ההתפתחויות הדרמטיות, בדגש על השנה האחרונה, יצרו מצב חדש ומרתק בשתי הזירות הצפוניות לישראל – סוריה ולבנון. החלשתו של חזבאללה, כמו גם פטרוניתו איראן וקריסת משטר אסד, טלטלו את הזירה הלבנונית, והביאו
להסכים להסכמים: ישראל חייבת לצעוד בנתיב המדיני המסתמן בסוריה ובלבנון. ארצות הברית מעודדת אותה לעשות זאת. יש לתרגם את ההישגים בשטח למטבע מדיני.
הסכם הפסקת האש בלבנון הושג, כזכור, ב-27 לנובמבר 2024. הלחימה בין חזבאללה וישראל נפסקה, אולם ההסכם נתקל עדיין במכשולים רבים למימושו המוחלט, בדגש על יישום מלא של החלטה 1701.
ישראל נמצאת בצומת דרכים אסטרטגית היסטורית במזרח התיכון: בין העוינות הגוברת מול טורקיה, ליחסים הבעייתיים עבור ישראל, בין הנשיא טראמפ לארדואן
המשבר לא סתם את הגולל על הניסיון להגיע להבנות רחבות יותר בין ישראל לסוריה, אבל על מנת להמשיך ולהצליח - שני הצדדים מוכרחים לכייל את מהלכיהם באופן מפוכח
ההתפתחויות הדרמטיות באזור, מאז ה-7 באוקטובר, מצטברות באופן חסר תקדים. הדבר מקשה על האפשרות להבין את השלכותיהן, וכפועל יוצא לזהות את ההזדמנויות (או המשך ההסלמה) שאפשר ומציבות בפנינו.
אחד המגזרים החשובים ביותר שיאפשרו לסוריה להתחיל בשיקום הכלכלה הינו האנרגיה. עד המלחמה ב-2011, סוריה סיפקה את צרכי האנרגיה שלה ממקורותיה, ואף הצליחה לייצא כמויות שתרמו לא מעט לתקציב המדינה.
"הסכם הפסקת האש בלבנון והשינויים הדרמטיים באזור, בעיקר בסוריה, יצרו פוטנציאל חיובי להעלאת היחסים בין ישראל ולבנון על מסלול יציב. מדובר בנסיבות שזמן רב נעדרו מהזירה הצפונית – בשלושה
יום השנה להסכם השלום הישראלי-מצרי, שחל השבוע (26.3), תפס את מערכת היחסים בין שתי המדינות במצב לא מעודד במיוחד. 46 שנים חלפו מאז החתימה על ההסכם במדשאה של הבית הלבן, ומדובר לכל הדעות בשלום יציב
העימותים עם העלאווים ותומכי המשטר הקודם הם המבחן הרציני הראשון של הממשל החדש בסוריה. ברור היה שהדרך לכינון שלטון מרכזי במדינה לא תהיה סוגה בשושנים. אולם, לראשונה מאז נטל לידיו את מושכות השלטון,
ההתפתחויות בלבנון מסחררות ונושאות פוטנציאל חיובי, שהמדינה לא ידעה כמותו שנים ארוכות. התפתחויות אלה סללו את הדרך לבחירתו של נשיא חדש ולכינונה של ממשלה חדשה, שאינה תלויה בווטו מצד חיזבאללה, כפי
רעיון הטרנספר של דונלד טראמפ היכה בתדהמה את העולם הערבי, בדגש על מצרים וירדן, המועמדות העיקריות, מבחינתו, לקליטת הפלסטינים שיפונו מעזה. מעבר להצהרות הערביות, שדחו על הסף את דברי הנשיא האמריקאי
הפסגה הערבית התכנסה בשבוע שעבר בקהיר לכינוס חירום, שהוקדש לסכסוך הישראלי-פלסטיני בצל מלחמת "חרבות ברזל" אשר עדיין נמשכת. הטריגר העיקרי לכינוס היו רעיונותיו של הנשיא דונלד טראמפ בדבר
בחירתו של הרמטכ"ל הנוצרי של צבא לבנון ג'וזף עאון לנשיא המדינה היא אבן דרך חשובה עבור לבנון אבל גם התפתחות גאופוליטית חשובה וחיובית עבור ישראל. היא מגבירה את הצורך לפעול להפיכת הפסקת האש
המציאות החדשה בסוריה, אף שמצויה בעיצומו של עיצוב מחדש, מייצרת שורה של גלי הדף במגוון סוגיות. אחת מהן נוגעת למכלול האנרגיה במזרח הים-התיכון. אזור זה עבר תמורה מרתקת וחשובה בעשור האחרון, בעקבות
קריסתו של משטר אסד בסוריה השפיעה על כמה שחקנים באזור ומחוץ לו. טורקיה נמנית עם המרוויחות מההתפתחויות. חשיבותו של המצב בסוריה לביטחון הלאומי הטורקי מובנת. סוריה היא מדינה שכנה, שאיתה טורקיה חולקת
הפסקת האש בלבנון החלה לפני פחות מחודש, ולמעשה, אמורה להיות קבועה. אולם קיימת אי־בהירות בשאלה מה ואיך יקרה בתום 60 הימים של הפסקת האש הזמנית. כזכור, כוחות צה”ל אמורים לסגת משטח לבנון עד אז. בנקודת
קריסתו של משטר אסד התקבלה בישראל בחיוב, ובצדק. כזכור, בתחילת מלחמת האזרחים בסוריה ישראל התלבטה אם לתמוך במורדים ובנפילת המשטר, או להעדיף את “הרע המוכר” על פני חלופה שטיבה אינו ברור. קריסת המשטר
קריסת משטר אסד היא אירוע בעל משמעות היסטורית. מדובר במדינה שייצגה לאורך תקופה ארוכה את “הלאומיות הערבית החילונית”, והיא נמצאת, כידוע, במיקום אסטרטגי על המפה. מה ניתן לומר, ובזהירות, בשעה זו?
אחת התוצאות המדאיגות והפרדוקסליות של מלחמת "חרבות ברזל" נוגעת להפיכתה האפשרית (או המסתמנת?) של מדינת ישראל ל"מדינה מצורעת" בזירה הבינלאומית. המעבר מה-7 באוקטובר, ההתקפה
מלחמת "חרבות ברזל" הציבה שורה ארוכה של תקדימים, לאו דווקא חיוביים. הימשכותה זה יותר מעשרה חודשים ללא יעד מוגדר ובר השגה, התרחבותה לזירות נוספות מעבר לרצועת עזה, והנזק העצום למעמדה
בתוך שעות התרחשו שני מהלכים “כירורגיים" בשתי זירות (גיאוגרפיות) שונות, אך כרוכות האחת בשנייה – חיסולם של בכיר חיזבאללה פואד שוכר ברובע דאחיה בביירות, מעוז הארגון, ושל איסמעיל
המלחמה בעזה מתקרבת במהרה לתום שנתה הראשונה, ועדיין לא נדונים כלל וכלל העקרונות של "היום שאחרי". סירובה של ישראל לגבש את התפיסה האסטרטגית הרצויה לה, נובע במידה רבה משיקולים פוליטיים
ארה"ב והקהילה הבינלאומית זקוקות לקצה קצהו של חבל הצלה מצד ישראל, כזה שיהווה, אפילו כמס שפתיים, נקודת אור במנהרה החשוכה שהיא המלחמה
המשא ומתן בין ישראל ללבנון בעיצומו, אולם כמו תמיד, כל עוד מתנהלים קרבות, אף אם במסגרת “מחושבת" שתכליתה למנוע הסלמה, מיס־קלקולציה אפשרית בהחלט.
אנחנו שני שגרירים בדימוס, מצרי וישראלי, שהקדישו את ארבעת העשורים האחרונים לשירות האינטרסים הלאומיים של מדינותינו באמצעות דיפלומטיה. כיום, שנינו מסכימים עם רוב הציבור הערבי והישראלי שאין פתרון
המלחמה בעזה הציבה על השולחן המדיני-צבאי את אסטרטגיית "אחדות החזיתות", קרי: אופן התגייסותם של הגורמים הנתמכים על ידי איראן לסייע לחמאס. עיקר תשומת הלב התמקדה בתגובתו של החזבאללה מלבנון.
מתנגדי המהפכה המשפטית נושאים עיניים לקהילה הבינ"ל בתקווה שתפעיל לחץ על הממשלה. אלא שהדיפלומטיה והגיאו-פוליטיקה יחייבו אותם לחכות
ניתן ורצוי ליישב את המחלוקת הנוכחית עם חיזבאללה במישור הדיפלומטי. לארצות הברית, למרות שנקעה נפשה מהממשלה הנוכחית, אחריות ויכולת לעשות כן.
ייתכן שיש לראות את מה שקורה בחברה הישראלית בחודשים האחרונים כעדות דווקא לחוסנה ויכולתה להיאבק על אמונותיה ועקרונותיה המרכזיים.
הפסגה הערבית, שהתקיימה בסוף השבוע (19 במאי 2023) בג’דה השיבה מעט סומק ללחייה של הליגה הערבית, שאירועי האביב הערבי החלישו עד מאוד את מעמדה והשפעתה על ההתפתחויות באזור. הקולקטיב הערבי הפך בשנים
התשובה המיידית לשאלה בכותרת היא כמובן חיובית. הציבור בישראל, בסיוע הנהגתו, מקבל את המציאות לפיה סבבי אלימות בין ישראל ורצועת עזה הם בלתי נמנעים. האם אכן כך הדבר? ובכן, בטרם ננסה להשיב על השאלה
תהליך החזרתה של סוריה לחיק הערבי נמשך בקצב מואץ, למרות שנראה כי לא יושלם לפני קיומה של הפסגה הערבית בסעודיה ב-19 למאי. נכון לעכשיו, לא מסתמן שסוריה תשתתף בכינוס, זאת לאחר שהוצאה מן הפורום הבכיר
ההסכם לתיחום הגבול הימי בין ישראל ולבנון המחיש כיצד פוטנציאל, שאומנם טרם הוכח במים הכלכליים הלבנוניים, יכול להוות זרז קונסטרוקטיבי לפתרונה של מחלוקת העומדת בין שתי מדינות.
בשבועות האחרונים הבשיל תהליך מרתק של הסדרים במזרח התיכון, שמשתלב במגמת הפיוס בין שורת שחקנים מרכזיים באזור, אולם יש באמתחתו מהלכים מפתיעים וחשובים יותר, בהם חידוש היחסים בין סעודיה ואיראן וזהות
ההתפתחויות הדרמטיות בישראל זוכות להתעניינות מרובה בזירה הבינלאומית. ככלל, הדרגים הרשמיים נוקטים לשון זהירה על מנת שלא להיראות כמתערבים בהליך פנימי, אף אם המתרחש מדאיג אותם במיוחד. מזכיר המדינה
המצב הכלכלי מהווה סוגיה קבועה בכל משטר מכהן במצרים לנוכח האתגרים העצומים – אוכלוסייה גדלה והולכת, מיעוט מקורות הכנסה ומדיניות כלכלית שלא מצליחה לקדם רפורמות חיוניות. המצב החמיר בשנים
ההתפתחויות הדרמטיות בישראל מאז כינונה של הממשלה החדשה בישראל מותירות את הקהילה הבינלאומית, והאזורית כאחד, פעורי פה ומבולבלים. רבים (וטובים) תוהים לאן מועדות פניה של ישראל, ועד כמה השינויים בחברה
ההסכם בין ישראל ולבנון מהווה התפתחות משמעותית ביותר עבור כל אחת משתי המדינות ומערכת היחסים ביניהן, ואף מבחינה אזורית ובינלאומית. המתווך האמריקאי, עמוס הוכשטיין, היטיב להגדיר את ההסכם עבור שני
המלחמה באוקראינה שינתה ללא הכר את מפת האנרגיה העולמית. ההתפתחויות האחרונות מעמיקות ומחדדות עוד יותר את הדילמות הניצבות בפני הזירה הבינלאומית בכלל, ואירופה בפרט. התקלות, או למעשה החבלות יש לומר,
ההסכם המשולש שנחתם בשבוע שעבר (16 ביוני) בקהיר בין ישראל, מצרים והאיחוד האירופי למכירת גז מישראל לאירופה, מהווה צעד נוסף, הממחיש את מידת החשיבות והרלוונטיות שהאיחוד האירופי מייחס לגז ממזרח הים
בימים האחרונים נשמעים קולות ברורים ומתגברים מאנקרה בדבר כוונה לפתוח בקרוב בפעולה צבאית בצפון סוריה. תכליתה תהיה לייצב "אזור בטחון" בעומק של 30 ק"מ, שיאפשר לטורקיה להתמודד באופן
אחת ההשלכות המיידיות והמשמעותיות של המלחמה באוקראינה מתבטאת בהחלטתן הדרמטית של פינלנד ושוודיה להצטרף לנאט"ו. השינוי החד בדעת הקהל בשתי המדינות, לפיו תוך מספר שבועות רוב הציבור, והזירה
הבחירות לפרלמנט, שהתקיימו השבוע בלבנון (15 במאי), הן הראשונות מאז פריצתה של המחאה הציבורית במדינה באוקטובר 2019. התוצאות מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אולם יש בהן מספר
ביקורו הצפוי של שר החוץ הטורקי מבלוט צ'אבושולו בישראל בשבוע הבא, אליו יצטרף ככל הנראה גם שר האנרגיה, הוא שלב נוסף בתהליך שיפור היחסים בין שתי המדינות. שורה של סוגיות יונחו על השולחן, ואחת מהן
מצבה המדיני של ישראל בשנים האחרונות משופר לאין ערוך, ובה לידי ביטוי בשלל זירות. הפלירט המחודש בין ישראל וטורקיה בשבועות האחרונים מספק המחשה מרתקת למרחב התמרון הנוח יותר לו זוכה ישראל, ואף מאפשר
העלייה במתח במהלך הרמדאן וחג הפסח והעימותים בהר הבית חיממו את האווירה הציבורית בירדן, והביאו לחילופי הצהרות חריפות בין שני הצדדים. אמירתו של רה"מ הירדני, בישאר אלחסוואנה, במהלך ישיבת הפרלמנט
הפלישה הרוסית לאוקראינה שיבשה סדרי עולם מרובים, אחד המרכזיים נוגע לתחום האנרגיה. מעבר לכך, שמלחמה, עם פוטנציאל זליגה כה מסוכן, משפיעה באופן מידי על מחירי האנרגיה, הרי שמדובר ברוסיה – אחת
המלחמה באוקראינה שינתה מושגים וכללים רבים, שהיינו רגילים אליהם שנים רבות, לפחות מאז מלחמת העולם השנייה. מונח נוסף, שמחייב מבט עדכני ומחודש, נוגע ל"נשק האנרגיה", או: השימוש באספקת אנרגיה
הפלישה הרוסית לאוקראינה הפתיעה את ישראל, ומאז תחילתה ישראל מתמרנת בין שני הצדדים, על מנת לשמור, בראייתה, על האינטרסים החיוניים שלה. על פני הדברים ההחלטה הייתה צריכה להיות ברורה מאליה: גינוי ברור
המלחמה באוקראינה מציבה בפני טורקיה אתגר לא מבוטל. מצד אחד, היא חברה מרכזית וחשובה בנאט"ו, ומצד שני – היא מקיימת מערכות יחסים קרובות, חיוניות אך שונות עם רוסיה ואוקראינה. מבחינה זו,
בימים האחרונים התגברו הסימנים להפשרה אפשרית במערכת היחסים בין ישראל וטורקיה. מדובר בניסיון טורקי, שמתקיים בחודשים האחרונים, כחלק ממאמץ לשפר את היחסים עם מספר מדינות באזור – מצרים, סעודיה,
לוב חוותה בעשור האחרון גלים בלתי פוסקים של עימותים אלימים. הגל הראשון החל ב–2011, כחלק מאירועי האביב הערבי, נמשך חודשים אחדים ובסיומו הופל שלטונו הממושך של מועמר קד'אפי, כזכור במעורבות בינלאומית
הדיון הציבורי בדבר חיותה של חלופת שתי המדינות לפתרון הסכסוך יודע עליות ומורדות בעשור האחרון, אך בדבר אחד שורר קונצנזוס שחוצה קווים מפלגתיים, ולפיו אין סיכוי בעתיד הנראה לעין להגיע להסכם קבע.
מערכת היחסים בין רוסיה וטורקיה מורכבת ביותר, למרות הקרבה המאפיינת את שתי המדינות בשנים האחרונות. על שולחנן נערמות שלל סוגיות, בין השאר: הזירה הסורית, התלות הטורקית ביבוא אנרגיה מרוסיה, רכישת טילי
סיומה החיובי של פרשת מעצר בני הזוג הישראלים בטורקיה העלתה את סוגיית ההזדמנות שאולי נפתחה לשיפור מערכת היחסים בין שתי המדינות. משני הצדדים נשמעו קולות, זהירים אמנם, שהביעו תקווה כי ניתן יהיה לנצל
ביקורו של שר החוץ ההודי בישראל בחודש שעבר המחיש (שוב) את מערכת היחסים הקרובה שהתהדקה בשנים האחרונות בין שתי המדינות. בין השאר דווח גם שהשר ההודי הזמין את רה"מ בנט לביקור בהודו. במהלך הביקור
מבוא מזרח אגן הים התיכון התגבש בעשור האחרון לתת-אזור העומד בפני עצמו מבחינת המדינות באזור ושחקנים נוספים מחוצה לו, והפך מבחינת ישראל לאזור שייכות מובחן ומשמעותי. מבחינות רבות מדובר באזור הזוכה
המשבר המחריף בלבנון מטריד עד מאד את הזירה האזורית, כמו גם הבינלאומית, ומייצר ניסיונות מרתקים שנועדו לסייע ללבנון, ובה בעת למנוע את חיזוק ההשפעה האיראנית במדינה. בשבוע שעבר התקיים ברבת-עמון מפגש,
מזרח אגן הים התיכון התגבש בעשור האחרון לתת-אזור העומד בפני עצמו ביחסי החוץ של ישראל. שלוש התפתחויות אסטרטגיות הניעו את מדינות האזור, וישראל בתוכן, לגבש מתכונת ייחודית של שיתוף פעולה: 1.
ביקורו של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בצפון קפריסין, בחלק הנשלט על ידי טורקיה, ב–19-20 ביולי, זכה לתשומת לב אזורית ובינלאומית רבה. אין זה הביקור הראשון מסוגו באי. למעשה, הביקור הוא חלק מציון
מבלי להיכנס לסבך הפוליטי-חברתי-תקשורתי הצפוי לממשלה החדשה ולנו בתקופה הקרובה, ראוי להזכיר לראש הממשלה נפתלי בנט, לשר החוץ יאיר לפיד ולשר הביטחון בני גנץ כמה נקודות, עקרוניות וידועות אולי, הנוגעות
הפעילות הטורקית במזרח הים התיכון מהווה בשנים האחרונות מוקד לדאגה בקרב מרבית השחקנים באזור, כמו גם מצד ישראל. ההסכם שנחתם בין אנקרה לממשלת ההסכמה הלאומית בלוב בנובמבר 2019 ביחס לגבול הימי ביניהן
אנו מצויים עדיין בעיצומו של הסבב הרציני והחמור ביותר מאז 2014 ונראה ששני הצדדים, ובעיקר ישראל, חשים שטרם מיצו את המהלך הצבאי (או "בנק המטרות"). זה מה שקורה בדרך כלל בכל סבב, לעתים עד
ההתפתחויות במישור הלבנוני–ישראלי, הנוגעות למחלוקת סביב הגבול הימי, אינן מרפות לרגע. ההחלטה הלבנונית החד-צדדית להרחיב את השטח הימי לא אושרה על-ידי הנשיא הלבנוני, שאף הבהיר, כי לבנון מעוניינת
ההחלטה הלבנונית מ-11.4.21 להרחיב, במהלך חד-צדדי, את גבולה הימי מול ישראל ב-1,430 קמ"ר מהווה מהלך מפתיע, שמסבך עוד יותר את המשא ומתן המורכב ממילא בין ישראל ולבנון. כזכור, בחודש אוקטובר האחרון
צודקת נעה לנדאו ("הכישלון הירדני", "הארץ", 16.3) ביחס להיעדרה של אלטרנטיבה מצד האופוזיציה למדיניות הישראלית בנושאי חוץ וביטחון. זו נדרשת לשיח הציבורי בכל עת, אולם כעת ביתר שאת
מאמר דעה מאת השגריר לשעבר מיכאל הררי באתר זמן ישראל
מאמר דעה מאת השגריר לשעבר מיכאל הררי באתר וואיינט
מאמר דעה מאת השגריר לשעבר מיכאל הררי באתר זמן ישראל
מאמר דעה מאת השגריר לשעבר מיכאל הררי באתר זמן ישראל
מדיניות החוץ הישראלית נדרשה להתמודד מאז ומעולם עם התמורות ביחסי הכוחות בזירה הבינלאומית, בניסיון לאתר את המעצמה התורנית כדי להישען עליה. מערכת היחסים האסטרטגית עם ארה"ב ענתה על כך היטב
מדיניות-החוץ הישראלית נדרשה להתמודד, מאז הקמתה, עם התמורות שחלו ביחסי הכוחות בזירה הבינלאומית, בניסיון לאתר את המעצמה התורנית הרלבנטית על מנת להישען עליה. ישראל הבינה כי בנסיבות המדיניות המורכבות
מאמר דעה מאת השגריר לשעבר מיכאל הררי באתר זמן ישראל
מאמר דעה מאת השגריר לשעבר מיכאל הררי באתר וואיינט
השגריר לשעבר מיכאל הררי, מאמר דעה ב"גלובס"
מאמר דעה מאת השגריר לשעבר מיכאל הררי באתר זמן ישראל
מאמר דעה מאת השגריר לשעבר מיכאל הררי באתר זמן ישראל
מאמר דעה, השגריר לשעבר מיכאל הררי, וואלה, אוגוסט 2020
מאמר דעה, השגריר בדימוס מיכאל הררי, הארץ, יולי 2020
מאמר דעה מאת השגריר לשעבר מיכאל הררי באתר זמן ישראל
מאמר דעה מאת השגריר לשעבר מיכאל הררי באתר זמן ישראל
מאמר דעה מאת השגריר לשעבר מיכאל הררי באתר זמן ישראל
מאמר דעה מאת השגריר לשעבר מיכאל הררי באתר זמן ישראל
מאמר דעה מאת השגריר לשעבר מיכאל הררי באתר וואיינט
נייר מדיניות, מיכאל הררי, אפריל 2020
מאמר דעה, השגריר בדימוס מיכאל הררי, זמן ישראל, 28 במרץ 2020
מאמר דעה, השגריר לשעבר מיכאל הררי, 18 בדצמבר 2019
מאמר דעה, השגריר בדימוס מיכאל הררי, דה-מרקר, 13 במאי 2019
מאמר עמדה, השגריר לשעבר מיכאל הררי, הארץ, 18 במרץ 2019
מאמר דעה, השגריר לשעבר מיכאל הררי. פברואר 2019
מאמר דעה, השגריר לשעבר מיכאל הררי, דבר ראשון, 24 בינואר 2019
מאמר דעה, השגריר לשעבר מיכאל הררי, מעריב, 1 באוגוסט 2018
