.
המאמר בוחן את השלכות מלחמת "חרבות ברזל" על יחסי ישראל־אירופה, תוך התמקדות בתפיסות ובעמדות בדעת הקהל, במפלגות קיצון ובממשלות, וטוען כי השיח באירופה על אודות טבח השבעה באוקטובר והמלחמה בעזה יושב על
להסכים להסכמים: ישראל חייבת לצעוד בנתיב המדיני המסתמן בסוריה ובלבנון. ארצות הברית מעודדת אותה לעשות זאת. יש לתרגם את ההישגים בשטח למטבע מדיני.
המזרח התיכון מצוי ברגע מכריע. המלחמה בעזה, קריסת המשטר בסוריה, והעימות הגובר בין ישראל לאיראן מציבים את האזור כולו בפני בחירה היסטורית: המשך מעגל האלימות וההרס, או פתיחה בתהליך של שיקום
זוהרן ממדאני המסתמן כראש העירייה העתידי של ניו יורק מגלם תמורה מהותית בפוליטיקה האמריקאית: הקהילה המוסלמית עברה מכזו שחשה חשודה להיותה גורם השפעה מרכזי, בעוד הייצוג היהודי בוושינגטון נחלש.
בניגוד לצונאמי, את הסערה המדינית הנוכחית ניתן היה לחזות מראש, אך חשוב מכך – ניתן עדיין למנוע את נזקיה • זו אינה תופעת טבע, אלא תוצאה של בחירה בקיפאון מדיני על פני יוזמה
ב־29 ביולי הצטרפתי לסיור חירום לעיתונאים שיזמה עמותת עיר עמים, שהתמקד בהרחבת ההתנחלויות המתוכננת באזור E1.
הסכם הפסקת האש בלבנון הושג, כזכור, ב-27 לנובמבר 2024. הלחימה בין חזבאללה וישראל נפסקה, אולם ההסכם נתקל עדיין במכשולים רבים למימושו המוחלט, בדגש על יישום מלא של החלטה 1701.
הכרזת מקרון על הכרה במדינה פלסטינית יוצרת אפקט דומינו שעלול להפיל את ישראל לעומקה של תהום מדינית חסרת תקדים.
"הפורום ההומניטרי לעזה", בו חבר מכון מיתווים לצד גופים הומניטריים וארגוני סיוע מישראל, קיבל אתמול דיווחים קשים מארגוני סיוע בינלאומיים הפועלים ברצועה, שמצביעים על הידרדרות משמעותית במצב ההומניטרי בשטח
המסלול הנוכחי הנובע ממדיניות ישראל כיום בזירה הפלסטינית מוביל למלחמה מתמדת, חוסר ביטחון מתמשך, הרס הכלכלה הישראלית, בידוד מדיני גובר וסיכון הסכמי השלום של ישראל. מול המסלול הזה עומד המסלול של
התוכנית להקים עיר הומניטרית בדרום עזה מזכירה יוזמות דומות מהעבר. לפני שמדברים על מחנות ריכוז ומשווים לשואה, מספיק להיזכר בהיסטוריה של איטליה הפשיסטית בלוב, ולראות כיצד מחנות ריכוז "הומניטריים"
המזרח התיכון שוב סוער והפעם - עימותים אלימים בסוריה. ישראל שוב מגיבה בכוח – ולא ביוזמה מדינית. מנכ"ל מכון מיתווים, גיל מורסיאנו, מנתח את כשלי המדיניות הישראלית כלפי סוריה וקורא לחשיבה אסטרטגית חדשה
הדיבורים על נורמליזציה מלאה עם סוריה רחוקים מהמציאות, אך התפתחויות אחרונות ושינוי המשטר בדמשק פותחים פתח להסדר ביטחוני מוגבל - וחשוב • הסדר זה, שיכלול ככל הנראה שיתופי פעולה חשאיים, עשוי להניח
אם ברצונה של ישראל לנצל הזדמנות אזורית אמיתית, עליה להביא לשחרור כל החטופים – החיים למשפחותיהם והמתים לקבורה – ולסיים לאלתר את המלחמה בעזה. לא תיתכן פריצת דרך דיפלומטית אזורית כל עוד ישראל נתפסת
ההתפתחויות הדרמטיות באזור, מאז ה-7 באוקטובר, מצטברות באופן חסר תקדים. הדבר מקשה על האפשרות להבין את השלכותיהן, וכפועל יוצא לזהות את ההזדמנויות (או המשך ההסלמה) שאפשר ומציבות בפנינו.
המערכה באיראן ממחישה את פרדוקס הכוח הצבאי של ישראל - היא אמנם שדרגה את מעמדה כמעצמה צבאית אזורית, אך גם חיזקה את דימויה כשחקנית לא מרוסנת שפעולותיה מסכנות את היציבות במזרח התיכון.
בימים טרופים אלה של הפסקת האש במלחמה עם איראן בתיווכו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, לצד המשך מלחמה ללא תוחלת ברצועת עזה, אני מרגיש שותפות גורל עם העם הפלסטיני. בסופו של עניין, כולנו בסירה אחת,
"הנתונים המעודכנים שמציג פורום המומחים והחברה האזרחית הישראלית לסיוע הומניטרי לעזה צריכים להדיר שינה מעינינו", בר רפפורט נציגת מיתווים בפורום.
המלחמה שנועדה לעצור את איראן עשויה לפתוח דלת לשלום אזורי רחב, אבל התוצאות הבלתי מכוונות האלה יתממשו רק אם טראמפ יתקן את הטעות מ-2018, ישראל תסיים את המלחמה בעזה - והצדדים יבחרו בדיפלומטיה על פני
בריאיון מיוחד למכון מיתווים, ד"ר עזיז אלע'שיאן, חוקר סעודי בכיר ועמית מחקר במכון, מתאר את הדאגה המתגברת במפרץ מהעימות הגלוי בין ישראל לאיראן – וקורא לחזרה נחושה לדיפלומטיה, לפני שהמצב יגלוש
ערן עציון, ראש תוכנית איראן במיתווים, בעקבות התקיפה האיראנית: 1. זו החלטה שתוצאותיה, המתוכננות והבלתי מתוכננות, יעצבו את פני המזרח התיכון, הזירה הבינלאומית, ומשטר התפוצה הגרעינית (NPT) שנים רבות
הנשיא מדלג בין הבדלנים לניצים, מחפש ניצחונות זולים, ומעדיף רווחים על פני ערכים. אם ישראל לא תלמד להשתלב בעולמו, היא תיאלץ להסתדר בלעדיו.
הדרך למנוע מלחמת התשה מסוכנת עוברת ביצירת מסלול מדיני שיאפשר לאיראן לסגת מהפרויקט הגרעיני מבלי לאבד כבוד. רק הסכם רב-צדדי, שיבטיח את שרידות המשטר ויאפשר לו לטעון לניצחון בפני בני עמו, יכול לשנות
